התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן קיט
יש להסתפק אם מצה הנאכלת עם פסח שני צריכה להיות לחם עוני או יוצא גם במצה עשירה.
תשובה הנה בקרא כתיב שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני ומשפטי דקרא הקפיד הקרא על מצה הנאכלת שבעת ימים שתה' לחם עוני אפילו לר' שמעון דמקיים קרא זה להקיש חמץ למצה בשעה שיש בו קום אכול מצה מאז חל חיוב חמץ ולא כר יודא דסבר מחצית עוברין עליו בלא תעשה מ"מ פשטי' דקרא מיירי בפסח ראשון דהוה חבתת ימים מכש"כ לר"י דמוקי האי קרא למצה בזה"ק לא מיירי הקרא אלא בזמן דליכא פסח דחייב לאכול מצה וצריכה להיות לחם עוני אבל מצה הנאכל מכח חיוב קרבן פסח הנאכלת עמו י"ל דיוצא במצה עשירה לפ"ז להלל דסבר דכורך שלשתן ביחד אם אכל כזית מצה לחם עוני בפני עצמו וצריך אח"כ לאכיל פסח מצה ומרור ביחד יוצא במצה עשירה אבל יש להביא ראיי' מגמ' דף ל"ב ע"ב מ"מ דתנן חלת תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמן אין יוצא בהן עשאן למכור בשוק יוצא בהן והקשה באור זרוע בפסחים סי' ר"נ לרש"י דסבר דאין יוצא בלילה ראשונה רק במצה הנאפית בי"ד אחר חצות משום דאתקש מצה לפסח א"כ האיך יוצאין בתלת תודה שעשאן למכור בשוק דחלות הללו ע"כ בי"ג נאפו כדאמרינן בפ"ק דף י"ג ע"ב אין מביאין תודה בי"ד מפני חמץ שבה. (ויש לבאר הקושיא כך הגם שמה"ת מותר להביא תודה בי"ד כיון שיכול לאכול חלת חמץ שבו בזמן היתר חמץ) הא לחם חמץ שבה צריך לאכול קודם ארבע שעות וע"כ צריך לשחוט הזבח קודם ד' שעות כדי שיתקדש הלחם כי בשחיטת הזבח נתקדש הלחם כדכ' מבשר זבח תודת שלומיו דאם אכלן קודם השחיטה לא נתקדש הלחם ולא קיים המצוה וע"כ צריך לאפות המצה שבה קודם שחיטת הזבח דאם יאפה לאחר שחיטה לא נתקדשה ותנן עשאן למכור בשוק יוצא בה מוכח דיוצאין גם אם נאפית קודם חצות ויש ליישב דמתני' אתי' כבן בתירא דמכשיר בפסח ששחטו שחרית בי"ד לשמי ומצפרא זמן פסחא הוא דכולי' יומא חזי לפסחא דסבר בין הערבים בין ערב דאתמול לערב דהאידנא כדאי' בפסחים דף ק"ח מ"א בשם ר' אושעיא אמר ר' אליעזר, ונ"ל לומר דמעני' קאי בפסח שני דמצה הנאכלת עם פסח שני יכול לאפות קודם פסח שני אבל זה אינו דטעמייהו דהני גאונים דצריך לאפות אחר חצות משום דאיתקש מצה לפסח הנשחט אחר חצות כדכ' ואכלו את הבשר בלילה הזה על מצות ומרורים ובפסח שני נמי כתיב ומצות על מרורים יאכלוהו ותקש ג"כ להדדי אבל י"ל דמיירי בפסח שני ואפו המצות אחר חצות דיכול לשחוט ולהקריב התודה כל היום דאפילו המקריב פסח שני מותר לאכול חמץ כל היום וכל הלילה אח"כ רק עם הפסח יחד אסור לאכול חמץ אבל לפ"ז מה מקשה הגמ' דתיפוק לי' דהוה מצה עשירה הלא פסח שני יוצא במצה עשירה אלא מוכח דגם בפסח שני צריך להיות המצה לחם עוני.
ולכאורה דהאי דאין יוצא בלחמי תודה הטעם דאמר רבה דכ' ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה יוצאת זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח ור' יוסף מוסיף עליו אפילו אם עשאו שמור לשם מצה כיון שכוון ג"כ לשם זבח שאינו נאכל לשעה לא יצא כדאי' שם דף ל"ח ע"ב וברש"י בר"ה שאינה נאכלת לשבעה, ויש דלמוד זה אינו קאי על מצה שחייבים לאכול מצד עצמו אפילו בזה"ז כדיליף לה ר"ש מבערב תאכלו מצות ולר"י משום דכ' שבעת ימים תאכלו עליו מצות אבל המצה הנאכלת עם הפסח יוצא ג"כ אם המצה נעשית לשם זבח אבל מסדור הקרא בפ' בא דכתיב תחלה ואכלו הבשר בלילה זה ואח"כ כתוב ושמרתם את המצות דממנו ילפינן דוקא משתמרת לשם מצה וכו' ואח"כ כתיב הפסוק בערב תאכלו מצות משמע דשמרתם קאי על מצה הנאכל עם הפסח אבל י"ל אפכא מסתברא כמו כל קרבן דנשחט לשמו ולא לשמו דפסול כדתנן התם דף נ"ט ע"ב הפסח וכו' או לשמו ושלא לשמו פסול כגון לשם פסח ולשם שלמים פסול ה"ה מצה הנאכלת עמו דאתקש לפסח דינא כמו פסח שאם אפאה לשם זבח או לשם מצה ולשם זבח הוה כמו לשמו ושלא לשמו ואינו יוצא בו אבל מצה הנאכלת בזה"ז שחיובא בא מקרא בערב תאכלו מצות יוצא גם במצה הנאפית לשם דבר אחר, אבל זה אינו דלקמן דף ק"כ ע"ב אמר רבא אכל בזה"ז מצה אחר חצות לראב"ן לא יצא ידי חובתו פשיטא דכיון דאתקש לפסח כפסח דמי, מהו דהתימא הא אפק קרא מהקישא קמ"ל דכי אהדרי' קרא (ופי' רשב"ם שצריך לאכול מצה בזה"ז מדכ' בערב תאכלו מצות) למלתא קמייתא אאדרי' א"כ גם בזה"ז אתקש המצה למצה הנאכלת עם הפסח וכיון דהנאכלת עם הפסח צריכה דווקא שמור לשם פסח בלבד ה"ה מצה בזה"ז.
ומעולם הי' קשה לי על הגאונים ז"ל דמביא הטור ז"ל בסי' ת"ס דהדרו לאפות מצת המצוה בלילה אי מצה אתקש לפסח א"כ צריך לעשותה אחר חצות כמו שחיטת פסח אחר חצות דוקא ביום ולא בלילה, וניחא לי כיון דצליית הפסח כשר בלילה ולא צריכה לריות דוקא ביום א"כ אתקש עשיית המצה לאפייתה המכשרת לאכילה לצליית הפסח והוא כשר בלילה א"כ עשיית ואפיית המצות כשרים אחר חצות וגם בלילה אח"כ וק"ל