התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן קו
(איזה גרגרים בסוגי' דשמא יעבירנו בר"ה רפ"ד).
רבותינו האחרונים ז"ל עוררו למה גזרו שמא יעבירנו הלא אם גם יעביר ד' אמות שילך אצל בקי ללמוד ג"כ פטור כי טעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור כדאי' במתני' סוכה דף מ"א ע"ב וכיון שמוציא השופר אל הבקי ללמוד א"כ בשעת הוצאה עדיין לא קיים המצוה ואח"כ מקיים המצוה א"כ פטור עיי"ש דף מ"ב ע"א ולענ"ד הקושיא מעיקרא ליתא לפ"מ דאי' שם סוכה דף מ"ג דהיכא דבקיאין בקביעא דירחא שהיום וודאי יו"ט, ומקיים המצוה בוודאי אז ניטל לולב גם ביום ראשון שחל בשבת רק במקום דלא ידעו בקביעא דירחא גזרו בו משום שמא יעבירנו כדמסיק שם הגמ' בדף מ"ד ע"א דבזמן הזה אחר חורבן בית המקדש כיון דלדידן שאין אנו בקיאין בקיבועא דירחא לא דחי לדידהו בא"י (דרקיעא בקביעא דירחא) נמי לא דחי א"כ חזינן דעיקר הגזירה היתה על אותן דלא בקיאי בקביעא דירחא אחר חורבן כי היכי דלא תהי' תורה כשתי תורות כדאי' הטעם ברש"י שם בד"ה לדידהו תקנו שגם אצל בקיאין לא יודחו מ"מ עיקר הגזירה לא הוה רק במקום דהוי יו"ט ספק א"כ לא קשה הקושיא מעיקרא מה בכך אם יוציא דפטור מצד טעה בדבר מצוה זה אינו דדלמא יו"ט לא הוי ולא קיים המצוה ושבת וודאי הוא וחייב חטאת אבל לפ"ז קשה כיון דבשאר ימות החג במקדש בשבת דגזרו שלא יטול לולב משום ש"י והטעם כיון דבגבולין אינו חייב בשאר ימות החג בלולב מן התורה כלל על כן גזרו בו כדאי' להדיא שם דף מ"ג ע"א ולמה גזרו בשאר ימות החג במקדש דהוי וודאי חו"מ בל"ס הלא אם גם יעבירנו הלולב הוה טעה בדבר מצוה ואח"כ כשיכניס למקדש יקיים המצוה ופטור דדוקא ביום ראשון הוה רק ספק ולא בשאר ימים וי"ל סברא דדוקא אם חיוב המצוה מוטל עליו מה"ת אז פטור מפני שהוא טרוד ובהול לקיים המצוה כדפירש"י סוכה דף מ"א ע"ב בד"ה שהוציאו ברשות וז"ל ברשות מצוה שהי' טרוד במצוה ומחשב ועוסק וממהר לעשותו ומתוך כך טעה ושכח שהוא שבת, וסבר ר' יוסי טעה בדבר מצוה ושגג בדבר כרת פטור מקרבן וכיון שבשאר ימות החג איננו מחוייב להביא לולבו למקדש ממילא איננו בהול וטרד באמת חייב אם טעה והביאו אבל זה אינו ובאמת דברי רש"י תמוהים שכתב מפני שהוא טרוד ובהול על המצוה וכן כתב רש"י שם דף מ"ב ע"ב ד"ה ל"ש וז"ל דהשתא טרוד במצוה ודוקא אם לא עשה עדיין המצוה פטור והוא תמוה דבשבת דף קל"ז להבריי' דמתני' ר' יודא מסיק הגמרא דר"י פוטר אם גם לא עשה מצוה פטור משום דטרוד במצוה פטור הגם שלא קיים המצוה רק שהי' חיוב מצוה עליו כדמסיק שם הגמרא ולהברייתא דר' הונא מתני' חייב פוטר ר' יהושוע מטעם דלמד מע"ז כדתנן שם שניהם לא למדוהו אלא מע"ז שהוקשו כל חטאות שבתורה לחטאת דע"ז התם דלאו מצוה הכא מצוה היינו דסבר ר"י דאיננו פטור אלא בעשה מצוה אבל אם עשה מצוה הגם שאיננו טרוד בה ואיך נקט רש"י השני לשונות ביחד שצריך להיות בהול וטרוד וגם צריך לקיים המצוה ורק אז פטור א"כ לפ"מ דנראה מהגמרא שם דמחייב ללישנא דמתני' רב הונא חייב דר"י פוטר במל את של ערב שבת בשבת משום דעשה מצוה ולמד מע"ז דהיכא דעשה מצוה פטור א"כ קשה למה גזרו ש"י בשאר ימות החג במקדש כיון שסוף סוף יעשה מצוא והוא פטור ואולי נקט הגמרא להלכתא בגזירת ש"י כלישנא דר"י דמתניתין פטור והטעם משום דהוא טרוד במצוה כיון דבזה לא טרוד כדכתבנו גזרו ש"י כאשר פסק הרמב"ם באמת להלכתא כהאי לישנא.
אבל קשה מאד לר' אליעזר דסבר מכשירי שופר דוחין שבת כמו מכשירי מילה ולדידי' דסבר דמותר להעביר האיזמל בשבת בר"ה למול התינוק ובתוס' שם דף ק"ל בד"ה ר' אליעזר כתבו הגם שהיה יכול להביאו דרך חצירות שאינו אלא שבות ושרי ר"א דרך ר"ה דהוה דאורייתא כדי למהר המצוה וכן מבואר להדיא בפסחים דף ס"ט ע"א דלר"א דמכשירי מצוה דוחין שבת מותר לכתחילה להעביר ד' אמות וא"כ ה"ה דלדידי' מותר להעביר לולב למקדש לשמח בו (ומכש"כ בשופר שלא יכול לקיים המצוה בלעדו אם לא ילך אצל חכם מ"מ משופר לא קשה כיון דאין בקיאין בקביעות החודש הוה ספק וגזרו גם לר"א ועיין בר"ן סברא זו בביאור) א"כ למה גזרו לר"א בלולב בשאר ימות החג בשבת במקדש הלא גם לכתחילה מותר להעביר וי"ל דר"א לשיטתיו דסבר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה חייב היינו ללישנא דמתני ר' הונא חייב אבל לר"י דמתני פטור וגם ר"א סובר בשני תינוקות אחד למול בע"ש ואחד למול בשבת ושכח ומל של ע"ש בשבת שהוא פטור קשה וצריך לדחוק ולומר שמחוייב עליו מצות למול את הבן משא"כ בשאר הימים שאין מחוייב להביא עצמו לידי חיוב לא שייך סברא זו כאשר כתבתי, ונלע"ד דר"א דסבר מכשירי לולב דוחין לשבת זה זה דוקא ביום ראשון וכדיליף לי' מדכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון ביום אפילו בשבת וכיון דאין טלטול לולב מלאכה א"כ לא נצרכה אלא למכשירין כדאי' בשבת דף קל"א אבל בשאר הימים במקדש דילפינן מדכתיב ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים ותיבת "ימים" לא אייתרא, דאיצרכא לר"א לילף מיניה ביום אבל לא בלילה כדאיתא שם בגמרא דף קל"א ע"ב מודה ר"א דאין מכשירים דוחה בהם וממילא מיושב הקושיא.
ועוד נלענ"ד דבר חדש לכאורה קשה מאוד הא דתנן בביצה דף י"ב ע"א בש"א אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ס"ת לר"ה, ולמה הלא שמאי סבר מכשירי לולב דוחין את השבת כשיטת ר' אליעזר דר"א תלמידו הוה ולא אמר. דבר מה שלא שמע מרבו כדאי' בסוכה דף כ"ח ע"א ועיין בתוס' שבת דף ק"ל ע"ב בד"ה דר"א א"כ מותר להוציא הלולב ונ"ל סברא חדשה דמתני' מיירי אין מוציאין את הלולב אם כבר יצא, ולב"ה דשרי כיון דיש מצוה קצת כל היום כמו אנשי ירושלים שתמיד הי' לולביהם בידיהם כדאי' בסוכה.... א"כ מיקרי צורך קצת וביו"ט שחל בשבת גזרו שמא יעבירנו אחר שכבר קיים המצוה שיעבור ד' אמות בחזירתו לפ"מ שאי' בגמ' הכל חייבין ואין הכל בקיאין גזירה שמא ילך אל הבקי ויעבירנו משמע דמשום הליכתו אצל חכם ללמוד גזרינן ובפרט לפירוש ר"ן הכל חייבין ומחמת החיוב טרוד ושמא ישכח ויעביר לכן לא גזרינן ש"י בחזירתו לביתו אבל לר"א דסבר מכשירי לולב דוחין שבת ומותר לעשות כל מלאכות ולהעבירו ד' אמות קודם שיצא המצוה והעולם לא ידע לחלק בין קודם המצוה לאחר המצוה בקל יסברו שמותר להוציאו ולהעבירו ד' אמות שיחזירו לביתו וגזרו שפיר ש"י בחזירתו שוב הראה לי בני כה"ר אברהם מש"כ בסמ"ג מ"ע מ"ב וז"ל ולמה אין תוקעין אמר רבה גזירה שמא יטלנו בידו ויוליכנו למי שיתקע לו ויעבירנו אח"כ ד' אמות ברה"ר עכ"ל מפורש היטב אח"כ ומיושב בזה הקושיא למה גזרו הלא טעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור, שיעביר אחר שקיים כבר המצוה ולפמ"ש אליבא דר"א אתי שפיר יותר דהסמ"ג וגם הרמב"ם כתבו שילך אצל הבקי להוציאו בשופר ובקריאת המגילה ומיושב בזה אם הכל חייבין ואין הכל בקיאין למה אין הולכין בערב שבת ללמוד לתקוע ולקרא את המגילה אם גם החיוב מצוה איננו עדיין בערב שבת מ"מ הלא יודעין שמחר יתחייבו ולמה המתינו עד שעת המצוה אולי ימצא הבקי אז בביתו אלא שהולכין אצל הבקי שיוצאין.
ובעיקר הקושיא נ"ל ליישב כך בנקדים איזה דקדוקים א) הדבר תמוה דמשום שמא יטעו איזה יחידים להעבירו גזרו רבנן לבטל המצוה מכל וכל ב) האיך שייך שמא ילך אצל הבקי ללמוד בשאר ימות החג הלא כבר למד מי שאיננו בקי ביום ראשון ולא שכיח שישכח מה שלמד ביום ראשון עד יום שני שצריך לחזור וללמוד ג) קשה נוסחת הגמ' במגילה דף ד' ע"ב דאמר רבה הכל חייבין בקריאת המגילה ובתקיעת שופר ואינו מזכיר לולב ד') בשופר לא גזרו במקדש וכתב רש"י רפ"ד דר"ה משום דלא גזרו שבות במקדש בד"ה גזירה וז"ל ובמקדש לא גזר דאין שבות דרבנן במקדש, וא"כ למה גזרו בשאר ימות החג במקדש משום ש"י כדאמר רבה להדיא רפ"ד דסוכה דקאי רבה על המתני' שאין ניטל לולב בשאר ימות החג במקדש הלא אין שבות במקדש ה') במגילה ובר"ה קאמר רבה הכל חייבין ואין הכל בקיאין ובלולב שבק הכל חייבין ואין הכל בקיאין רק אמר גזירה שמא יטלנו בידו וילך אל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות בר"ה, לכן נ"ל דעיקר גזירה הי' כיון שאין כל אחד מחוייב ליטול לולב בביתו בשאר ימות החג רק במקדש החיוב יתאמץ כל אחד להביא לולבו למקדש כדי שיקיים מצוה מה"ת וגזרו שאסור לעשות כן משום שמא יעבירנו וזה ששבק רבה דהכל חייבין דבאמת אינם חייבין וגם לא קאמר אין הכל בקיאין דכבר הם בקיאים מימים ראשונים אלא סתם גזירה יטלנו בידו להביא עצמו לידי חיוב מה"ת וממילא ניחא מה דאמר במס' מגילה הכל חייבין בקריאת המגילה ובתקיעת שופר ואין הכל בקיאין ושבק לולב כיון דבלולב לא גזרו אלא בשאר ימות החג (דביום ראשון באמת חייבין) ואז הכל בקיאים ואינם חייבים וגם לא שייך בזה לומר אין שבות במקדש כיון שגזרו שלא להביאו למקדש היינו שלא להביא עצמו לידי חיוב מצוה וכמו שגזרו על הזאה בשבת שחל שביעי שלו בערב פסח (פסחים דף ס"א ע"א) כיון שאם לא יזה נשאר בטומאתו ממילא לא חל עליו חיוב דקרבן פסח, וגם קושיא ראשונה למה גזרו כיון דטעה בדבר מצוה פטור כיון שאינו חיוב עליו מה"ת להביאו במקדש וגם כל המצוה איננו בגבולין ראו חכמז"ל לגזור, ובאמת לפי נוסחתינו בסוכה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד נסתר פירושינו אבל מהרמב"ם בפי' המשניות במס' ר"ה ובסוכה דכתב סתם גזירה שמא יעבירנו ארבע אמות משמע קצת דלא הי' לו גירסא זו אלא טעמא בעלמא דהא בהל' ר"ה כתב הרמב"ם שמא ילך אצל הבקי להוציאו בשמיעת שופר, ובהל' מגילה כתב שמא ילך אצל הבקי שיקרא לו מגילה. ובהל' לולב כתב סתם שמא יעבירנו כמו שגזרו בשופר מוכח שלא הי' לו הגירסא אצל הבקי ללמוד מדלא נקט ללמוד רק כתב שיוציאו ידי חובתו וזה לא שייך בלולב כי היא מצוה שבגופו ואין יכולין להוציא ולא משמע לי' להרמב"ם שיוליך הלולב אצל הבקי ללמוד הברכה או הנענועים כדאי' ברש"י רפ"ד דסוכה א"כ הי' לו להרמב"ם לומר טעם זה כמו שנתן בשוכר ובמגילה.
הראשונים הקשו למה לא גזרו במילה שמא יעבירנו הר"ן בסוכה תירוץ מפני שאין הכל טרודים ויזכירוהו משא"כ בהזאה דהכל טרודים בפסחם, תוס' במגילה דף ד' ע"ב תירצו שמילה חמורה שנכרתו עליה י"ג בריתות לכן לא רצו לגזור וגם לא שייך שמא ילך אצל הבקי דמסתמא אינו מל אלא אומן הבקי, הרשב"א בסופה תירץ כיון דרק על ספק גזרו ולא על וודאי כדאיתא בסוכה דף מ"ג ע"א ומילה וודאי יום שמיני הוא. ועוד תי' כיון דמילה גופי' מלאכה היא והתורה התירה החילול שבת א"כ איך יבואו חכמים לאסור המילה משום גזירה שמא יבא לחלל שבת והנה לר"א דסבר מכשירי לולב ושופר דוחין שבת עולה ג"כ תירץ זה כהוגן דהא בוודאי יו"ט לא גזרו רק בספק יו"ט כדאי' שם דף מ"ג ע"א, ולישב קושיא זו ממילה נקדים עוד איזה קושיות א') תמיההת העולם משום שמא יטעו איזה יחידים להעבירו גזרו חכמים שלא יקחו כל ישראל שופר ולולב ב) קושית תוס' ורש"י למה לא גזרו שמא יוציאנו ג) קושית מהר"פ למה לא גזרו משום שמא יתקן כלי שיר לכן נלענ"ד כיון דהוצאה היא מלאכה גרועה מכל הלכות שבת לכן אנו צריכין למוד על הוצאה דבעל הבית ועל הוצאה דעני הכנסה והוצאה הכל ממש כן כדאי' בתוס' ריש מס' שבת דף ב' ע"א מכש"כ מעביר ד' אמות שהוא רק הלכתא גמירי כדאי בשבת דף צ"ו ע"ב א"כ וודאי מלאכה גרועה היא ואינו נחשב להמון עם למלאכה כאשר הנסיון מעיד באמת וכדי להחשיב ולהגדיל כמה גדול העבירה העברת ד' אמות ברה"ר אסרו חכמז"ל בשנה אחת לכל ישראל לתקוע בשופר וליטול לולב בשבת משום ש"י ויאמרו העולם אם ביטלו מכל ישראל שנה אחת מצות החמורות אלו שמא יטלו יחידים להעביר ד' אמות כמה גדול איסור העברת ד' אמות ולכן לא גזרו משום שמא יוציאנו שהוא מפורש בקרא יותר מכל מלאכת שבת כדאי' בירמי' לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת ומיושב הקושיא למה לא גזרו על שמא יוציאנו וגם קושית מהר"מ פדוואה שמא יתקן כלי שיר וגם ממילה אינו קשה שהוא רק ליחיד ולא ילמדו מזה רק מה שנאסר לכל העולם להודיעם כמה גדול האיסור להעביר ד' אמות.
בתוס' רפ"ד דר"ה ד"ה ולא במדינה כתבו וז"ל שופר שהוא להעלה זכרונם של ישראל לאביהם שבשמים לא רצו לבטל לגמרי וכן כתבו ממש אותו הלשון בסוכה דף מ"ג ד"ה אינהו דידעו והקשו שם דף מ"ג ע"ב בד"ה לא איקרי וז"ל ועוד דמספק עבדינן תרי יומא וכי מיקרי יום ראשון בשבת אין שופר בטל לגמרי ותוקעין בשני אע"ג דאם באו עדים קודם המנחה לא עבדו בא"י אלא חד יומא מ"מ בחו"ל עבדינן תרי יומא עכ"ל וקשה לפי דברי תוס' אלו א"כ שופר לא בטיל בשום פעם, כיון דתוקעין במקום דאינן בקיאין בקיבועא דירחא ביום שני והוא כמעט בכל ישראל א"כ למה תקנו לתקוע בשבת כדי שלא לבטל שופר לגמרי כדכ' תוס' הלא אינו בטל לגמרי כיון שרוב ישראל תוקעין ביום שני ונלענ"ד דכי נדקדק בלשון התוס' לא קשה כלום שתוס' בסוכה כתבו לחלק בין שופר וערבה דלכן מקפידין יותר שלא יחול יום ערבה בשבת מיום ר"ה בשבת אע"ג דשופר דאורייתא וערבה מנהג נביאים משום דאם יחול ערבה ביום שבת נדחה לגמרי באותו שנה דאי אפשר ליטול ערבה בשמיני על ספק משום שהוא יו"ט ותשתכח תורת ערבה משא"כ בשופר דתוקעין באותו שנה כמעט כל ישראל ביום שני (חוץ בירושלים אם באו עדים קודם מנחה שהיום קודש ולמחר חול) א"כ כיון דתוקעין ביום שני לא תשתכח תורת שופר משא"כ שופר שתקנו לתקוע בשבת משום שהוא להעלות זכרוניהם של ישראל לאביהם שבשמים לזה לא הועילו במה שיתקעו ביום שני בכל תפוצות ישראל משום ספיקא דיומא דאם הי' אתמול בשבת יו"ט דאורייתא שקדשו בו ב"ד את החודש כיון שבאו עדים קודם מנחה א"כ למחר חול ולא פעלה תקיעת שופר זכרונם לשמים לכן תקנו לתקוע לכה"פ בב"ד ושפיר.
בסמ"ג מצוה מ"ד כתב וז"ל בתחלת פרק לולב וערבה מוכיח שבזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' לולב ניטל בכל מקום בגבולין ביום ראשון אפילו בשבת מפני שהיו ישראל עולין לרגל ושוהין בירושלים לאכול מעשר שני ולומדין תורה דאמרינן גדול מעשר שני שמביא האדם לידי תלמוד תורה שנאמר למען תלמד ליראה וגו' ואין לחוש לגזירה דרבה אבל בשופר שהיא חכמה צריך יותר טורח ללמוד הלכותיו לכך חשו לגזירה דרבה בגבולין אף בזמן הבית עכ"ל נלענ"ד המדקדק בדברי הסמ"ג יראה להדיא כוונתו כיון שלמדו בירושלים באכילת מעשר שני בתורה הי' בקיאים בהלכות לולב ואין חשש שמא ילך אצל בקי ללמוד אבל שופר שהוא חכמה צריך יותר טורח ללמד הלכותיו כוונתו כיון שהוא חכמה ומעשה אומן ואין כל אחד יכול לתקוע כאשר הנסיון מעיד וצריך ללמד הלכותיו על איזה אופן יטול השופר לפיו ועל איזה אופן יתקע כד שיוכל לתקוע שיעור תקיעה כהוגן כיון שהוא חכמה פארטעל בלע"ז ולזה לא יועיל כשיודע הלכות שופר ללמוד על איזה אופן יתקע בו לא ללמוד הלכות שופר אלא הלכותיו של חכמת מעשה התקיעה.