התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן סג
בסוגיא קטן אוכל נבילות (יבמות קי"ד). ובענין למה שכתוב בתורה הקדושה לא תעשה מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך.
הנה כתב הרמב"ן על התורה שאם מצוה לבנו הקטן לעשות מלאכה בשבת חייב משום לא תעשה מלאכה אתה ובנך כמו מחמר אחר בהמתו כמו שדרשינן לא תעשה מלאכה אתה ובהמתך היינו אתה ובהמתך יחד היינו מחמר וה"ה אם עושה מלאכה ע"י בנו הקטן וכן הוא ברשב"א פרק מי שהחשיך ובש"ג שם ויש לעיין לר"ש דמלאכה שאצל"ג פטור מהתורה אם מצווה למשל לבנו לחפור גומא והוא אינו צריך אלא לעפרה שפטור מהתורה א"כ מותר לצוות אותו לבניו ונוסף לזה י"ל שאפילו אם מצווה לו שיתלוש בנו לעצמו פירות אבל אביו אינו צריך להם שאז לגבי אביו הוי מלשאצל"ג ואם גם להקטן צריך לגופה מ"מ התורה לא אסרה להאב אלא לעשות מלאכתו ע"י בנו אם כן יהא שרי מהתורה יען לגבי אביו דלא הוה מלאכה ומה שעושה בנו מלאכה בעד עצמו על זה לא הזהירה התורה כלאו דל"ת מלאכה אמה ובנך כמו בבהמתו שלא אסרה התורה משום מחמר רק מה שאסור משום עשה דשביתת בהמתו ורק משמע מלשון רשב"א שם בשבת דף קנ"ג ע"ב בד"ה כשהיא מהלכת וז"ל וכל שבגופו איכא איסורא דאוריי' משמע קצת אם אינו בגופו איסורא דאורייתא מותר לצוות לקטן אבל שיהא אב חייב על שביתת בנו זה לא מצינו דאין לומר מה שדתנן שבת דף דף קכ"א ע"א קטן שבא לכבות אין שומעין לו לפי גרסת הרא"ש מפני ששביתתו עליך דמשמע דקאי על האב ומשמע לפי לשון זה ששביתת הקטן מוטל על האב כמו שביתת בהמתו שמוטלת עליו הא ר"י מוקי לה בעושה על דעת אביו אבל באינו עושה על דעת אביו מותר להניח לכבות ואי הוה שביתתך הי' שייך כשה דשביתת בנו אפי' אם לא הי' עושה ע"ד אביו הי' צריך למחות בידו אבל הב"י מביא בסי' רס"ו שיטות שסוברים דמצווה על שביתת בנו כמו על שביתת בהמתו ועיין לקמן סי' רס"ה אבל י"ל לר"ש גופי' אעפ"כ אסור לאביו לצוות לבנו לעשות מלאכה שאצל"ג דר"ש דריש טעמא דקרא עיין סנהדרין דף כ"א ע"א בין להחמיר בין להקל ועיין בירושלמי נזיר פ"ז וכתב בתה"ד הטעם דספי לי' בידים אסור הוא משום כדי שלא יהא רגיל בגדולתו לעשות איסורים ובאמת סברא נכונה הוא דמצינו כמה פעמים בגמרא דאסרו חכמז"ל למספי לקטן משום דאתי למסרך עיין בעירובין דף מ' ושבת דף קל"ט א"כ אם גם לגבי אביו הוי מלשאצל"ג כיון שלבנו הוה צריך לגופי' א"כ יהא רגיל בגדולתו לעשות ואסור מן התורה ספי' לי בידים ופירושו היינו שמצווה אותו לעשות איסור זה כדילפינן מקראי ביבמות דף קי"ד ע"א וכדפסקו כל הפוסקים דספי לי בידים אסור ולא דווקא שנותן האיסור לידו רק אם על ידי מעשה של האב ודיבורו עושה האיסור הוה לי' ספי' לי' בידים וכן מבואר מלשון הרשב"א שהבאתי לעיל אפשר לומר כיון דמשום ספי' לי' בידים אסור היינו אסור אבל כיון דילפינן דבר זה מלא תאכלום כדאיתא בגמרא יבמות שם א"כ לא חילל שבת בזה רק עובר משום לא תאכילום ולפי"ז אסור לצוות אפילו מי שאינו אביו דספי' לי בידים לכ"ע אסור ובזה מיושב קושית תוס' שבת דף קכ"א שמקשין על גמרא ש"מ קטן או"נ ב"ד מצווין להפרישו הלא דבר זה הוא רק בדאוריי' ולר"ש ריבוי מלאכה שאצל"ג הוא והוי רק מדרבנן אבל לפי מה שכתבנו ניחא דמצד ספי לי' בידים לר"ש גם במלאכה שאל"ג אסור מן התורה, והנה ביבמות דף קי"ד ע"א איתא בברייתא לא יאמר אדם הבא לי חותם הבא לי מפתח אבל מניחו תולש מניחו זורק והקשה הרשב"א למה לא מסיים הברייתא בענין זה עצמו שפתח ויאמר אבל מניחו להביא חותם וי"ל דתוס' ריש מס' שבת אי' שלכן צריך ילפותא על הכנסה שהיא חייב הגם שהיא מולדה גמורה מהוצאה וכל תולדות גמורות של כל מלאכות חייבין עליהן מהתורה ותירצו יען הוצאה בעצמה מלאכה גרועה היא לכן צריך ילפותא לכל אחת ואחת לפי זה י"ל רבותא אשמעינן שגם זה לא יאמר לתינוק להביא חותם (להביא היינו הכנסה) אפילו אם להביא היינו מפרש הוצאה מ"מ מלאכת הוצאה בעצמה מלאכה גרועה היא והוה אמינא שמותר לצוות לקטן לעשות זה לכן אשמועינן שאסור לומר לו גם זה שבכלל האיסור מן התורה שאסור לו לצוות לבנו הקטן שיעשה לו מלאכה גם הוצאה בכלל ואי הוה מסיים אבל מניחו להביא הומ"ל דוקא להביא מותר להניח לו מפני שהיא מלאכה גרוע לכן אשמועינן מניחו חולש שהיא כשאר מלאכת שבת אלא על זה הקשה הא אמר ג"כ מניחו זורק למה לי למימר הא זורק בר"ה ילפינן ג"כ ממשכן כדאיתא פ' כלל גדול הגם שהיא תולדה וכיון דאמר מניחו תולש כש"כ מניחו זורק ולמה לי' לאביי למוקמי בכרמלית דרבנן דווקא לוקמא בסתמא אפילו בר"ה מ"מ הברייתא אתיא כר"ש אבל לפי מה שפרשנו כי זורק קאי על מניחו תולש לא הוה משאצל"ג וצריך ע"כ לאוקמא בכרמלית דרבנן אבל לפי מה שכתבנו במלשאצל"ג גם ר"ש מודה דאסור למיספי בידם א"כ בין לר"ש בין לר"י אסור לכן צריך לאוקא בכרמלית דרבנן ויש ליישב לפ"מ שכתבתי בה"ת מה"ק סי' קל"ד כיון דילפינן דאסור לצוות לבנו לעשות מלאכה כדכ' לא תעשה מלאכה אתה ובנך וכו' ג"כ ובהמתך לפי"ז דומה ענין זה בנו ממש לבהמתו וכיון דתנן מעמיד אדם היינו הוא בעצמו בהמתו על העשבים והיא תולש ואוכל ומפרש בירושלמי הטעם כיון דכתב למען ינוח עשה לה נייח לכן מותר דבר זה כיון שהיא לה נייח א"כ אם הקטן תולש ואוכל שהוא לו לנייח מותר ג"כ אפילו לצוות לו אבל אם זורק מה שתולש א"כ לא הוה לי נייח ואסור ולא הוה משאצל"ג כיון שהוא רוצה מה שתולש כדי לזרקו. ועיין בירושלמי פ"ב דשבת ואפילו אם נאמר דזה הוה משאצל"ג מ"מ י"ל דאתיא הברייתא אפילו לר"ש (והנה בתולש דהוה תולדה דקוצר צריך לכ"ע צריכה לגופה עיין תוס' שבת דף ע"ג ע"ב שכתב דזומר צריך לעצים חייב שניים הוא אפילו לר"י דאי אין צריך לעצים אז לא הוה בכלל קוצר ועיין בירושלמי פרק כלל גדול ובירושלמי פ"ק דביצה שמבואר דלר"י חייב על קוצר אפילו אי אין צריך לגופה ובחידושי כתבתי לתירץ זאת בכמה אופנים וכן כתב תוס' במועד קטן דף ב' ע"ב ובסנהדרין דף כ"ב ע"א ועיין בשו"ת ריב"א סימן ה' ובספר אגלי טל ובספר שו"ת בית יצחק חאו"ח מהמו"ל) ובפרט לפי מה שכתבנו לעיל דאפילו אי הוה מלשאצל"ג אסור ג"כ לר"ש מן התורה לצוות לקטן ובזה מיושב מה שמקשה בגמרא לימא מסייע לי' דקטן או"נ אין ב"ד מצווין להפרישו מדקתני מניחו זורק מניחו תולש הי' יוכל הגמרא לדחוק דברייתא אתיא כר"ש דמשאצל"ג פטור והוה רק מדרבנן לכן מניחו תולש מניחו זורק.
והנה ברשב"א בשבת קכ"א ע"א מביא הירושלמי וז"ל על מתני' קטן שבא לכבות אין שומעין לו לא כן תני ראה אותו יוצא מלקט עשבים אין זקוק לו תמן יש לו צורך בעשבים הכא אין לו צורך בכיבוי ומסיים הרשב"א לפ"ז לא היינו שומעין לו אפילו בשאינו עושה על דעת אביו אם אין לו צורך בדבר) וזה שלא כדרך גמרתינו עכ"ל אבל לפמ"ש למעלה יש לפרש הירושלמי לשיטתו שיש לו צורך בעשבים היינו שצריך הקטן לאכול אותם א"כ הוה לי נייחא ואינו בכלל גדר איסור מלאכה ואפילו לכתחלה לצוות לו הי' שרי והנה כבר כתבנו במק"א ותוכן דברינו שאפילו לר"ש דמלשאצל"ג פטור ממיתה וכרת וחטאת אבל עובר על עשה דשבתון ועיין בלח"מ פח"י דשבת וברשב"א יבמות דף ו' ועיין בשו"ת חסל"א שכתב ששנים שעשאוהו שפטורין אבל עוברין על עשה דשבתון אבל עומד לנגד זה גמרא שבת דף צ"ד ע"ב וז"ל אימר דפטור ר"ש מחיוב חטאת איסורא דרבנן מיהא איכא עכ"ל וקאי הגמרא שם על משאצל"ג ונראה להדיא דר"ש סבר דמשאצל"ג רק מדרבנן אסור וי"ל דהגמרא שם מיירי בהוצאה וכבר כתבו התוס' בשבת דף ב' ע"א כיון שהוצאה מלאכה גרועה היא צריכין ללמוד על כל אחד ואחד בפני עצמו על הוצאה והכנסה ומושיט וזורק ה"ה י"ל משאצל"ג גבי הוצאה שאינו חייב עלה כמו בשאר מלאכות וגבי הוצאה אפילו איסור דאורייתא ליכא כיון דאין לנו לימוד מיוחד לזה דהא מושיט וזורק וכו' דחייב עליהן חטאת צריכה ילפותא מיוחד על כל אחד וכש"כ דצריכה ילפותא בהוצאה על משאצל"ג שבשאר מלאכות אינו אלא עשה לפי דברינו לעיל.