אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר

סימן צו

סימן צה

שאלה הא דאי' באו"ח סי' תקנ"א וז"ל צריך ליזהר בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות עכ"ל אם זה דווקא אמר ליוצא בדרך או גם בעיר ב) אם מותר לשלוח לאחד לצורך איזה דבר אם ילך יחיד ג) אם גם בדבר מצוה לא ילך יחידי:

תשובה תנן במס' אבות ההולך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה וגו' אי' בירושלמי כל הדרכים בחזקת סכנה א"כ י"ל שדווקא בדרך יש לחוש מפני מזיקין ואורב אבל בעיר אין לחוש כלל לזה דבמקום דשכוחי רבים אין רשות למזיקין לילך שם כמבואר בפ' כל הבשר דא"ר יוסף האי שידא היכא דאיכא מעבר לרבים לית להו רשות לעבור שם, לפ"ז מה שיש ליזהר בין המצרים משום סכנת קטב ומרירי הכוונה אפי' בעיר שלא לילך בעיר יחידי דאל"כ מה צריך ליזהר בין המצרים יותר מכל השנה דצריך ליזהר בדרך, וכנראה מהמדרש איכה רבתי על פסוק כל רודפי' השיגוה בין המצרים ובמד' תהלים סי' צ"א שלא מצינו שם שום חילוק בין עיר לדרך.

והנה קשה הלא בברכות דף... אי' שלאיש אחד נראה ומזיק לב' אנשים נראה ואינו מזיק לג' אינו נראה כלל מהא דאי' בפסחים דף קי"א ע"ב אביי הוה שקיל ואזיל ואזל ר' פפא מימיני' ור' הונא ברי' דר' יהשוע משמאלי' חזיא לההיא קטב ומררי דאתי לאפי' לשמאלי' ואהדרי' לר' פפא לשמלי' ור"ה בר"י לימינו א"ל ר' פפא אנא מ"ש דלא חשש לי' את שעתא קיימא לך עכ"ל א"כ הי' שלשה יחד והיאך אחזי לקטב ומרירי והיאך חשש אביי ממנו שלא יזיק ע"כ צ"ל דקטב ומרירי שאני שסכנה יותר ומזיק אפי' בשלשה א"כ יש ג"כ ראיי' מזה אם גם בכל השנה אין לחוש מפני מזיקין בעיר מ"מ קטב ומרירי שאני, וכן הוא לשון המחבר שנקט סתם שלא ילך יחידי ולא מחלק בין עיר לדרך, אבל עדיין קשה כיון דחזינן דמתחזי ומזיק גם בג' כדמוכח בגמ' א"כ מה הועילו בזה שכתבו שלא ילך יחידי אבל בשנים מותר וע"כ צריך לחלק או שאביי הלך בדרך והוה סכנה ביותר או שבשנים ובשלשה רובא דרובא אינו נראה ואינו מזיק בב' ובג' רק יכול להיות לעתים רחוקים ועל זה אין צריך לחוש כ"כ וראיי' לדבר היאך הלך אביי עמהם לכתחילה לא יראה אותו ולא ידע להשמר ויזיקנו והראיי' דבאמת ר"ה בר"י לא ראה אותו ואולי גם הוא לא יראנו ואעפ"כ ירא אביי ממנו פן יזיקנו מוכח דמזיק אפי' בלא ראות אותו הניזק ודלמא גם אביי לא יראנו והיאך הלך לכתחלה אתם אלא צ"ל דחשש רחוק הוא מאוד שיראה בב' ובג' ועי"ז אינו צריך לחוש לכתחלה (הגם שממדרש תהלים בסי' צ"א אי' שם וז"ל וכל מי שרואה אותו נופל על פני וכן הוא נראה ממדרש איכה רבתי בסוף הדבור על פסוק ומרוב העבודה משמע דווקא במי שרואה אותו אבל בלא ראותו לא מ"מ אינו מוכרח די"ל דגם אם אינו רואה אותו יוכל להנזק אבל לא ימות.)

ולפ"ז אסור לשלוח לחבירו בעד איזה דבר יחידי דעובר בזה משום לפני עור לא תתן מכשול דלא יהא פחות ממה שאסור להשים אבן לפני' אשר יוכל להכשל בו מכש"כ להכשילו בדבר סכנה סכנת נפשות הגם שחבירו בעצמו אינו מקפיד לילך יחידי בעת ההיא מ"מ פשיטא שאסור לאחר להכשילו דגם הוא בדידי' אינו רשאי ליכנס מכש"כ אחר שהכשילו אבל י"ל כי רובא דרובא עלמא אינם מקפידים ואינם יודעים מדבר זה להקפיד:

ועליהם נאמר שומר פתאים ה' ויוכל לשלחו, אבל יש לפקפק ע"ז כיון שמשלחו יודע שצריכין להזהר בזה איננו בכלל שומר פתאים כן יש לחלק.

ונראה להביא ראיי' משבת דף קכ"ט ע"ב דמקשי התם במעלי שבתא נמי קיימי בזוגי, ומתרץ כיון דדשו בי' רבים שומר פתאים ה' וז"ל רש"י ז"ל כיון דדשו בי' רבים הורגלו בו מפני דחקם שיהי' קרובים לסעודת שבת ואמרינן כבוד שבת בדגים גדולים ואמרינן דג שני לדם, יעויי"ש נראה בעליל מרש"י שאין כוונת הגמ' שומר פתאים שהמה פתאים ואין יודעים ליזהר מזה אלא אם גם ידעו שיש חשש סכנה ויכולים ליזהר ממנו מ"מ כיון שהורגלו בזה מפני דחקם אע"פ שיודעין שיש בו חשש סכנה קרינן עליהם שומר פתאים ה', וי"ל דהוכיח רש"י כן מלשון הגמ' דלא מתרץ סתם שומר פתאים ה' אלא קאמר כיון דדשו בי' רבים מה ענין רבים לזה ועוד לשון דדשו, הו"ל כיון דרבים אינם יודעים מזה שומר פתאים ה' ומשמע שם מן הגמ' כיון דדשו בי' רבים אפילו יודעים בדבר שומר פתאים ה' ולפ"ז כיון דדשו בי' רבים בזה ביודעים ובלא יודעים קרינן שומר פתאים כדמשמע מגמ' שם ואפילו לכתחלה מותר גם למי שיודע משום דדשו בי' רבים כבר ושומר פתאים ה' והוה גם הוא בכלל השמירה אבל באמת לא סמכינן בסכנה אפירוקא כדאחז"ל במס' ע"ז וכי פירוקא לסכנתא, א"כ יש ליזהר והנה אם הולך לדבר מצוה לפי פשוטו הי' שרי כי שומר מצוה לא ידע דבר רע רק בשכיח הזיקא לא סמכינן על זה אבל זה דווקא שצריך לעשות מצוה זו עתה שלא יכול לדחות אותו ועוד אולי מיקרי דבר זה שכיח הזיקא קצת והנה במדרש אי' על יעקב ששלח את יוסף לראות את אחיו בשכם, שהוא הלך לקיים מצות אביו והי' שומר מצוה והאיך הי' יכול להיזק ומתרץ שכל הדרכים בחזקת סכנה משמע דשכיח הזיקא וי"ל קצת כיון ששייך לומר עתה שאנו רואים רובא דבני אדם אינם נזהרים בזה, א"כ על כרחך משום שומר פתאים ה' רק שלכתחלה יש ליזהר, ובשו"ע ג"כ לא נקט רק יש ליזהר לשון זהירות נראה דאיננו בגדר שכיח הזיקא ויכול לילך לדבר מצוה מכש"כ שאביו משלחו שרוצה הדבר עתה צריך לעשות המצוה מיד ולא לדחותו א"כ נקרא שומר מצוה לא ידע דבר רע.

תמיה לי מאוד במדרש איכה ובמדרש תהלים אי' להדיא שקטב ומרירי שולט מי"ז בתמוז עד ט' באב. ובגמ' פסחים דף קי"א ע"ב אי' וז"ל מחד בתמוז עד שיתסר בי' וודאי שכיחי מכאן ואילך ספק שכיחא ספק לא שכיחא א"כ האיך יש פלוגתא במציאות הענין שהמדרש נקט אותו לוודאי והגמ' לספק, ועוד לגמ' דידן היו צריכין ליזהר בזה יותר מחד בתמוז עד שיתסר בתמוז, וע"ז י"ל כיון דהוה קודם בין המצרים אין לחוש כ"כ כי אז אין הזמן גורם הסכנה כמו בין המצרים אבל קושיא ראשונה עדיין קשה.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה