התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן צג
שאלה מי שלא ספר בלילה וספר ביום רק הימים לבד ולא שבועות אם מותר לספור מכאן ואילך בברכה.
תשובה מבואר בשו"ע סי' תפ"ט ס"ח במי שמסופק אם ספר או לא יוכל לספור שאר הימים בברכה ומבואר טעמו בתה"ד דמצד ספק ספיקא יכול לברך שמא כל יום מצוה בפני עצמה ויכול לברך, ואם כל המ"ט ימים מצוה אחת הם אולי ספר והוה ספק ספיקא להקל לברך (ובאמת יש מרבותינו האחרונים ז"ל שמחמירין משום חומרא דלא תשא שלא לברך אפילו על ספק ספיקא ועיין בבינת אדם, וי"ל משום דנראה עיקר להלכה דכל לילה מצוה בפנ"ע סמכינן על ס"ס זו להקל ולברך) והנה אם בלילה לא ספר רק הימים ה"ה דיוכל לברך בשאר הלילות מצד ס"ס דלמה כל לילה מצוה בפ"ע ואם לא דלמא הלכה כהפוסקים דספירה בזמן הזה דרבנן ויוצאין בספירת ימים לבד כדאי' להדיא בגמ' מנחות דף ס"ו ע"ב אמימר ממני יומי לבד דקסברי ספירה בזמן הזה מדרבנן אבל אם מני ביום רק הימים לבד אז יש ספק ספיקא להחמיר ג"כ דלמא ספירה בזמן הזה דאורייתא ואינו יוצא במים לבד ואם תימצי לומר שהוא מדרבנן והוא יוצא בימים דלמא הלכה כפוסקים שאינו יוצא בספירה דיממא, ודלמא הלכה דספירת בכל לילות מצוה אחת הן ממילא אינו יכול לברך עוד, וי"ל לאידך גיסא ס"ס דלמא הלכה כל לילה בפני עצמו מצוה הוא ואם לא דלמא הלכתא דיוצא בספירה דיממא, ודלמא הלכה דספירה בזמן הזה דרבנן ויוצא בספירת ימים לבד, אבל נ"ל דבר חדש דבאמת מה"ת מצוה לממני יומא כדכ' תספרו חמשים יום ומצוה למימני שבועות כדכ' שבעה שבועות תספר לך ודומה מצוה זו למצות ציצית שצריך לעשות ציצית על בגדיו חוטים לבינים ומצוה שיהא אחד מהם פתיל תכלת ושניהם הלבן והתכלת מצוה מה"ת ובכל זאת אם אין לו תכלת מקיים מצוה בלבן ומברך עליה שמקיים מצות ציצית אבל לא מצות תכלת, ה"ה אם מנה חמשים יום מקיים בזה מצות ספירה מה"ת ומברך עליה רק שחסר מצות לממני שבוע, ובפרט לשיטה אשר הובא בטור בשם האביעזרי שם עיי"ש ובשם י"א שאין צריך למנות השבוע אלא כל סוף שבוע ושבוע שמיום ח' ואילך אינו מונה אלא הימים, וביום ט"ו אומר היום שני שבועות וביום ט"ז אינו מונה רק ששה עשר ימים לבד וביום כ"א אומר היום שלשה שבועות ואם לא ספר שבועות חיסר מצות ספירת שבועות, לפ"ז אם מנה ביום רק הימים לבד אפילו אי ספירה בזמן הזה דאורייתא מונה מכאן ואילך בברכה מצד ס"ס כאשר כתבנו לעיל וגם אי הוה דאורייתא ג"כ יוצא בזה כאשר כתבנו.
ובזה ניחא לשיטת הי"א דאמימר מני יומי ולא מני שבוע אמר זכר למקדש הוא מוכח מאמימר שדי ביומא לבד לזכר וכיון דשבוע אינו מונה אלא בכל שבוע ויומי צריך לממני בכל יום מנה יומי ולא שבוע, ולשיטת אביעזרי דסופר בכל יום השבוע רק לא כפל למימני הימים שעברו כמבואר בטור עיי"ש יוצא גם בזה לבד וכן הוא במג"א שם סק"ד דכיון שהעלה המג"א להלכה דיצא במנה אחד מהם לבד, דכתב הב"י דלרוב הפוסקים ספירה בזמן הזה דרבנן א"כ פשיטא שבנדון דידן מותר לברך מכאן ואילך.