אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר

סימן נ

סימן מט

נסתפקתי אהא דתנן בבכורות כ"ט ע"א דאם עושה מצוה לאחר אפילו אם הוא רק הכשר מצוה דאסור ליקח תשלומין בעדו כדמפורש התם להזות ולקדש, אם נוטל שכר בעדו מימיו מי מערה, ואפרו אפר מקלה, ויליף לה מדכתיב ראה למדתי עמכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' מה אני בחנם אף אתם בחנם ואי' בטור יו"ד סי' של"ו והובא בב"י בשם הרמב"ן ואי' שם בטור וכן פסק בשו"ע, אבל אם התנה בשכר הרופא הרבה חייב ליתן לו שחכמתו מכר לו ואין לו דמים ואע"פ שמצוה עליו לרפאותו שכל מ"ע דרמיא אכולהו עלמא אם נזדמנה לאחד ולא רצה לקיימה אלא בממון אין מוציאין ממון מידו עכ"ל לפ"ז צ"ל כיון הא דלהזות ולקדש ג"כ לא רמיא על האי גברא דוקא אעפ"כ צריך לעשותו בחנם דמיירי דליכא אחר להזות ולקדש רק זה, כגון שאחרים איננם טהורים או במקום שאין אחר רק איש זה ולפ"ז אם אין שם רופא אחר אלא הוא ע"כ מוטל עליו לרפאות ואסור ליקח שכר כמו בלהזות ולקדש ודברי הטו"ז שם תמוהים מאוד בסי' זה סק"ג שכתב וז"ל דהא כל אדם יוכל להתחכם וללמוד רפואות וגו' ובסוף דבריו כתב ומתחלה לא הי' עליו ללמוד דבר זה עכ"ל וקשה הא עכשיו שכבר למד ויודע מחויב לרפאת וצ"ע ולפ"ז אם אינו רופא אחר בעיר אלא הוא אין צריכים לתן לו שכרו כמו בלהזות ולקדש, והנה לכתחלה מוכח מלשון הרמב"ן דאסור לקח שכר אפילו בדאיכא אחר רק אם הבטיחו לו צריכין לשלם לו, ואין לומר שדומים ממש למזה ומקדש. כיון שהוא מקדש את האשה בשכר שמגיע לו שמזה עליו ולכתחלה אסור לעשות כך אינה מקודשת, זה אינו כיון שהתנה עמה ע"כ היא צריכה לשלם בעד ההזי' א"כ מקודשת היא בהאי הנאה שמזה עליה בחנם עיין בקידושין דף נ"ט ע"ב, והנה נלמוד דבר זה מעיקר ההלכה שלמידין מדכתיב ראה למדתי אתכם וגו' וכי על איש זה בלבד מוטל ללמוד תורה עם זה הלא מוטל החיוב על כל ישראל מי שיודע ללמוד תורה ואעפ"כ אסור לטול שכר ומשם למידין לכל המצות ע"כ צ"ל אם אין אחר במקומו שיודע ללמוד עמו מוטל ע"כ על האיש הזה החיוב לכן אסור ליטול שכר ולמדין דבר זה ממשה רבינו ע"ה ראה למדתי כאשר צוני ולא הי' יכול אחר ללמוד תורה עם ישראל רק משה שקבלו מסיני.

ויש לומר כיון שלא מכל אדם מסוגל ללמוד ולאו מכל אדם זוכה ללמוד ממנו תורה (להשיגה) ומטעם זה מתירין לכהן להתטמאות לילך לחו"ל ללמוד תורה ולפ"ז אם הוא מסוגל יותר ללמוד עמו או אצלו צריך הוא ללמוד תורה בחנם, דחוי כאין שם רק הוא, ולפ"ז אם יש כמה רופאים בעיר והלא אחז"ל לא מכל אדם זוכה להתרפאות שמכריזין עליו מלמעלה ע"י סם פלוני ועל ידי איש פלוני יהא רפואתו א"כ צריך לרפאותו בחנם דאולי נגזר דוקא הוא יהי' הרופא המרפא אותו האיש א"כ נפל פיתא דהאי הלכה בבירה וצ"ל דלכתחלה באמת אסור ליקח ואם כבר הבטיחו לו צריכין לשלם מספק דאולי הי' יוכל לרפאותו אחר וצ"ע ואולי באמת בב"ד אין יכולים להכריחו לשלם משום ספק אבל הוא צריך לשלם לצאת י"ש.

