אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר

סימן מח

סימן מז

שאלה אם מותר לישא אשה בשושן פורים.

תשובה דבר זה הובא בד"מ סי' תרצ"ו וכתב בשם מהר"י ברין שאסור לישא אשה בשני לילות ובשני ימים של פורים אפילו באסתר תענית אסור לישא מפני שהסעודה תהי' בלילה (שביום אסור לאכול מפני התענית) מפני שאין מערבין שמחה בשמחה והוא חולק עליו שמטעם שבפורים חייב בשמחה ובמה שמשמח סגי ה"ה אם משמח בנישואין, משא"כ ביו"ט כתיב בחגיך ולא באשתך אבל כאן לא כתיב בפוריך ולפ"ז לטעם זה מודה וסובר שגם ביום ט"ו לפרזים שחייבים בשמחה, מדברי קבלה שרי לישא, אבל מביא בשם הר"ן שדרש ר' יוסף שמחה מלמד שאסור בהספד אבל אינו חייב בשמחה לכן מתיר אפילו אבילות בפורים מכש"כ לישא אשה לפי טעם זה ג"כ יום א' כיום ב' שאינו חייב בשמחה רק שאסור בהספד עיי"ש בד"מ באריכות שיש אוסרין ויש מתירין לישא אשה בט"ו וכן נראה מדברי תוס' דף ה' ע"ב שמביאין בשם רש"י שפורים חייב באבילות מדתני ר' יוסף מלמד שאסורים בהספד א"כ אינם מחוייבים בשמחה, והנה הר"ן בעצמו הרגיש כיון שאינו אסור רק בהספד למה חייב לבסומי בפוריא לשמוח כ"כ ועוד אמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא וכ' שרק מצוה דרבנן בעלמא הוא ותמוהים דברי הר"ן וגם על רש"י קשה זה מאד הלא הרבה פעמים כתוב במגילה יום משתה ושמחה דמשמע מפשיטות הקרא משתה ושמחה ממש מהא דדרשינן נזכרים ונעשים מקיש עשיי' לזכירה א"כ כיון שאיננו מתקנת מרדכי והנביאים רק שאסור בתענית כדדרש ר' יוסף ואיננו אסור רק בהספד, מאי עשיי' איכא וגם שאיננו אסור רק בתענית ודי למיטעם מידי שלא יהא בתענית דוחק גדול לומר שזה הוא בכלל עשיי' גם דוחק לומר שעיקר עשיי' ומשלוח מנות ומתנות לאביונים:

הא כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות א"כ קאי עשיי' על כולם ולדעתי ר' יוסף דריש ממשתה מלמד שאסור בתענית ודריש אותו מפסוק שמחה ומשתה ויו"ט אבל רבא דאמר סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו לא דריש מאותו פסוק שחייב בסעודה וביום. רק רבא מביא הכתוב ימי משתה ושמחה כתיב כפל הקרא להורות שחייב בשמחה גמורה שמפסוק הראשון שמחה ומשתה ויו"ט אינו מוכח רק שאסור בהספד ותענית כדדרש רב יוסף מהאי קרא דימי משתה ושמחה מוכח שחייב בשמחה יתירה וכדמביא הגמ' בפסחים דף ס"ח*) ע"ב הכל מודים דבפורים בעינן נמי לכם מביא **(על מה שכתבנו למעלה, על הא דדקדק הר"ן ר' יוסף תנא שמחה, מלמד שאסור בהספד, משתה, מלמד שאסור בתענית, מאי האי דאמר)** ג"כ רק אותו הקרא ימי משתה ושמחה כתיב והא דסבר מהר"י ברין גם בלילה אסור לעשות סעודת נישואין משום ערוב שמחה בשמחה מוכח דסבר דגם בלילה חייב בשמחה וצ"ל דסבר כשיטת הראבי"ה דגם בלילה חייב לשמוח ולעשות סעודה כקריאת המגילה רק העיקר ביום, הובא במרדכי וכן פסק הב"ח הובא במג"א סי' תרצ"ו, וכן פסק הרמ"א וז"ל ומ"מ גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה מוכח דעיקר הסעודה תהי' ביום אבל גם בלילה ישמח, והנה בסוף דברי הג"ה שם כ' וז"ל וחייב בשמחה ומשתה קצת בשני ימים י"ד וט"ו וכן נהגו עכ"ל העיד הרמ"א שהמנהג לשמוח בשני הימים, וכתב לשון "וחייב" משמע שהוא מעיקר ההלכה מדלא קאמר וחייב בט"ו במשתה ושמחה קצת, וקאמר בשני ימים יום י"ד וט"ו ומשוה שניהם יחד, מוכח שלשמוח בט"ו רבא חייב אדם לבסומו בפוריא, וסעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא יד"ח, ומתרצינן, משמחה ומשתה באמת אנו למדין מתוכה רק איסור הספד ותענית אבל מקרא יתירא מימי משתה ושמחה ילפינן סעודת פורים, ובזה מיושב קושי' עצומה, הא רב יוסף גופא דתנא ששמחה ומשתה ממנו דרשינן רק איסור הספד ותענית, הא במסכת פסחים דף ס"ח ע"ב על פלוגתת ר"א ורבי יהושיע ר' יהושיע סבר חלקיהו חציהו, חציה לה' וחציה לכם:

ור"א סבר או כולה לה' או כולה לכם. ובתוספות ביצה דף ט"ו ע"ב, ד"ה או אוכל, משמע דגם ר"א סובר דאינו מתענה ביו"ט אלא אוכל ושותה, רק שאינו צריך לזה חצי היום כדר' יהושיע] ועל זה אמר רב יוסף דהכל מודים בפורים בעינן נמי לכם ואפי' ר' אליעזר מודה בזה, א"כ קשיא דרב יוסף אדר' יוסף. אבל באמת ר' יוסף מביא הקרא בפסחים על זה ימי משתה ושמחה כתיב:

ולא הפסוק שמחה ומשתה, וממנו דריש רק איסור הספד ותענית, וקשה לי מאד על השגת ראב"ד דכתב דמקרא דפרזים ומוקפים חייבים שניהם בשמחה ובמשתה בשני ימים א"כ מאי מסיק הגמרא ר"ה י"ח ע"ב לענין חנוכה ופורים לא בטלו ממגילת תענית כי רק לשאר ימים טובים הכתובים במגילת תענית בטלו, הלא שני ימים לשניהם לדברי הראב"ד מדברי קבלה הם, א"כ לדיד' לענין מאי לא בטלה מגילת תענית בפורים, הא לדברי דברי קבלה הם. הוא מעיקר ההלכה ודבר זה הוא ממנהגים וז"ל המנהגים הובא בד"מ חייב במשתה ושמחה בשני הימים דכתיב את שני הימים האלה עכ"ל נראה ג"כ להדיא שסבר ששני ימים אלו שוים במשתה ושמחה מדברי קבלה ומביא קרא את שתי הימים האלה, ובאמת תמוה הדבר מאוד הא בגמ' דידן מפורש להדיא דף ד' ע"ב אמר רבא מדכתיב במגלת תענית את יום י"ד ואת יום ט"ו דלא למספד בהון ודלא להתאנעה בהון לא נצרכו אלא לאסור של זה בזה ושל זה בזה, מוכח להדיא דט"ו לפרזים וי"ד למוקפים איננו אלא מדברי סופרים ולא מדברי קבלה וכן הוא הסברא פשוטה ועוד מדדרשינן והימים האלו נזכרים ונעשים שמקיש עשיי לזכירה והזכירה אינו אלא יום אחד בין לאלו בין לאו היינו קריאת המגילה א"כ העשיי' גם כן רק יום אחד ביום הקריאה וכן הוא להדיא בבעל המאור שי"ד למוקפין וט"ו לפרזים איננו מדברי קבלה רק מדברי סופרים ודברי סופרים צריכין חזוק כדאי' בגמ' תענית דף י"ח ובמס' ר"ה... לכן אסורים להתענות בי"ג, וכן כתבו הפוסקים, ויותר תמוה הפלא ופלא מר"מ הובא בטור סי' תרצ"ו בב"י שם וז"ל ויום ט"ו אינו מתאבל מדאמרינן בתענית י"ד וט"ו יומא דפוריא אינון דלא למספד בהון אמר רבא לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה עכ"ל, והוא תמוה דמביא ראיי' מדברי רבא שאסור ממגילת תענית של זה בזה ובמגלת תענית לא כתיב אלא דלא למספוד אבל לא שיהא חייב בשמחה רק בהספד אסור, ולמה יהא אסור באבילות, הלא חנוכה ג"כ אסור במגילת תענית בהספד ואעפ"כ הר"ן מודה שחייב באבילות, והאיר הקב"ה עיני שמצאתי בהשגות הראב"ד על בעל המאור במס' מגילה דף ל"ז ע"א בד"ה א"א דבריו תמוהים הם וז"ל ומה שהזכיר במ"ת יום י"ד ואת יום ט"ו בו וכו' שאחר שחלק אותם כלל כאחד. לא עשה כן אלא לאסור של זה בזה, אבל במ"ת לא הוסיפו על ימי הפורים כלום מעולם והאומר שהוסיפו נחשב אותו מן החיצונים והזרים עכ"ל מוכח להדיא שיטת הראב"ד ששני הימים בין למוקפין בין לפרזים מדברי קבלה הם רק כדי שלא נטעה לומר כיון שקריאת המגילה הוא יום אחד ג"כ שמחה ומשתה רק יום אחד גלה לנו המ"ת ששניהם חייבים בשני הימים מדברי קבלה, ואין להקשות הלא אתקש עשיי' לזכירה כדאי' במגילה דף ב' ע"ב, ועוד כמה פעמים מביא הגמ' דרש זה וצ"ל שע"כ לא לכל מידי איתקש כדהוכיח הר"ן במתני' באלו אמרו מקדמין שלא לכל מילי אתקש זכירה לעשיי' עיי"ש בארוכה, א"כ י"ל ששיטת הר"מ כשיטת הראב"ד והנה המחבר ביו"ד פסק שאין אבילות נוהג בפורים וכן העיד הג"ה שבן המנהג וצ"ל כיון דהוא פלוגתא בפוסקים והלכה כדברי המיקל באבל ובפרט שאבילות דרבנן נקטינן להקל ולפ"ז כיון שהמנהג שאין נוהג אבילות בפורים רק דברים שבצנעא כמו ביו"ט אם כן אנו נקטינן להלכה כאותן שיטות שגם לדידן בט"ו חייב בשמחה מדברי קבלה א"כ ע"כ אסור לישא אשה בט"ו משום דאין מערבין דאל"כ הוי תרתי דסתרי אהדדי לא נהגינן אבילות כמו ביו"ט א"כ חייב בשמחה ואסור לישא אשה אבל יש לצדד להקל כיון דביום י"ד גופא פסק המחבר דמותר לישא אשה וכן העלה הפר"ח אך המג"א מחמיר מטעם אין מערבין שמחה בשמחה, וכיון דבט"ו לדידן גופא יש פלוגתא אם חייב בשמחה מדברי קבלה א"כ הוי כמו ספק ספיקא להקל חדא אולי איננו חייב בשמחה ולא שייך אין מערבין, ואם גם חייב בשמחה דלמא הלכה כפוסקים דאפילו בי"ד מותר לישא אשה דלא שייך בו אין מערבין לכן מותר לישא אשה בט"ו לכן יש להקל.

ואיידי דאיירי מצאתי לענ"ד דבר חדש בר"ן דאמרינן בגמ' חייב למימר ברוך מרדכי ארור המן וגם ברוכה אסתר ארורה זרש וחרבונה זכור לטוב ומחייב לבסומי עד דלא ידע מאי קאמר עכ"ל נראה בעליל דסבר עד דלא ידע קאי אכולה לא רק על ארור המן וברוך מרדכי לבד, בזה מיושב [דלפי ראות קשה מאוד כי אם גם משתכר הרבה אעפ"כ ידע בין ארור המן לברוך מרדכי חוץ אם מגיע לשכרותו של לוט אבל לזה ניחא שלטעות בכל הדברים האלו נקל הרבה יותר.

אלא שקשה לי טובא על שיטת הראב"ד שיום ט"ו לפרזים חייב מדברי קבלה בשמחה מגמרא מגילה דף ב' ע"ב דיליף מקרא להיות עושים את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר דאתי את ופסיק שיום י"ד לפרזים ויום ט"ו למוקפים דהיינו שכל אחד חייב רק יום אחד ביומו ומקשים ואימא פרזים אי בעי בי"ד אי בעי בט"ו ומתרץ בזמניהם זמנו של זה לא כזמנו של זה, וכל זה אהאי קאי אעשי' דכ' להיות עושים וא"כ נראה להדיא שעשי' יש לכל אחד רק יום אחד מיוחד וכיון דמקשה על זה אשכחן עשיי' זכירה מנ"ל ומתרץ נזכרים ונעשים אתקשי זכירה לעשיי' מוכח להדיא כל אחד חייב רק ביומא בעשייה דאל"כ כיון דאיתקש זכירה לעשייה אם היו חייבין בעשייה שני ימים היו צריכין לקרא את המגילה ג"כ ב' ימי, ואין ליישב אלא בדוחק דעשיי' קאי רק על ומשלוח מנות, ומתנות לאביונים ושמחה לא מיקרי עשיי' כיון דהא אוכל בשר ושותה יין איננו בעצמותו המצוה רק כיון שבשר ויין משמח היינו שיבוא עי"ז לשמחה לכן לא הוה שמחה בכלל עשיי' ממש וסבר דחייב בשמחה בשניהם מדכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה מקרא יתירה יליף אותו דבזה שניהם שוים. ועוד לישנא דרבא לא נצרכה אלא לאסור בהון של זה בזה משמע דקאי רק על הכתוב במגילת תענית דלא למפסד בהון ודלא להתנעאה בהון דאי קאי שחייב בשמחה בשתיהן הכתוב במגילת אסתר הו"לל אלא לחייב של זה בזה היינו לשמוח בתרווייהו.

ובני הבחור זלמן נ"י אמר היכא תמצא שאדם יקרא מגילה בשני ימים אעפ"כ ספק הוא אם יצא ידי חובתו כגון שקרא ביום י"ד בעיר ספק מוקף חומה ואח"כ הלך בליל ט"ו לעיר אחרת ספק מוקף חומה ונתעכב שם ביום ט"ו וקרא עוד הפעם, דלמא המוקף חומה שהי' שם ביום י"ד הי' באמת מוקף חומה וחייב ביום ט"ו ולא יצא במה שקרא ביום י"ד, ולמחר ביום ט"ו שהי' בספק מוקף חומה דלמא היא איננה מוקף חומה מימות יהושיע וחיוב קריאתה ביום י"ד ולא יצא במה שקרא ביום ט"ו ודברי טעם המה ובחויב מגילה איננה רק באותו יום ובמקום אשר הוא גר שם כדאיתא בגמרא להדיא פ"ב ע"א דמוקף ביומא קרוי מוקף ופריז ביומא קרוי פרוז.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה