אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר

סימן קכ

סימן קיט

שאלה הא דאי' בשו"ע אהע"ז סי' ס"ב ס"ב דשבת ויו"ט ראשון ושני הוה פנים חדשות אם גם ביו"ט שני של ר"ה מברכין שבע ברכות משום פנים חדשות.

תשובה דבר זה דמברכין ביו"ט אי וב' שבע ברכות לא מצינו בגמ' ופוסקים רק ר"י בעל תוס' כתב עפ"י המדרש מזמור שיר ליום השבת אמר הקב"ה פנים חדשות באו לכאן מכיון שמרבין במאכלים ומנות לכבוד שבת מברכין שבע ברכות וכן הוא ברא"ש וחותם הטור וגם ביו"ט ראשון ושני יש בו משום פנים חדשות והנה דבר פשוט על רבוי סעודה בשמחה שעושין בשבעת ימי המשתה אין מברכין שבע ברכות רק בפנים חדשות שמרבין בשבילן בסעודה בשמחה וב"ש כ' בשם הב"ח שאפי' אין מרבין בשבילו בסעודה הלא שראוי להרבות בשבילו ושמחים בני החופה לקראתם מברכין ג"כ שבע ברכות א"כ צריך וכיון בשני ימים טובים של גלויות הלא כל יום ספק דלמא לאו יו"ט הוא כיון כאן פנים חדשות וספק ברכות להקל, וצ"ל כיון דאנו בקביאים בקביעא דירחא ויום ראשון וודאי יו"ט הוא והוה וודאי פנים חדשות ומברכין ואם לא יברכו בשני הוה זלזול יו"ט שיאמרו כיון שמאתמול ברכו והיום לא מסתמא אינו יו"ט ויזלזלו בו, ואין לדמות דבר זה למש"כ המג"א בשם תה"ד סימן תצ"ד... שבדבר שאינו שייך דוקא משום קדושת יו"ט דנינן יו"ט שני כשאר איסורים דרבנן בענין שאם הביא גוי ביצים ביו"ט שני שחל באחד בשבת שהגוי מסיח לפי תומו שהביצים נולדו מע"ש נאמן כיון שהוא איסורו מדרבנן שגם שאם יו"ט ראשון באחד בשבת הוה איסור דאורייתא ואין הגוי נאמן כיון שדבר זה שגוי מסל"ת נאמן באיסור דרבנן לאו דוקא לענין יו"ט נאמן אלא בכל איסורי דרבנן הדון כך הוא דנינן גם בזה ביו"ט שני כשאר איסורי דרבנן וכן מה שהובא במג"א הלכות ר"ה בשם רדב"ז שהא מסופק אם ביום שני של ר"ה תקע שופר ספק דרבנן להקל ואין צריך לתקוע א"כ נאמר ג"כ בזה שלא יברך ביום שני שבע ברכות ונדינהו כשאר ספק דרבנן, ויש לחלק דגבי ביצה ושופר לא מנכר הזלזול כלל דאולי אם בא לו השאלה ביום טוב ראשון שחל באחד בשבת היה פסקינן ג"כ דשרי וכן בשופר אולי אם הי' מסופק ביום ראשון פסקינן ג"כ דלא יתקע ולא יזלזל עי"כ ליו"ט שני משא"כ הכא דברכו בראשון ז' ברכות אם לא יברכו גם בשני יבואו לזלזל בו.

ולפי"ז אם אירע שלא ברכו בראשון שלא הי' להם מנין וכדומה לא יברכו גם בשני ככל ספק דרבנן וזלזול לא שייך בי' או אם אירע יו"ט ראשון בשבת שי"ל מה שברכו אתמול לא משום יו"ט ברכו רק משום שבת דהוה פנים חדשות וממילא אם לא יברכו בשני לא הוה זלזול ואם נאמר כיון שמקדשין ביום שני שלא לעשות מלאכה בברכה ובקידוש הוה מכ"ח פנים חדשות אפילו קמי שמיא גליא דהוי חיל אם נאמר כן פשיטא שלא יברך ביום שני כיון שכבר בירך בליל יו"ט ראשון ועוד פעם שנית ביום ראשון (והטעם מביא בב"ש כיון דכבוד יום עדיף מכבוד לילה והוה היום פנים חדשות נגד הלילה) א"כ על מה יברכו ביום שני הא כבר ברכו על פנים חדשות זה שני פעמים אבל לפי סברא זו י"ל אם לא ברכו בראשון יברכו בשני. לפ"ז בשני ימים טובים של ר"ה ששניהם וודאי קדושים וכיומא אריכתא המה א"כ אין כאן מקום וסברא שיברכו ביום שני עוד פעם שבע ברכות. אבל בזה פשיטא לי שאם לא ברכו ביום ראשון כגון שלא הי' לו מנין וכדומה שיברכו בשני כיון שוודאי יו"ט הוא הגם שיש לפקפק על זה כגון שבא פנים חדשות בשבעת ימי המשתה ואכלו ושתו ושמחו עמו ולא ברכו שבע ברכות באותו יום שלא הי' להם מנין והפנים חדשות שהו שם גם ביום ב' שאחריו ואכלו ושתו ושמחו עמו אם יברכו ביום ב' שבע ברכות הגם שעיקר שמחו עמו ביומא קמא מ"מ שמחו עמו גם ביום שלאחריו ועיקר חיוב הברכה בא מחמת פנים חדשות ויען שלא ברכו בעדו אתמול וברכו היום, ויש לי ראיו' לדבר ממה שהביא הטור בשם רב האי גאון ממסכת סופרים שביום שבת בבוקר כשיצא מבית הכנסת מנהגם שהיו נוטלים כוס של יין ומברכין עליה שבע ברכות ונתן הטעם מפני שיש בשבת רבוי עם הבאים לבהכ"נ יען שהם פנוים משא"כ בע"ש שלא באו כולם מפני שהם טרודים ויש הרבה פנים חדשות שם נראה שעיקר גורם הברכה היא הפנים חדשות ולא הסעודה (ונראה מנתינת טעם שלו שכתב שע"י נבו יש פנים חדשות דסבר דשבת לא הוה פנים חדשות או שסבר "דיום" של שבת לא הוה פנים חדשות יותר מלילה וכיון שכבר ברכו בלילה צריך ביום פנים חדשות ממש ועיין בסימן ס"ב בדברי הטור בד"ה ויש מקומות בב"י שם וכתב הר"ן בשם הרמב"ן ובב"ח שם יראה להדיא שהרבה מרבותינו סוברים שלפנים חדשות לבד בלא שום סעודה מברכין שבע ברכות. ונראה מקור הפוסקים שכולם שווים בזה שעיקר גרם הברכה רק הפנים חדשות.

לכאורה יש לדמות נידון דידן בפלוגתת הפוסקים רבינו המחבר שפסק בהל' ר"ה... דאין לברך שהחיינו ביום שני על תקיעת שופר כיון שכבר ברכו ותקעו אתמול שוב לא הוה בא עוד מזמן לזמן משא"כ בשני ימים טובים של גליות כ"ע מוהם דלא יצא ביום שני עם ברכת שהחיינו וקידוש שאתמול כיון דספיקא הוה, אולי אתמול חול הי' משא"כ בר"ה דלא הוה ספיקא ושניהם וודאי קדושים אבל לדידן דנקטינן ברמ"א דמברכין שהחיינו על השופר גם ביום שני ה"ה גם לענין שבע ברכות מברכין ביום שני, לפ"ז יש להדר לכתחלה אחר פנים חדשות כדאי' במג"א שם להדר התוקע ללבוש בגד חדש להוציא מספק ברכות, אבל נלענ"ד כי יש לחלק טובא בזה דטעם פלוגתתם הוא כפלוגתת הפוסקים לענין שהחיינו וקידוש בליל שני, ורש"י כתב שמברכין שהחיינו וקידוש בליל שני של ר"ה כיון דבזמן שהיי עושין שני ימים בב"ד בזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' אם לא באו עדים כל יום שלושים, או אחר התקנה שלא היו מקבלין עדות החודש עד אחר המנחה שנוהגים אותו היום קודש ולמחר קודש והי' יום שני וודאי קודש מה"ת וברכת שהחיינו על עיקר היו"ט וגם משחרב ותיקן ריב"ז שמקבלין עדות החודש כל היום ואעפ"כ אם באו עדים אחר המנחה היו שניהם קדושים, והי' ראשון מן התורה והשני מדרבנן מ"מ תקנה ראשונה לא זזה ממקומה ובמהרה יבנה בהמ"ק ויחזור הדבר כתיקונו כמו שהי' מאז ויהי' יום ראשון מדרבנן ושני מה"ת יעויין היטב שם בב"ח ביאור דברים האלה וכן י"ל בשופר הגם שבזמן שביהמ"ק בלי ספק כהיי"ה יום שני מה"ת ברכו ביום שני שבע ברכות גם היו מברכין ביום ראשון כיון שקדושתה הי' יותר חמור מיום הראשון וודאי בא פנים חדשות לכאן מק"ו אם כבוד היום מקרי לגבי כבוד לילה פנים חדשות מכש"כ קדושת יו"ט מה"ת נגד קדושת יו"ט מדרבנן מ"מ עכשיו שראשון דאורייתא שני דרבנן לא מצינו תקנה להדיא שתיקנו ביום שני לברך שבע ברכות ולא נוכל לומר בזה תקנה ראשונה לא זזה ממקומה וכיון שגוף הדבר הזה דשבת ויו"ט נקרא פנים חדשות לא מצינו בגמרא ובפוסקים ראשונים רק התוס' כתבו דשבת מיקרי פנים חדשות והטור הוסיף גם יו"ט והב"י מביא בשם ארחות חיים דיש סוברים שאפילו ביו"ט ראשון לא יברכו שבע ברכות א"כ אם ברכו ביום ראשון שבע ברכות לפענ"ד לא יברכו עוד ז' ברכות בשני אם לא ברכו ביום ראשון יש לעיין לפי מה שכתבנו לעיל היכא דלא ברכו בפ"ח באותו יום ונשאר עוד יום ב' ובר"ה י"ל כיון שהוי יומא אריכתא הוה כאותו יום ועצמו.

לענ"ד דפורים לא מיקרי לענין זה פנים חדשות בשלמא יו"ט שמקודש יומא בעשיית מלאכה ובקרבן מוסף, ונקרא מועד וגומרין משום זה הלל שלם מיקרי פנים חדשות אבל פורים דלא מקודש בעשיית מלאכה ואין בו מוסף ואיננו קובע ברכה לעצמו לא מיקרי פ"ח ק"ו מראש חודש שיש בו קרבן מוסף וקרוי' מועד וקובע ברכה לעצמה מקדש ישראל וראשי חדשים אעפ"כ לא הוה פנים חדשות.

ואם המשיך סעודת יו"ט עד הלילה סברה פשוטה שלא יאמר עוד שבע ברכות בלילה כיון דפנה היום פנה שבע ברכות אבל י"ל כיון שנקטינן שאומרים גם בלילה יעלה ויבא דאזלינן בתר התחלת הסעודה ה"ה בזה, אבל י"ל חלוק שגם בזה איכא פלוגתת הפוסקים אם אמרינן יעלה ויבא בלילה רק נקטינן, כסברה הראשונה לאמרה כדאי' בשו"ע סוף סימן קפ"ח ולזה י"ל דווקא לענין הזכרה בעלמא שאין בו קפידא כ"כ אבל לא לענין ברכות אבל לפ"מ שמביא שם המג"א בשם של"ה להכריע שבשבת ויו"ט שיש מצוה בהוספתה יאמרו רצה ויעלה ויבא משא"כ בר"ח ופורים א"כ כיון שיש מצוה בהוספתה ועדיין קדושת היום יש לברך ש"ב וטעם זה י"ל ג"כ אם נמשך סעודה שלישית עד הלילה למנהגינו שמברכין ש"ב בסעודה שלישית ובפרט לפי טעם שכתב הב"ח סימן ס"ב בא"ע שיברך ש"ב בסעודה שלישית א"כ שפיר יכול לברך ש"ב כיון שפ"ח לא משום שבת היא בסעודה שלישית שפיר יכול לברך ש"ב גם בלילה. הנה לפ"מ שאי' בשו"ע סימן תרפ"ח ס"ו שאם חל פורים בשבת עושים סעודת פורים באחד בשבת שסעודת פורים בעי היכר ובשבת אינו ניכר סעודת פורים דהסעודה באה משום שבת א"כ אם יברכו בפ"ח ש"ב אין היכר לסעודת פורים. נ"ל לפי המנהגינו שכתב הרמ"א שם סי' תרצ"ד ס"ב בהג"ה דאנו נוהגין להתפלל מנחה בעוד היום גדול ואח"כ עושין סעודת פורים א"כ בצהרים שאוכלין בשר ושותין יין ומרבים קצת בסעודה יברכו ש"ב ואחר מנחה יעשה סעודת פורים לטוב (עיין לעיל סי' צ"ט שכתב בזה הענין.)

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה