התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן מב
באבן העזר סי' י"א ס"א אי' וז"ל הנחשדת על אשת איש אם הי' לה קינוי וסתירה ולא שתתה מי המרים הואיל ונאסרה על בעלה בשבילה הרי זה אסורה עם זה שנתיחדה עמו לעולם כדרך שאסורה על בעלה וגו' מפי השמועה למדו כשם שאסורה לבעלה כך אסורה לבועל, ובהג"ה שם וה"ה אם נאסרה בשבילו על בעלה אסורה לו ובב"ש סק"ג שם תמה על הג"ה זו מה חידש בזה בדברי המחבר עיי"ש וי"ל ולפרש דברי הרמ"א לפי מה שהתיר ר"ת בת ישראל שנבעלה לגוי ושוב חזרה למוטב ונתגייר הגוי עמה ונתגרשה מבעלה והתירה לגר שנתגייר עמה דביאת נכרי רחמנא אפקרי' לזרעו וברא"ש ריש כתובות פ"ר אות ד' כתב הטעם דלא שייך למימר כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל וכו' דבלאו"ה הכי היתה אסורה לגוי, ולא מחמת זנות זה נאסרה ונלענ"ד לפ"ז אם אחד בא על אחות אשתו הנשואה ואח"כ מת גיסו ואשתו שמותר לישא אחות אשתו כיון דבשעת מעשה לא הי' שייך כשם, דהא בלאו"ה היתה אסורה לו משום אחות אשתו, ועכשיו שמתה אשתו מותרת לישא לו ודומה ממש לגר, ואין לחלק בשלמא בגוי דעליו לא מוטל האסור משום כשם שאסורה לבעל כך איסורה לבועל וכמבואר בגמרא סוטה הובא שם ברא"ש דהא אם מת בעלה מותרת לו ומשום שאסורה לבועל לא שייך בו דגוי לא נצטוה כלל על דרש זה רק חייב על אשת איש מדכתיב ודבק באשתו ולא באשת חבירו, ואיסור עשה על האשה אינו דהא קרקע עולם היא לכך שרי אבל כאן שייך שפיר כשם וכו' מ"מ טעמא דרא"ש משום דבלאו"ה היתה אסורה לו וזה שייך הכא ג"כ, ובזה יש לומר דהרמ"א אשמעינן נגד סברת הרא"ש דהמחבר אשמעינן הטעם משום כשם וכו' אבל לגבי איש דבלאו הכי הי' אסורה לו וכטעמא דרא"ש מ"מ כיון היכא דלא שייך זה הי' מותר ואשמעינן הרמ"א דאם נאסרה בשבילו אפילו הוא גוי שנאסרה האשה בשבילו אסור לו כדפסקינן כשיטת שאר הפוסקים דאשת איש שזינתה עם גוי אסורה לבעלה עיין בב"י סימן קע"ח וכן הוא לקמן סי' קע"ח ס"י בהג"ה.