התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן צב
נסתפקתי אם מצה הנאכלת בפסח שני צריכה להיות משומרת לשם מצוה גם אי צריכה להיות לחם עוני.
תשובה הנה בהתעוררות תשובה סי'.... מסופק לר' אליעזר בן עזרי' דקאמר דפסח נאכל רק עד חצות מה"ת אם הוא הלכה גם כן בפסח שני, והנה בפסח שני כתיב בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אותו על מצות ומרורים יאכלוהו ולא הזכיר בקרא זמן אכילתם ונוכל לומר שיאכל גם כן ביום י"ד או ביום ובלילה כמו גבי פסח ראשון דהוה נאכל ביום ובלילה אי לאו דילפינן מקרא ואכלו את הבשר בלילה הזה, או מפסוק שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש בערב אתה זובח וכבוא השמש אתה אוכל כדאי' בברכות דף ט' ע"ב אבל גבי פסח שני לית לן שום קרא על זה מ"מ כיון דמתני' בפסחים דף צ"ה ע"א בפסחים ששנה לנו החילוק בין פסח ראשון לשני ולא מחלק גם בזה שמע מינה שפסח שני נאכל רק בלילה כמו בפסח ראשון ויאכלוהו דכתיב סמך הקרא על פסח ראשון. וכן הוא ברמב"ן פ' ראה, ואולי שגם זמן אכילה נכלל בכלל מצוות שבגופו וממילא כיון שסמך קרא על זמן אכילה שבפסח ראשון הוה ממש כפסח ראשון שאינו נאכל כר' אלעזר בן עזרי אלא עד חצות, ובזה מיושב מה שהקשה רש"י ז"ל שם בפסחים למה לא חשיב לא ישאירו ממנו עד בוקר בכל מצוות שבגופו, וקשה על רש"י כיון שהוא תלוי' בזמן והזמן י"ל שהוא מצוה שעל גופו וא"כ מה הקשה רש"י ולפ"מ דכתבנו מוכח ממתני' ומקרא שזמן אכילתה הוא בכלל מצוות שבגופו שמכח זה אנו למידין זמן אכילת פסח שני בלילה ושפיר הקשה רש"י ז"ל, והנה הא דבעינן מצה משומרת לאכול בליל פסח הוא דאורייתא ממש כדמוכח להדיא בפסחים דף ל"ח ע"ב וילפינן מפסוק ושמרתם את המצות, והרשב"א סובר דבעינן משומרת לשם מצות אכילת מצה ליל פסח ושאר פוסקים משמע דדי אם תהי' משומרת לשם מצה לאכול בפסח לאפוקי בציקות של נכרי אכן נקטינן כשיטת הרשב"א יעויין בשו"ע או"ח סי' ת"ס הפסק הלכה והנה ר' יוסף שם גמר מדכתיב שבעת ימים תאכל מצות מצה הנאכלת כל שבעה לאפוקי לחמי תודה שאין נאכלת אלא ליום ולילה ולימוד זה שייך דווקא בפסח ראשון שאסור באכילת חמץ כל שבעה אבל בפסח שני אין שום סברא ללימוד זה, אבל ר' יוסף ג"כ מודה לדרשת רבה כדאי' שם ברש"י ושמרתם את המצוות ודווקא משומרת לשם מצה אבל אם משומרת רק ללחמי תודה לבד אין יוצאין בה, הנה ושמרתם את המצות כתיב רק בפסח ראשון ולא בפסח שני א"כ היו יוצאין בפסח שני גם בבציקות של נכרי, ואם נדחוק לומר כיון שגלתה התורה במצוות שעל גופו על מצות ומרורים יאכלוהו נלמד גם זה מפסח ראשון כמו זמן אכילתה שצריכה להיות גם כן משומרת, א"כ מיושב לנו קושיא חמורה מאוד מה שהקשה אור זרוע הגדול בפסחים סי' ר"נ על רש"י ז"ל דסבר כיון דמצה איתקש לפסחים צריכין לאפות מצה של מצוה בערב פסח אחר חצות מהא דתנן חלות תודה עשאן למכור בשוק יוצאין בה הא אין מביאין תודה בערב פסח מפני חלת חמץ שבו שממעט באכילתן עד ד' שעות שלא יבא לידי נותר ובדיעבד אם הביא בבוקר כשר אבל לאחר חצות שכבר חמץ אסור מה"ת פשיטא שאינו יכול להביא תודה מפני לחמי חמץ שבו א"כ על כרחך שאפה לחמי תודה בי"ג א"כ אינן יוצאין בזה מפני שלא נאפה ערב פסח אחר חצות א"כ האיך יוצא בזה שעשאה למכור בשוק' עוד יש להקשות למה טרח הגמ' ליתן טעם מפני מה אין יוצאין אם עשאן לעצמו תיפוק לי' הלא לא נאפת אחר חצות (ויש לדחוק ולומר שגמ' דחיק לפרש טעמא לאוקים מתני' גם לבן בתירא דסבר הפסח שנשחוט כל יום י"ד כשר בין הערבים פירושו בין ערב דאתמול בין ערב האידנא וה"ה מצה דאתקש לפסח מותר לאפות כל יום י"ד ועיין תוס' דף ק"ח ע"א בד"ה נימא קסבר רב ששת דרק לכתחלה אסור לבן בתירא לשחוט פסח קודם חצות משום דלא תשחט על חמץ דם זבחי. אבל בדיעבד כשר ואשמעינן מתני' באחד שהקריב ואפה לחמי תודה קודם חצות לבני בתירא ואולי במצה גם לכתחלה מותר) ולפ"מ שכתבנו שיש לומר דגם בפסח שני צריכה להיות משומרת א"כ בפסח שני דחמץ ומצה עמו בבית ומותר לאכול חמץ כל יום י"ד (ובל"ס גם בלילה חוץ עם אכילת פסח שצריך לאכול עמו מצה) א"כ יכול להביא תודה וחלות מצה בי"ד בחודש השני אחר חצות ונאפת המצה בזמנו לכן אינו יוצא בזה רק משום שהוא נקדש לשום זבח ולא לשם מצה של פסח.
לפ"ז אם צריך להיות ג"כ משומרת בפסח שני הוא הדין דצריך להיות לחם עוני כיון דאקשינן וילפינן מצה זו שתהי' משומרת בפסח ראשון ה"ה דצריכה להיות לחם עוני כמו בפסח ראשון וצ"ע בזה בגמ' בסוגיא שם דף צ"ה.
הנה אם גם במצה הנאכלת בפסח שני לא יצא בה אם נעשית רק לשם זבח כמו בפסח ראשון הנה בגמ' שם מוקמינין דמתני' מיירי בזמן נוב וגבעון דנאכלת התודה בכל מקום וכשירה משום בכל מושבותיכם תאכלו מצות לכן מהדר רבה ורב יוסף אטעמא דמתני' דקאמר אין יוצאין בו, והנה יש לדקדק קצת על הרמב"ם דפסק דאין יוצאין בו וכתב טעמא משום דנעשית לשם זבח הלא משנבנה בהמ"ק נאסרו כל הבמות ולא יהי' עוד לעולם היתר לאכול תודה בכל מקום א"כ למה שבק טעמא בכל מושבותיכם שהוא דרשא מסכמת יותר וי"ל דרמב"ם מיירי בנמלך ולא שחט עליהם זבח ולא נתקדש בקדושת תודה והוה חולין ונאכל בכל מקום מ"מ לא יצא משום דבשעת אפיי' עשאן לשם זבח ושפיר, והנה רש"י ז"ל כתב בפירוש בטעמא דרבה דאם עשאה לשל זבח וגם לשל מצה של פסח יצא וכן יש לפרש דברי הרמב"ם לפי סוף לשונו הגם שמתחלת דברי' שכתב "לבד" אינו משמע כן, לפ"ז קשה לי קושיא חמורה למה למתני' לפלוגי בין עשאן למכור בשוק בין עשאן לעצמו, לפלוג וליתני בדידי' אם עשאן לעצמו לשם זבח לחוד לא יצא אם עשאן גם לשל מצה של פסח יצא (דהא לפי הגמ' מתני' מיירי בנוב וגבעון דנאכלת התודה בכל מקום והוה בכל מושבותיכם) לרבי יוסף ניחא דגם אם אפאה לשם מצה של פסח לא יצא משום שאין נאכלת לכל שבעה אבל לרבה קשה ואולי י"ל לפ"מ דכתב רש"י ז"ל שרבי יוסף מודה לדרשא דרבה הוא הדין דרבה מודה לדרשא דר' יוסף ושני הברייתות באחת תניא כוותי' דרבה, ואחת כוותי' דר' יוסף שניהם מודים זה לזה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי' והנה בפסח שני אם אפה יום י"ד מצות לשם זבח להקריב תודה בי"ד בשני ורוצה ג"כ לעשות פסח שני ונמלך ולא שחט עליהם תודה אם עשאה רק לשם זבח אינו יוצא בה לפ"מ דכתבנו לעיל, די"ל דין מצה בפסח שני שווה בכל הלכותיה לפסח ראשון אבל אם עשאן לשם תודה ולשם מצה של פסח ונמלך ולא שחט עליהם התודה יוצא בה לרבה וה"ה לרבי יוסף, ובפ"ש לא שייך מצה הנאכלת לכל שבעה ובגוף הקושיא שכתבנו לעיל י"ל דלכן לא מפליג בדידי' דעשאן לעצמן בין עשאן רק לשם זבח או גם לשל פסח דלצאת במצה זו שני המצוות אכילת מצה של זבח, ואכילת מצה של פסח אסור משום אין עושין מצות חבילות חבילות דילפינן לה מן הפסוק כדמוכח בסוטה דף ח' ע"א אם גם בדיעבד אפשר שיוצא בנוב וגבעון מ"מ לא שכיח שיעשה תחלה לעבור על איסור דאורייתא (כי לא שכיח אין לו בזה) לכן לא נחית מתניתין לחלק בזה ולאחר נוב וגבעון אם באמת שחט עליהם הזבח לא יצא דלא נאכל בכל מושבות ואם נמלך ולא שחט עליהם הזבח אם אפאה גם לשם פסח שני יצא דלא שייך טעמי' דר' יוסף בפסח שני.
קצת קשה לי לפ"מ דאי' בהתעוררות תשובה סי'... דף ע"ג בד"ה והנה, דלהלל וגם רבנן מודים דלכתחלה יעשה כהלל להיות כורך פסח מצה ומרור ביחד הלא מרור ממרר טעם המצה גם כזית דפסחא והוה אכילה שלא כדרך הנאתן ומסיק התם דכך אמרה התורה וצותה לאכול על אופן זה א"כ האיך יוצאין הכהנים במצה של תרומה הא אכילת תרומה הוה מצות עשה ומיקרי עבודה כדאי' בפסחים פ' תמיד נשחט דף... א"כ ניחא במצות מצוה יוצא שכך נאמרה מצותה אבל אכילת תרומה אינו יוצא דהוה שלא כדרך הנאתן, וי"ל דמיירי באוכל המצה לבד בלא פסח או בזמן דליכא קרבן פסח ומצד מצות חבילות ליכא בזמן דאין לו מצה אחרת.