התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן קטז
ליישב קושיית הגאון (עיין תוס' רעק"א ז"ל) במס' ערלה פ"ב מ"ו ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיר מין במינו, להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו כיצד שאור של חטים שנפל תוך עיסת חטים ויש בו כדי לחמץ בין שיש בו לעלות באחד ומאה ובין שאין בו לעלות באחד ומאה אסור ופי' הר"ן בשם רמב"ן אף דשאור בעיסה חלוק בשמא ובטעמא מ"מ כיון דהעיסה ראוי' להחמיץ ותעשה שאור מש"ה מעכשיו הו"ל מב"מ וכתב על זה הגאון וז"ל ויש לעיין ממה דאמרינן בסוגיא דע"ז (דף ס"ו ע"ב) חמרא לגו חלא רבא אמר בנ"ט דריחי' חלא וטעמא חמרא חמרא הא מ"מ סוף לירד למטה ולהפוך היין בטעם לחלא עכ"ל. וללענ"ד דיש לחלק דהכא מטבעו ומעצמו אם יניחו אותו בלא אפיי' ותחמץ להיעשות שאור משא"כ בזה שחלא שנפלה בו ביין גורם להחמיצו אבל בלאו הכי נשאר יין תמיד ולא נחמץ.
ואיידי אעורר איזה דברים במס' זו פ"ג מ"א בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק נתערב באחרים כולם ידלקו עכ"ל המשנה. ותמי' לי לפ"מ דפסקינן חתיכה הראוי להתכבד אפילו באלף לא בטיל אם בא החשיבות מחמת עצמו אבל אם החתיכה אסורה מבליעת אסור והבליעה איננו חשובה בטילה א"כ הכא הטעם דכולם ידלקו כר"מ משום חשיבות הבגד ודבר שבמנין הוא הלא הבגד בעצמותו מותר והצבע בעצמו אין לו חשיבות.
שם במ"ג האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד ומשער הנזיר ומפטר חמור בשק ידלק השק עכ"ל יש לעיין אם ארג משער פטר חמור קודם שנפדה לחכמים דאסור בהנאה ואח"כ פדה אותו אם נתבטל איסורו למפרע והכל שרי או לא ואם נאמר דנתבטל למפרע איסורו א"כ הו"ל דבר שיש לו מתירין כי מצות פדיי' קודמת למצות עריפה כדאי' במשנה סוף פ"ק ממס' בכורות. שם במשנה ט' ספק ערלה בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט עכ"ל יש לומר דאשמעינן דחוצה לגינה נוכל לומר כל דפריש מרובא פריש ואפי' במחצה על מחצה הוה ספק ומותר בחוצה לארץ אבל בגינה שהאילנות קבועים והוא נוטל במקום הקביעות הווא אמינא שיהא אסור קמ"ל דספק גמור כזה ג"כ שרי.