והנה יש לעיין אם מצוה שאינה חובת הגוף לעשות, אם מותר ליטול שכר אם עושיהו לחברו. ודבר זה נלמוד מלמוד התורה שהוא חובת הגוף כדכתב ודברת בם ושננתם לבניך ולמדתם את בניכם, ולדון ולהעיד ג"כ חובת הגוף אם כן לא מצינו דבר זה שצריך לעשות בחנם לחבירו אלא אם חבירו חובת הגוף עליו לעשות מצוה זו ואין ראיי' ממזה ומקדש שאיננה חובת הגוף כי אדם רשאי לעכב בטומאתו למ"ד טבילה בזמנו אינה מצוה וי"ל דמיירי באופן שצריך לטהר כדי לאכול פסחו או לכנוס במקדש לקיים מצות ראיי' ובזה גם שחיטת פסחו חיובא הוא דבלעדו אין יכול לאכול הפסח (וא"ל דדוקא למ"ד טבילה בזמנה מצוה וממילא צריך להזות ולקדש כדי לטהר מטומאתו טומאת מת בטבילתו, אבל למ"ד טבילה בזמנה אינה מצוה באמת מותר לטול שכר הזאה וקידוש א"כ הי' לגמ' זה לתרן הא דתניא אינה מקודשת במזה ומקדש אתיא כמ"ד טבילה בזמנה מצוה, והא דתנן מקודשת אתיא כמ"ד טבילה בזמנה אינה מצוה, וי"ל דגמ' רוצה לתרץ עדיפא מזה דאתיא ככו"ע ועדיין יש להקשות הי' לגמרא לתרץ הא דתנן מקודשת מיירי במזה ומטביל בשאר ימי שנה שאינו חיוב עליו להזות ולהטביל והא דתנן אינה מקודשת מיירי בשעת הרגל שע"כ צריך לקדש ולטהר כדי לאכול פסחו ולכנס למקדש ולקיים מצות ראיי' וצ"ל דגמ' משנה עדיפא קושטא דמלתא וה"ה הי' יכול לתרץ ג"כ כך אבל באמת נראה יען שלא מצינו בגמ' ופוסקים חילוק זה א"כ נראה במזה ומטביל כל השנה כיון שהוא ענין מצוה, אסור ליטול שכר עליה וה"ה בכל מצוה אע"פ שאיננה חובת הגוף ויש להביא ראיי' מהרמב"ן שמותר ליטול שכר בעד מצוה שאיננה חובת הגוף וז"ל הב"י שם בד"ה אבל בתוך דבריו ולא מסתברא כיון דמדמי' לי' לחלוץ לה ע"מ שתתן ק"ק זוז דלא רמיא עלה חיובא ממש למיחליץ ואכנוס לה לאו אסורא עביד ש"מ דלאו חיובא דמצוה הוא אלא דינא הוא דלא מחייב איניש בתנאים בשעת הדחק ביותר מכדי דמים עכ"ל נראה בעליל דאם הי' מבטיח לו לשלם בעד חליצה הגם שהיא מצוה היו מחוייבים אח"כ לשלם לו מת שהבטיחו כיון שאינה חוב המצוה חיובית חובת הגוף רק משום שהוא שעת הדחק והוכרח להבטיח יותר משכר בטלה לכן פטור לשלם כן נראה מסברת הרמב"ן זו.

ועדיין יש להסתפק דדוקא אם עושה הכשר מצוה כגון מקדש במי חטאת שבלעדה אין יוכל לקיים המצוה ליטהר בזה אסור לטול שכר בעדה אבל אם עושה לחבירו הדור מצוה, כגון נוי סוכה או לאגוד לולבו למ"ד לולב אין צריך אגוד שיוכל לקיים עיקר המצוה מבלעדי זה י"ל שמותר לטול שכר בעד זה והנה הרמ"א בהל' תלמוד תורה בסי' רמ"ו פסק דברי הגהות מיימוני וז"ל בכל חידושי סופרים דהיינו מה שנתקן מדרבנן מותר ליטול שכר ללמדו עכ"ל לפ"ז אם עושה בעד חבירו מצוה מדברי סופרים הי' מותר ליטול שכר והוא באמת תמוה כיון שכל דברי סופרים מה"ת מצד לא תסור כשיטת הרמב"ם ודעימי' או לרמב"ן דסבר שהוא מהלכות תשבע"פ הלל"מ שצריכין לקיים דברי חכמים א"כ מה חילוק במצוה זו ממצוה דאורייתא ואולי באמת אם עושה מצוה מדברי סופרים בעד חבירו אסור ליטול שכר אבל אם מלמדו דברי סופרים מותר ליטול שכר הגם שהקב"ה הראה למשה מסיני כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ובמד"ר פ' שמות אי' כל מה שתלמיד ותיק עתיד לשאול וגם הראה לו כל מה שהסופרים עתידין לחדש כדאי' במגילה דף י"ט ע"ב מ"מ לא צוה הקב"ה אותו ללמדו להודיעו לישראל וגם הוא לא הודיע להם עד שעמדו חכמי הדורות ותקנו בכל דור ודור כל דבר בעתו ובזמנו כפי הערה מן השמים שהופע עליהם, מ"מ הוא דוחק כיון דכל דתקנו רבנן כעין דאורייתא תקנו הי' להם לתקן שאסור לקבל שכר כמו בלמודו דברים שהם מה"ת, ואולי עשו זאת להכירא כדי שידעו שהוא רק מד"ס ולא יעברו על בל תוסיף כי האומר על ד"ס שהוא מה"ת עובר על בל תוסיף כדאי' ברמב"ם הל' ממרים, בכל זאת הדבר הוא דחוק לומר שבלמוד מצוה שהם מדרבנן לא יקיים בלמוד זה מצות ת"ת כמו בלמודו דבר שהוא מה"ת כיון שגם ד"ס חייב לקיימם מה"ת.

והנה הגהות מיימוני למד דבר זה דלמ"ד פסיק טעם מד"ס מותר לקבל שכר בעדו אבל באמת לפ"מ דכתב הר"ן שהלכה כרב שמותר ללמוד תורה שבכתב בשכר ואין הטעם משום שכר שימור או פסיק טעמים וכן הוא בירושלמי הובא ג"כ בהגמי"י וז"ל חקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם ואי אתה מלמדם בחנם מקרא או תרגום עכ"ל וכן פסק הרמב"ם שעיקר הלכה מותר ללמוד תורה שבכתב בשכרו והראיי' דלא כתב הרמב"ם לחלק שלגדול אסור ללמוד בשכר דלא שייך בי' שכר שימור כדמחלק בגמ' למ"ד דמותר לטול שכר משום שמור אסור ללמוד לגדול א"כ אין ראיי' "מוכרחת" דלמוד דבר שהוא מד"ס מותר ללמוד בשכר והדבר תמוה מאוד בעצמותו למה תשבע"פ יהא אסור בשכר ותורה שבכתב יהא מותר הלא אין חלוק ביניהם ולא מצאתי פתר לדבר הזה רק מה שאחז"ל גיטין פ' הניזקין דף ס' ע"ב אמר ר"ל לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תשבע"פ שנאמר על פי הדברים וכו' כרתי עמכם ברית, ואי' בסוף פ' אלו מציאות דף ע"ג ע"א שמקרא אינו מדה משנה מדה ואינו מדה, גמרא אין לך מדה גדולה מזו א"כ עקור מצות למוד התורה הוא תשבע"פ לכן אסור לטול שכר בעדו ומותר ליטול משום תורה שבכתב לפ"ז הי' נפשט ספיקתנו בשביל הדור מצוה שאינו עיקר מצוה מותר לטול שכר כמו בלמדו תורה שבכתב וכל זה הוא דחוק.

ואכתי יש לברר תמי' רבה מאוד הלא מקרא מלא הוא שהכהנים הלוים מקבלין מתנותם תרומות ומעשרות וכל המתנות יען שעובדים בבהמ"ק עבודתם והאיך מותר לקבל שכר בעד המצות א"כ התירה התורה בפירוש דבר זה והתורה בעצמה קבעה להם שכרם בעד זה א"כ מנ"ל למדרש מפסוק ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים וגו' ללמוד ממנו על כל המצות שצריכים לעשותם בחנם דלמא דוקא ללמוד תורה אסור אבל שאר המצות מותר כמו כהנים לוים והאיר ה' עיני שעיינתי בכל הפרשיות אלו המיירי מזה ובסוף פ' קרח סי' י"ח פ"ח עד סופו שכתב ואני הנה נתתי לכם את משמרת תרומותי לכל קדשי בנ"י לך נתתים ובכל הפרשה מזכיר תמיד תחלה בכל פעם אשר ירימו ואשר יתנו בנ"י לה' עיי"ש בפסוקים באר היטב בדקדוק נראה להדיא שהקב"ה אומר שהוא בעצמו נותן לכהנים וגם לבני לוי חלף עבודתם רק הקב"ה נותן להם ממה שיקדישו לה' תחלה וכהנים משולחן גבוה קא זכי, ובזה מיושב לשון הקרא שנראה כמיותר פ' צו סי' ז' פ' ל"ד הלא כתיב למעלה, והי' החזה לאהרן ולבניו ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן א"כ די בזה למה כתב אח"כ בפסוק ל"ד ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בנ"י זאת משחת אהרן ומשחת בניו ומאשי ה' הפסוק רוצה לאשמעינן שלא תאמרו שאתם נותנים דבר זה לכהן, וכה כתיב גם כן ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן לא כן אלא הקב"ה לוקח אותם מתנות מישראל והוא בכבודו נותן לכהנים וזה שאמר ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בנ"י שהקב"ה לוקח אותם תחלה מישראל ונותן אותם לכהנים ומסיים עוד הפעם זאת משחת אהרן ובניו מאשי ה' ופשיטא שמהקב"ה מותר לקבל שכר מצות.

ועוד יש לתן טעם לפ"מ שכתב בתוס' בכורות דף כ"ט ע"א שתלמידי חכמים המלמדים לכהנים הלכות קמיצה ועבודה לוקחין שכרם מתרומת הלשכה יען כי לא הי' להם שום מסחר כי לא עשו מסחר כי היו צריכים להיות פנוים כל היום ללמוד לכהנים סדר העבודה ונותנים להם זה למלאות מחסורם בעד מסחרם כן כוונת התוס' לפי המעיין שם והוא הוה כמו שכר בטלה שבטלו כל עסקיהם ועניניהם כל השנה כדי שיהיו פונים ללמד לכהנים סדר העבודה, וכן לשבט לוי מן הראוי הי' מגיע להם נחלה בא"י כמו לכל ישראל והקב"ה צוה שלא יותן להם לא נחלה ולא בזה במלחמה כדי שיהיו פנוים לעבוד המקדש ולהורות הוראה כדכ' ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים א"כ לעומת זה קבלו שכרם וזה כוונת הפסוק ולבני לוי "נתת" כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבודתם שהם עובדים וגו' ובתוך בנ"י לא ינחלו נחלה "כי" (כי משמש בד' לשונות דהא) מטעם זה את מעשר בנ"י אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה מפני זה שאמרתי ובתוך בנ"י לא ינחלו נחלה.

ועוד פשוט מכל זה כמו שמקדש ומזה מי חטאת אסור לטול שכר משום שמחוייב לעשות מצוה זו בחנם הגם שמגיע לו הפסד מזה שהמקדש ומזה טמא עד הערב וצריך כבוס בגדים ואם כהן הוא אסור לאכול בתרומה אעפ"כ צריך לעשותו לחבירו ובחנם כן בכל המצות בכל התורה.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה