התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן כא
תמה השואל על דברי תוס' סוכה דף ג' ע"א בד"ה דאמר לך, בסופו וז"ל היכא דיתיב על פתחא דמטללתא דגזרו שמא ימשך אחר שולחנו. ואמרו לו א"כ לא קיימת מצות סוכה מימיך דאפילו מדאורייתא לא קיים עכ"ל, והאיך אפשר להבין שמן התורה לא יצא, וכי יש להם כח לחכמים לומר שלא יצא מה"ת אם לא קיים בו דבר שהוא מדברי סופרים.
תשובה מחמת חומר הקושיא יש לומר כיון שאסרו חכמים לאכול בסוכה אם שולחנו בתוך הבית למגדר מלתא כי הכא שמא יגרור אחר שולחנו ויבא לבטל מצות עשה מה"ת א"כ עושה איסור אף באכילתו והוה מצוה הבאה בעבירה ולא יצא, הגם שהוא עבירה דרבנן אעפ"כ לא יצא מה"ת, ויש ראיי' לזה מדברי רש"י פסחים דף ל"ה ע"ב בד"ה במאי דלא חזי לי' שכתב דהמקשן סבר דלא יצא בדמאי משום דהוה מצוה הבאה בעבירה, וסתמא דמתני' קאי שם שלא יצא מה"ת.
ועי"ל למשל מי שיושב בבית ואומרים לו שבדבר זה אתה עושה איסור אם אתה יושב בבית זה אפילו אם אינו רק איסור דרבנן, כגון שרואה בשבת שפסולה המזוזה, או שניטל ממנו צריך לילך בחדר אחר, והנה אם יושב בסוכה ואוכל ושולחנו בתוך הבית הוא עושה איסור מדרבנן בזה ואילו איתרמי' לי דבר כזה בחדרו הי' יוצא ממנו שלא לעשות איסור, וכיון דכתיב תשבו כעין תדורו א"כ מה"ת אינו יוצא בסוכה זו אם שולחנו בתוך הבית דלא הוה כעין תדורו כמובן.
והיה נלענ"ד לדקדק מהא דתנן מי שהי' ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית דוקא אם הי' הסוכה סמוך לחדרו אז יש לחוש לאמשוכי אם השולחן בתוך החדר שיוגרר אחר שולחנו, כי אין לו היכר שיזכיר אותו אבל אם שולחנו עומד בחוץ תחת אויר השמים אזי יש לו היכר ע"י גפופי הסוכה וכדאי' ברש"י ותוס' סוכה דף מ"ג ע"א לסוף ד"ה ויעבירנו וז"ל ואי נמי מר"ה לר"ה איכא היכירא וליכא למגזר, וכן הוא בתוס' ר"ה דף כ"ט ע"ב בתוס' ד"ה שמא יטלנו, אבל באמת ברמב"ם אי' וז"ל מי שהי' ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך ביתו או "חוץ לסוכה" ואוכל הרי זה אסור וגו' גזירה שמא ימשך אחר שולחנו (הל' סוכה פ"ו ח') נראה בעליל שאיננו סובר חילוק זה שיש לו היכירא מרה"י לר"ה כסברת רש"י ותוס' שמשום זה לא גזרו שמא יוציאנו רק שמא יעבירנו ובאמת הרמב"ם לשיטתו שכתב בפ' שני מהל' שופר הל' ו' שבשבת אין תוקעין שמא יטלנו וגו' ויעבירנו ארבע אמות או מוציאו מרשות לרשות" נראה בעליל שהרמב"ם לא מחלק לומר שיש היכר מרה"י לרה"י ושפיר כתב בסוכה חוץ לסוכה והטור נקט בלשונו ושולחנו חוצה לה, וכן הוא בשו"ע סי' תרל"ד נקט ג"כ ושולחנו חוצה לה, ובפסקי הרא"ש כתב לשון ושולחנו בתוך הבית וכן הוא לשון פסקי התוס', א"כ כיון שכמה ראשונים בלאו"ה סוברים דבסוכה גדולה פסקינן כבית הלל דמותר א"כ בשולחנו לחוץ, ולא לתוך הבית הי' מקום להקל ולהלכתא אין לזוז מפסק השו"ע שגם בגדולה וחוצה לה אסור.
ב) נ"ל דאם היושב בסוכה איננו מצטער רק אחר מצטער בעדו כגון שאביו דואג ואין לו ישוב הדעת אולי יקרר בנו מחמת הצינה פטור דלא הוה תשבו כעין תדורו דגם מביתו הי' יוצא באופן בזה.