אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר

סימן צא

סימן צ

איזה הערות להלכה בהא דמובא בש"ע או"ח סי' רס"ז ס"ב דבפליג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד. הנה במג"א שם סק"ב כתב שהגיע חצי שעה קודם זמן ק"ש אסור להתחיל ולאכול משום ק"ש כיון דלא נפקי ביממא בק"ש, ונ"ל דאם רק מזג כוס של קידוש קודם לחצי שעה סמוך ללילה כבר מיקרי התחלה והוי התחיל בהיתר לדידן דמקדשין קודם נטילת ידים, וראיי' לדבר מסי' רל"ב במג"א סקי"ב אם התיר איזורו קודם נטילת ידים כבר מיקרי התחיל ואין צריך להפסיק והוא מהגמ' שבת דף ט' ע"ב משיתיר איזורו מיקרי התחיל, וה"ה בזה משום מזג כוס של קידוש כן נלענ"ד, והנה תמוה לי לפי מ"ש המג"א סי' רס"ז סק"א אם התחיל לאכול סעודת שבת מבעוד יום יחמיר לאכול כזית בלילה ממש כדי לקיים שלש סעודות, הלא אם יחמיר להמשיך סעודתו מתחלה כדי לאכול כזית גם בלילה א"כ מיקרי התחיל באסור כמבואר להדיא דבר זה במג"א סי' תע"א סק"א ואם יודע שימשך סעודתו עד הלילה מיקרי התחיל באסור ומביא דבר זה מגמ' פסחים דף ק"ז ע"ב מפי' רש"י ורשב"ם שם וצ"ל כיון שגמר כבר סעודתו קודם הלילה רק אח"כ משיחשך יאכל כזית ואינו נמשך לתחלת סעודתו מותר דהא לכתחלה מותר לאכול קודם ק"ש עד כביצה פת דהוה רק אכילת ארעי ולא מיקרי סעודה אבל פשיטא דצריך ליזהר שיתאוה קצת לאכילת אותו כזית ואם הוא שבע כ"כ שאינו נהנה באכילת כזית זו לא מיקרי אכילה ואינו יוצא בזה כיון שקץ באכילה זו כמבואר להדיא במג"א סי' תע"ו סק"ב לענין אכילת אפיקומן, והנה מ"ש המג"א דיש להחמיר לאכול כזית בלילה פשיטא שיפה כתב הגם שטו"ז סי' רצ"א סק"ו כתב כיון דתוס' שבת דאורייתא יוצא בזה מה שאכל מבעוד יום אבל באמת זה פלוגתת ראשונים אם נקטינן להלכתא דתוס' שבת דאורייתא וכזית פת לאכול בלילה וביום בשבת הוא נראה מרוב הפוסקים ראשונים שהוא דאורייתא עיין סי' קפ"ח במג"א סק"ט א"כ כיון דכזית פת חייב לאכול מה"ת בליל שבת אלא דסברי דתוס' שבת מדרבנן לא יצא בזה במה שאכל מבעוד יום, ואינו דומה למה שהביא המג"א שם סי' רס"ז סק"א בשם המרדכי דלמאן דאמר תוס' שבת דרבנן אעפ"כ יצא ידי קדוש מה"ת במה שקידש בתוס' שבת משום דיבא לכלל חיוב קדוש דאורייתא בשבת היינו משום דהקדוש קאי על כל יום שבת והראי' דאם לא יקדש בלילה יכול לקדש כל יום השבת עד שחשיכה אבל כזית פת לאכול אינו אלא מצוה לשעתה, ובאמת לפי הנראה מלשון הרמב"ם פ' כ"ט מהל' שבת מיושב קושית המרדכי דאינו החיוב דוקא לקדש ולהבדיל בתחלת יום שבת ובמוצאו אלא בזמן כניסתו ובזמן יציאתו דהיינו אחר פלג המנחה שמשמש ובא יציאת השבת קורא ובא שעתה יהי' הבדלה בין קודש לחול.

והנה לענ"ד לפ"מ שפסקינן סי' ס' ס"ד שמצות צריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה עכ"ל יכוין ביום כפורים שחל להיות בשבת בתפלת שמונה עשרה לצאת ידי קדוש שבת כמו שכתב המג"א סי' רע"א ס"ק י' יוצא בזה מה"ת (כמ"ד קדוש על היין רק מדרבנן כיון דאמר בתפלה את יום השבת ואת יום כפורים זה זכר ליציאת מצרים דקאי זכר ליציאת מצרים גם על שבת כדאי' במג"א שבליל שבת בתפלת שמונה עשרה יצאו ידי קדוש מה"ת הגם שדברי המג"א סי' רע"א סק"א תמוהים מאוד שהרי צריך מה"ת מגזירה שוה להזכיר בקדוש יציאת מצרים כדאי' בגמ' פסחים כאשר תמהו עליו רבותינו האחרונים ז"ל מ"מ בשבת שחל יוכ"פ שפיר דמי ואולי הי' להמג"א נוסחת תפלתו גם בשבת זכר ליציאת מצרים.

והנה תמוה לי מאוד בשלמא שבת הוי זכר ליציאת מצרים כדאי' בפירוש בקרא בדברות אחרונות ובפסח בתפלה ובקדוש שאומרים זכר ליציאת מצרים דבר פשוט הוא ובחג הסוכות מפורש בתורה למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי בהוציאו אותם, ושבועות כתיב בפירוש בתורה פ' ראה שבעה שבועות וגו' וזכרת כי עבד היית במצרים, אבל בראש השנה בתפלה וקדוש, וביום כפורים בתפלה שמזכיר זכר ליציאת מצרים מה שייכות להם ליציאת מצרים' ושמיני עצרת שייך לסוכות דבר פשוט ודוחק לומר מדכתיב אלה תעשה לה' במועדיכם שהושוו כל המועדות זה לזה דזה קאי רק לענין הקרבנות אבל לא שיהי' כל המועדים זכר ליציאת מצרים.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה