התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן קה
שאלה מי שאכל פת לטפל לשאר מאכל באופן שאינו חייב לברך עליו המוציא אם צריך נטילת ידים ואם חייב עליו בהמ"ז:
תשובה מי שאכל מאכל ופת טפל לו כגון שאכל פירות גנוסור ומליח ופת טפל לענ"ד אם אכל כביצה פת יש לדון בו ולומר הגם שפטור מברכת המוציא מפני טפלותו מ"מ חייב בנטילת ידים דשייך בזה הטעם משום סרך תרומה כמו בכל פת שאוכל אבל ראיתי בשו"ת רמ"א סי' א' שסבר כמו שפטור מברכת המוציא כן פטור מנטילה ויש ליתן טעם על זה שחכמים לא תקנו נטילת ידים אלא אם עיקר כוונתו לאכול רק הפת שאז הפת עיקר אבל אם מטפיל לדבר אחר כמו שלענין ברכה ראשונה אינו מברך עליו מפני שאיננו חשוב כי מטפיל אותו ה"ה לענין נטילת ידים לא גזרו על זה שאיננו חשוב לאכילה בעצמותו ועוד י"ל טעם שמלתא דלא שכיחא להטפל פת שהוא עיקר אכילת האדם לדבר אחר ובמלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן והנה לענין לברך עליו בהמ"ז י"ל כיון שמה"ת אינו חייב רק אם אוכל כדי שביעה וכזית וכביצה רק מדרבנן בזה שמטפיל אותו לדבר אחר ואיננו עיקר אצלו ולא חשבוהו לא חייבוהו חכמים לברך בהמ"ז דדווקא אם עיקר אכילתו פת ואוכל כזית שהוא חשוב אכילה בכל התורה כולה וחשובה לו עתה אכילה זו גזרו בזה אטו אם יאכל כדי שביעה להשוות מדות בני אדם כי יש שהוא שבע במועט ויש שאינו שבע אפילו אם אוכל הרבה אבל אם הטפיל אותו למאכל אחר שמאכל אחר העיקר בזה לא שייך למגזר כמובן מאליו אבל לענ"ד שאם אכל פת כדי שביעה אפילו על ידי טיפול לדבר אחר חייב לברך בהמ"ז מה"ת כיון שאכל ושבע דכתיב ואכלת ושבעת וברכת ואיננו שייך לומר כיון שהטפיל לדבר אחר בטל לדבר אחר רק אם אכל רק שעורא דרבנן י"ל כסברא שכתבנו.