אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר

סימן כז

סימן כו

נלענ"ד גוי שגזל הגם שהשיב את הגזילה מ"מ חייב מיתה על הגזל כי והשיב את הגזילה נאמר לישראל ומנתק בהשבה הלאו דלא תגזול אבל גוי כיון שגזל מיד חייב מיתה ואינו מנתק בהשבה, ויש סברא לומר כיון דחיוב מיתה וגזילה באין בבת אחת פטור מתשלומין דקים לי' בדרבא מיני' זה אינו דהא ילפינן זה מקרא וזה נאמר לישראל דוקא ולא לבני נח ואע"פ שחייב מיתה מ"מ מחוייב להחזיר הגזילה כעין שגזל ואם שקעו בבירה צריך לקעקע הבירה דתקנת מריש תקנו חז"ל לישראל דמחוייבים לשמוע מה"ת תקנת חכמים אבל הגויים אינם מחוייבים לשמוע לחכמים ואולי תקנו חכמז"ל על ישראל שיקבלו אפילו מגוי גם כן רק דמי הגזילה אבל לפי הטעם משום תקנת השבים וחששו חז"ל לתקנת שבים ישראל ולא לגוים ובל"ס דתשובה אינו מועלת על ז' מצות לפטרם ממיתה בידי אדם אבל כמו בב"ד של ישראל שתשובה אינו מועיל מעונש ב"ד יש לספק אם מועיל תשובה להם לפטרם מדיני שמים כי מצות תשובה לא נאמרה בתורה רק לישראל אבל מצינו כמה פעמים ממדרשי חז"ל שהקב"ה האריך אפו אולי יחזרו בתשובה כמו שמצינו בדור המבול וכדומה ואולי זה הי' ספק של מלך נינוה ושריו כדכ' "מי יודע" ישוב ונחם האלוקים על הרעה ובאמת הועיל להם התשובה שניחם ה' על הרעה, והנה אם נתגייר פטור גם מדיני אדם על כל מה שעבר בגיותו כדאיתא ברמב"ם פ' יו"ד, ויש להביא ראי' שבגוי לא שייך תקנת מריש מדאחז"ל (תענית רפ"ג) ומן החמס אשר בכפיהם אפילו גזל מריש ושקעו בבנין קעקע כל הבנין והחזירו, אבל י"ל שמשם אין ראיי' שדבר זה הי' בין אנשי נינוה ביניהם מה שגזלו זה מזה אבל בגזל גוי מישראל בזה יש לעיין, אם וותרו חכמים גם נגדו שיקבל ישראל ממנו רק דמי עצים, וכפי דאי' במדרש שאחר רבות בשנים נחרבה נינוה באמת אלא שהקב"ה האריך אפו להם עד אחר זמן אינו מוכח שתשובה מועיל להם לגמרי ובל"ס מסתבר כיון שהחזירו לכל אחד ואחד הגזילה וכיון שקב"ה טוב ומטיב לכל העולם כולו ומקבל תשובתם כי חנון ורחום הוא וגם בשבע מצות יש חטא ג"כ בין אדם למקום יש להם לקיים אותם בבחינה שהקב"ה צוה עליהם ולא מפני שהשכל אנושי מחייב בזה כדאיתא ברמב"ם ה' מלכים פ"ח הלכה י"א וילפינן דבר זה בב"ק ס"פ החובל במתניתין שצריך גם כן לפייסו הגם שהחזיר לו, הגזל והגנבה כיון שהי' צריך אברהם אבינו להתפלל בעד אבימלך כדאיתא שם בגמרא מוכח שיש חטא גם בין אדם למקום כי אברהם ואבימלך היו קודם מתן תורה ודין בן נח יש להם ומשם אנו למדין דבר זה.

ב) נסתפקתי בהא דגוי שעוסק בתורה חייב מיתה (חוץ משבע מצות) והמלמדו תורה עובר על לפני עור אם גם עבד כנעני שמחוייב במצות כאשה חייב מיתה בלמדו וממילא אסור ללמדו, ויש להביא קצת ראיי' שמותר, מהא דא"ר גמליאל (מתני' סוכה פ"ב) טבי עבדי ת"ח הוא ויודע שעבדים פטורים מסוכה וי"ל שאין משם ראי' שלא למדו עמו תורה רק בלמודם הת"ח בעצמם שמע הוא מהם מ"מ הי' להם לחכמים ליזהר שלא ללמוד בפניו כדי שלא ישמע מהם דברי תורה וילמוד אח"כ בעצמו והנה עבד הקורא בפני רבו שלשה פסוקים בתורה משוחרר הוא כדאי' בגמ' ושו"ע יו"ד, וי"ל אם אסור לעבד ללמוד תורה, הא די בפסוק אחד אם כן מוכח מזה שמותר לו ללמוד תורה וי"ל מזה אין ראיי' שטעם של ג' פסוקים כיון שעבד איננו ממנין הקרואים בספר תורה שאינו עולה לא למנין שבעה ולא למנין שלשה א"כ בקראו ג' פסוקים שבשלשה פסוקים אם יקרא העולה לתורה די ועולה למנין הקרואים מזה מוכח שהוא משוחרר כיון שעולה למנין הקרואים וקרא בפני רבו ורבו אינו מוחה בידו, אבל בקורא רק פסוק אחד באמת עושה איסור אבל אינו מוכח שכבר שיחררו רבו או שמפקירו בזה, ויש להביא ראיי' מגמ' מגילה דף ט"ז ע"א שמרדכי אמר להמן בזמן שבהמ"ק קיים, אדם מתנדב מנחה ומקריב מלא קמצו ומתכפר לו האיך רשאי למרדכי לומר להמן הלכה זו, אלא בוודאי שמשום שהי' המן עבד כנעני שחייב במצות כדאי' שם בגמ' דף פ"ג שמרדכי בא בפרזבולו וקרי לי' עבדי דמזדבן בטלמי וגם אמר לו עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי.

ג) לענ"ד לרמב"ן פ' וישלח דבן נח מצוה על הדינין היינו שיעשו ביניהם חוקים ודינים להנהגת ישוב העולם א"כ כיון שתקנו בדיניהם שלא לישבע על שקר, חייב עליו וישראל המכשילו עובר בלפני עור, והגם שישראל פטור משבועת האונסים ומבטלו בלבו, מ"מ כיון שבדיניהם תקנו שעל כל מיני שבועה חייב ואסור להכשילו ואפילו לרמב"ם שסובר שדוקא לדון בשבע המצות לזה צריכין למנות דיינים מ"מ י"ל הוא לתא דברכת השם ועל כל זה צריך לעיין עוד.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה