התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן צד
שאלה מי שמתענה בימים שנוהגים שלא להתענות בהם תענית חלום אם צריך למיתב תענית לתעניתו לפי מה שמביא הש"ך ביו"ד סי' רט"ו שהמה כאותן ימים שאסורים מדבריהם להתענות בהם, ב) אם צריכים להתענות תענית חתנים בימים האסורין מדבריהם. ג) מי ששכח ביום תענית ובירך על איזה מאכל אם מותר לו לאכול כדי שלא יהא ברכה לבטלה.
תשובה על שאלה א') המחבר בשו"ע או"ח סי' תקס"ח כתב המתענה בחנוכה ובפורים וראש חודש וערב יו"כ ומכש"כ בשבת ויו"ט תענית חלום צריך למיתב תענית לתעניתו ומדלא הזכיר שאר ימים האסורים בתענית שמע מינה דבהם אין צריך למיתב תענית לתעניתא, ובאמת מהמחבר אינו ראיי' שגם הוא אינו מביא שאסור להתנות תענית יחיד בניסן. ולא באסרו חג, ולא בל"ג עומר, ולא מב' סיון עד שבועות, ולא מאחר יו"כ עד סוכות, אבל הרמ"א שפסק בסי' תכ"ט שגם תענית יחיד אסור בניסן ושאסור להתענות באסרו חג, ובסוף הלכות פסח מביא שנוהגין שלא להתענות בל"ג בעומר, ובהל' שבועות מביא שלא להתענות מאחר ר"ח עד שבועות, ובסוף הל' יו"כ שלא להתענות מאחר יו"כ עד סוכות, ולא הגיה על המחבר שנקט רק ימים אלו צריך למיתב תענית לתעניתא משמע דמודה לי' להמחבר שרק ימים אלו שהזכיר המחבר צריך למיתב תל"ת ולא בשאר ימים, ובאמת קשה על רבינו המחבר שכ' בהל' שבועות סי' תצ"ד שאסור להתענות במוצאי חג שבועות והוא מהירושלמי ולמה לא כתב שמתענה בו תענית חלום שצריך למיתב תל"ת, וצריך לומר כיון דלא הוזכר יום זה לאסור בגמ' דידן לכן לא החמיר בזה, אבל יש ראיי' מדברי המג"א סי' תכ"ט שכתב שמתענה בשבת בניסן תענית חלום שלמחר ביום א' יתיב תענית לתעניתו הגם שהוא אחד מימי ניסן שאסור להתענות בו והמה כימים האסורים מדבריהם מ"מ פסק להתענות בו לקיים שיטת הפוסקים ז"ל שהתבת תל"ת יהיו מיד ביום א' שלאחריו ולא זכר שצריך להתענות לכפרת יום זה יום אחד אחר חודש ניסן. וקל וחומר הדברים ומה אם חודש ניסן שיש לו סמך ממס' סופרים אפילו יארצייט פסק רמ"א אסור להתענות בו ומביא המג"א עצמו שם בשם הר"ם דהוה כימים האסורים להתענות מדבריהם ואעפ"כ כדי שיהי' יום התבת תענית מיד ביום א' התיר להתענות בו בניסן מכש"כ אם מתענה בימי ניסן בשאר ימים וכיוצא בו ת"ח שאין צריך למיתב תל"ת.
הנה המג"א סי' תקע"ג ס"ג כתב לפ"מ שפסק הרמ"א שם שבימי ניסן צריכין להתענות תענית חתנים וה"ה בל"ג בעומר ובימי הגבלה ובין יוכ"פ לסוכות, אבל בט"ו באב ובט"ו בשבט ובאסרו חג שיש להם יסוד בתלמוד אין מתענין בו תענית חתנים ופשוט שכוונתו שימים טובים אלו יש להם יסוד בתלמוד אבל שאסור להתענות בו אינו מפורש בתלמוד, ט"ו באב סוף מס' תענית, וט"ו בשבט ר"ה לאילנות, ועיין במרדכי ריש מס' ר"ה שאסור מטעם זה להתענות בו ואסרו חג מובא בגמ' סוכה ל"ו ע"א שכל העושה איסור לחג באכילה שתי' מעלה עלי' הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עלי' קרבן ולחד פירוש ברש"י שם דקאי על יום שלאחר החג, ונ"ל במדינתינו שנוהגין שחופה היא אחר חצות היום וחתן מתענה רק עד אחר החופה ואח"כ אוכל צריך להתענות בכל הימים שאסורים להתענות מדברי סופרים כי ימים האסורים מד"ס מותר להתענות בהם תענית שעות, ואם תענית חתנים חמירא להן שאפילו בימי ניסן מתענין תענית חתנים מכש"כ שצריך להתענות תענית שעות בימים האסורים מד"ס, ור"ח יש קצת צד להקיל להרמב"ם דסבר שאסור מה"ת להתענות בו וחולק ר' המחבר כבוד לשיטתו בה' תענית ובריש ה' ר"ח כנ"ל.
ועל שאלה ב' נ"ל להשיב דבמגילה דף ט"ז ע"א אי' ויעבור מרדכי שהעביר יום ראשון של פסח בתענית, ולפי הנראה מהמגילת אסתר צמו גם בליל פסח כדכתיב שלושת ימים לילה ויום וקשה היאך בטלו מצות עשה של אכילת מצה, ובאמת במדרש אי' כששלח מרדכי לאסתר שלא רצה לגזור תענית משום זה וצע"ג דבמדרש אי' ששלח מרדכי לאסתר איך אוכל לבטל ימים טובים אלו הכתובים במגילת תענית שלא להתענות בהם ותמיה' הלא ביו"ט ראשון של פסח אסור מן התורה להתענות א"כ למה לא אמר שאיך אוכל לבטל מצות ומרור ולהענות בי"ט שהיא אסור מן התורה ודוחק לומר שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה אבל עשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה שלא לבטלו אפי' בשב ואל תעשה א"כ מאי מקשה הגמרא תענית דף י"ז למה לי' למימר במגילת תענית לריש ירחא דניסן עד סוף מועדים דלא למספיד בהון הא בלאו הכי במועד אסור הלא יש נ"מ בזה מצד מועד שהוא מדאורייתא יש כח ביד חכמים למגזר תענית בשב ואל תעשה אבל מצד תענית לא יכלו למיגזר בשוא"ת אבל באמת מתרץ שם הג' תירוץ מרווח ביותר עיי"ש תענית דף י"ז ע"ב, ושכחה לו זקני של ישראל אם דין ישראל אין תורה, וצ"ל שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה, וי"ל דמי ששכח בתענית ואם פחות מכותבת הגסה יצא ידי תעניתו דלא יהא חמור מיו"כ גופי' דכתיב בו אשר לא תעונה ופחות מכתובתה הגסה מיקרי מעונה אך ביו"כ אסור דחצי שיעור אסור מן התורה אבל מעונה מיקרי לפ"ז י"ל שאכלו באמת כזית מצה בליל פסח וה"ה אחר כדי אכילת פרס כזית מרור ואעפי"כ מיקרי תענית ובמקום מצוה וודאי לא גזרו ואולי גם ביו"ט עצמו אכלו כזית שיוצאים בזה, ואעפי"כ מיקרי תענית, אך לפי"ז בתענית חלום בשבת הי' יכול לאכול כזית פת שחייב בו לרוב הפוסקים מה"ת ואעפי"כ מיקרי תענית כיון שהוא מעונה וצריך למיתב תענית לתעניתו כיון שביטל עונג שבת שהי' מעונה, ולפי"ז מי שישן בשבת שינה בצהרים וחלם חלום שאי' ברמ"א סי' רפ"ח יתעלה עד חצות הלילה ונחשב לו לתענית יכול לאכול כזית פת ואם חל מוצאי שבת בליל פסח יכול לאכול כזית מצה ומרור אבל ארבע כוסות ששיעורו מלא לוגמי' וביו"כ שעור שתיי' מלא לוגמי' לכן בשתיית ארבע כוסות בטל תעניתו לכן נ"ל אם שכח בתענית ובירך יאכל מעט כדי שלא תהא ברכתו לבטלה ולא יעבור על לא תעשה בברכה לבטלה וודאי באוכל אפי' פחות מכזית שפיר [יעויין בגמ' תענית דף. ובשו"ע ה' תענית להפוסקים דטעימה אינה שרי אלא בפולט וטעימה כזו וודאי אינה צריכה ברכה יעויי"ש.]