אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר

סימן נא

סימן נ

איזה הערות בסוגיא דבודק צריך שיבטל (פסחים דף ו' ע"ב.)

אמר רב יהודא אמר רב הבודק צריך שיבטל פירש"י ז"ל מיד אחר הבדיקה, ע"כ צריך לפרש כן דאל"כ מה מקשה הגמרא ונבטללי' בארבע או בחמש דלמא באמת יכול לבטלו עד אז אבל על הגמ' גופא קשה, האיך מוכח מדברי רב שצריך לבטל מיד דמקשה עליו ויבטלו בארבע או בחמש, וי"ל מדלא קאמר רב יהודא אחר בדיקה יבטל רק הבודק צריך שיבטל משמע כ"ז שהוא עוסק בבדיקה מיד אח"כ הוא נקרא עוד בודק והא דלא קאמר באמת מיד אחר בדיקה יבטל משום דאשמעינן דוקא "הבודק" צריך שיבטל משום דנזכר על ידי הבדיקה לבטל ולא ישכח כדמסיק בגמ' משא"כ אחר שאין לו מה שיזכירו לבטל, ולפ"ז הא דקאמר דף ד' ע"ב באתרא דנהיגי לשכור אחד מי שבודק א"כ מוכח ששליח יוכל לבטל, וא"ל הטעם במה שעושה שליח לבטל, בזה השליחות עצמו גלה דעתו שלא ניחא לי' בחמץ ויעויין בב"י א"כ בגילוי דעת זה כבר ביטלו בעצמו, אם גם משכיר אותו השליח איזה ימים קודם י"ד לבדוק מ"מ הבטול חל בבא זמן אסורו והוא נזכר לבטל ע"י מינוי השליח לבדוק ואולי י"ל בשוכר לבדוק הוא מפקיר כל חמץ שיש לו ומזכה להבודק דבחמץ הנמצא רק ע"י בדיקה תכליתו לבערו מן העולם כי אינו חשוב בעיניו להקפיד עליו אם ימצא פירורין שיש בהם כזית לאכלם או למוכרם) והבודק מבטל את שלו ויצא בזה חובת בדיקה שמוטל על גופו, כמו מי שיצא מביתו תוך שלשים יום לפני הפסח ואינו שב לבית זה וגם אינו נכנס לבית אחר חל עליו חובת גופו, לבדוק ולבטל, והנה אם נאמר מה שעושה שליח לבטל הוא רק מילי ומילי לא ממסרי' שליח כשיטת הקדוש מרדוי"ש י"ל במה שמוסר לו כח לבדוק אולי נקרא קצת מעשה כי דוקא מילי כאלו שהשליח מוסר מילין שמוסר לו המשלח לאמור בעדו להאשה הרי את מקודשת מילי אלו לא נמסרו לשליח חוץ אם ג"כ הבעל מוסר לשליח כסף קידושין משא"כ כאן שהשליח לא צריך המילי למסור לאחר רק אומר הביטול לעצמו. הב"י מביא נוסחא ישנה שחמץ ידוע אין מועיל הבטול וכן מביא הכל בו בשם גאון, והקשו עליו מסוגיא דידן דפריך וכי משכחת לה לבטלה ומהא דתניא היושב בבית המדרש ונזכר שיש לו חמץ בביתו והפר"ח הרבה להקשות עוד מהא דבעי בגמ' ככר בשמי קורה, וגם משני ציבורין אחד חמץ ואחד מצה ונטל עכבר אחד בפנינו וכו' דמוכח מהבעיא שהוא רק ספק מדרבנן כיון דמדאורייתא בבטול בעלמא סגי הלא הוא חמץ ידוע ועוד הקשה מהמתני' ההולך לסעוד סעודת אירוסין בבית חמיו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו שמבטלו בלבו הלא הוא חמץ ידוע יעויי"ש בסי' תל"א שהרבה להקשות על זה) ונלענ"ד להסביר כך הנה עיקר הבטול שיהא חשוב בלבו כעפרא דארעא כמבואר בלשון הרמב"ם עיי"ש באר היטב שיהא "באמת" נחשב בלבו כדבר שאין שום חשיבות, והנה האיך יעלה על הדעת שאם יש לו חמץ שוה הרבה שיהא בלבו באמת כעפרא דארעא, לכן באמת אין מועיל בטול על חמץ כזה אבל חמץ שאינו ידוע שדבר מועט שנשכח ממנו כי דבר חשוב ושוה לא נשכח מדעת אדם, וזכר לדבר מה שאחז"ל ב"מ פ"ב אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה א"כ חמץ שאינו ידוע הוא מה שאין לו חשיבות וזה מבטל באמת בלב שלם ולפ"ז חמץ שהוא רק דבר מועט הגם שהוא ידוע לו מועיל ביטול כי אנן סהדי שדבר מועט מבטל בלב שלם שלא יעבור על בל יראה, והנה אם ימצא גלוסקא יפה (ובר"ן שם וז"ל גלוסקא יפה לאו דוקא אלא כל שיצא מכלל פירורין נקרא גלוסקא יפיפיה עכ"ל) או שזכר שיש לו עיסה מגולגלת בתוך ביתו וגם ככר בשמי קורה או ככר שגררו חולדה או ההולך לשחוט את פסחו "ונזכר" שיש חמץ בתוך ביתו, כיון ששכח ממנו' ונזכר אח"כ בל"ס הוא דבר מועט בכל אלה מקומות הנזכרים פה אם גם חמץ ידוע הוא מ"מ הוא דבר מועט ומהני בטול כאשר כתבנו, ועי"ל לר' יודא דסבר חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה מה"ת, מהני בטול אפילו חמץ ידוע אפילו הוא שוה סך רב כיון שבלא"ה אסור להנות ממנו לעולם' א"כ ביטולו שהוא כעפרא דארעא באמת הוא בלב שלם, משא"כ לר"ש דמה"ת מותר אפי' באכילה חמץ שעבר עליו הפסח, א"כ בשוה סך רב אין בטולו בלב שלם, והנה הקושיא וכי משכחת לבטלי' או מברייתא דעיסה מגולגלת קאי אליבא דרב שאמר הבודק צריך שיבטל ורב סבר כר' יודא שחמץ שעבר עליו הפסח אסור מה"ת אפי' בהנאה ממילא מהני בטול גם לחמץ ידוע, ושפיר מקשי הגמ', משא"כ לדידן דפסקינן כר' שמעון יפה כתב הרמב"ם דבחמץ ידוע לא מהני ביטול (א"ל כיון דסוף כל סוף גם לר"ש אסור בהנאה מדרבנן אחר הפסח א"כ ביטלו בלב וי"ל הא ר"ש "קנסא" קא קניס ומקנסא זה לא נוכל להרויח שעל ידו יהא מועיל בטול גם לחמץ ידוע שמזה יצמח קולא האיך דנפלו עליו מפולת אע"פ שיש תחתיו חמץ הרבה אם מהני ביטול לא צריך להוציאו במרא וחצינאו (עיין מג"א... וכן מצינו סברא כזו בר"ן דחמץ נקרא דשיל"מ כיון דמעיקר הדין מותר אחר הפסח וחכמים קנסו לאסור, וכיון שטעמם משום קנס מיקרי דשיל"מ ולא בטל כן הוא בר"ן פ' כל שעה אבל לפ"ז מה"ת הי' מועיל בטול לחמץ ידוע כיון שסוף כל סוף הוא אסור בהנאה אחר הפסח, ויש להסביר יותר כיון דחז"ל רצו לקנוס לא יוכל לבוא מיניה קולא דאם כן לא הוי קנס ולכן גם ביטול לא מועיל לכהפ"ח מדרבנן לחמץ ידוע גם ע"י קנס זה שאסור גם אחר הפסח יבא קולא מזה שיהי' בטל דעי"ז לא מקרי דשיל"מ ולא יבא מקנסא שהוא להחמיר קולא.

והנה הגאון שהובא בכל בו עכ"ח לא סבר סברא זו דראייתו ממה דאמרו חכמים לר' יודא לא מצא עצים יהא יושב ובטל והקשה הלא הי' יכול לבטלו ואיננו בטל ממצות תשביתו אלא ע"כ מפני שהוא חמץ ידוע לא מהני בטול, והנה חכמים אמרו זה לר' יודא ור' יודא בעצמו סובר חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ואעפ"כ מוכיח הגאון מזה שלחמץ ידוע לא מהני בטול, וגם צ"ל דהגאון סבר כרש"י דסבר דרב יודא סבר בשריפה היינו דוקא קודם זמן איסורו אבל לאחר זמן איסורו מודה דהשבתתו בכל דבר, דאי סבר דלאחר זמן איסורו סבר ר"י בשריפה וקאי על לאחר זמן אסורו א"כ שפיר אמרו לו חכמים יהא יושב ובטל כיון דלאחר זמן איסור לא מהני בטול וא"כ היכא מוכח הגאון מזה דעל חמץ ידוע לא מהני בטול אבל סברתינו להרמב"ם אתיא שפיר דלר' יודא באמת מועיל בטיל לחמץ ידוע ומה שאמרו לו חכמים יהא יושב ובטל מיירי לאחר זמן אסורו שלא מהני אז ביטול ודכתב הרמב"ם דאחר זמן אסורו מצותו בשריפה (לכה"פ כר' יודא), והנה כר' יוסי הגלילי דסבר חמץ בפסח מותר בהנאה, רשאי לבטל גם בפסח כיון דכל הטעם דאינו יכול לבטל אחר זמן אסורו הוא מפני שאינו ברשותו ופירשו בו הראשונים כיון דהוא אסור בהנאה איננו שלו כמו שפסקינן בשו"ע או"ח סי' תרל"ג סי"ז דבמודר הנאה מלולב אין יוצא בו ביום ראשון דלא מיקרי לכם ובחו"ה דלא בעי לכם יצא דמצוה לאו ליהנות נתנה וכיון דמותר בהנאה כר' יוסי הגלילי ממילא הוה שלו ויכול לבטלו, אבל לעומת זה י"ל לפי הר"ן שכתב הטעם שמועיל בטול בעלמא מפני שבלאו"ה אינו ברשותו כיון שהוא אסור בהנאה ומועיל גלוי מלתא בעלמא אבל לר' יוסי הגלילי שמותר בהנאה והוה באמת שלו לא מועיל לפ"ז בטול, אבל קשה דלא אשתמיט שום תנא ופוסק למימר דלר' יוסי הגלילו לא מועיל בטול וצ"ל ע"כ לר' יוסי הא דמועיל בטול הוא מצד הפקר א"כ לפ"ז מאן דסבר דבטול הוא מצד הפקר סובר דבטול מועיל ג"כ לחמץ ידוע כיון שמפקירו הגם דחזינן סברא לגאון (עיין חתם סופר או"ח) שכתב ואין סברא שיהא הפקר דבר מה שהוא שלו ומונח ברשותו ובביתו גם אחר שהפקירו רק בחמץ מועיל כיון דדי בגלוי מלתא, נראה לי אם הטעם הדבר כיון שאין שום אחד יודע שהוא הפקר ולא יבוא שום אחד לזכות בו וא"כ הבעלים יודעים בעצמם שישאר להם ואין ההפקר רק לפנים וממילא אינו בלב שלם אבל גבי חמץ כיון שאין הבטול מועיל רק מצד הפקר לר' יוסי א"כ כל העולם יודעים שחמצו שלו הוא הפקר וממילא ידעו שכל אחד יוכל לבוא לזכות בהחומץ וממילא הפקירו בלב שלם. ובזה יש ליישב קושיא חמורה ר' אליעזר דסבר דעובר על חלה שהפריש ונתחמץ בבל יראה משום הואיל ואי בעי מתשיל עלה, יבטל החלה קודם שתחמץ ואז אין צריכים להתיר לאפותו מסברת הואיל כדאי' ברש"י ז"ל שם אם איננו צריכין להתיר לאפות ע"י הואיל טוב יותר, ויכפה עליה כלי ובמוצא יו"ט יבערנו הגם שעדיין איננו שלו קודם שאתשיל עלה מ"מ להיות בלבו נחשב כעפרא דארעא מועיל הגם שאינו שלו ומועיל בזה שלא יעבור בל יראה משום דבעי מתשיל עלה, דהא דהבטול מועיל הגם שאיננו אלא גילוי מלתא בעלמא כיון שבאמת איננו שלו כדפי' הר"ן רפ"ק מכש"כ שיכול לבטל חמץ שבאמת עתה אינו שלו שהוא יועיל שלא יהא נחשב כשלו ע"י הואיל, וכבר כתבנו במק"א (במהד"ק סי' ק"נ) ליישב שתרומה שהיא חשובה ואם אכלה לפי מדה משלם ובפרט לר"ש שיוכל לקיים זה אחר הפסח מצות אכילה תרומה וכדומה כמה דברים לא נוכל לאמר שהוא כעפרא דארעא בעלמא וצריך לבערו ואם נאמר שבטול בזה התרומה הוא מטעם הפקר ומועיל הבטול גבי תרומה כיון שמעיקרו שלו הוא אבל כאן שהחלה באמת איננו שלו איננו יוכל להפקירה ג"כ לכן לא תקרא לה שם עד שתאפה.

נלענ"ד אם אחד קנה או נתחמצה לו עיסה באחרון של פסח או שגלגל עיסה ובטלה קודם שהחמיצה דאסור גם אחר הפסח בהנאה לכל, כדמבואר בשו"ע סי' תמ"ח, ונ"ל דאסור גם לבן ארץ ישראל כיון שלכל בני חו"ל אסרוה חכמים ליהנות מחמץ זה משום קנסא דהאי גברא ואין דומה למבטל איסור לכתחלה שלא קנסו חז"ל רק לאותו שביטל או למי שנתבטל בשבילו ממילא אסור בהנאה לכל ישראל הגם שיש קצת לפלפל על זה מ"מ נ"ל זה עיקר להלכה ולמעשה.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה