התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן יח
בכסף משנה פ"ד מהל' יוכ"פ מביא הקושיא שהקשה השואל הובא בשו"ת רשב"א סי' שפ"ח על הרמב"ם שתפס החבל בשני ראשים, שפסק כר' אליעזר שכשנתן הכה"ג הזיות על קרנות מזבח הזהב בתערובת דם הפר ודם השעיר, שבמקומו הוא עומד, כלומר שאינו צריך הקפת רגל, והא דקאמר הש"ס שעל כולם הוא נותן ממטה למעלה אדר"מ קאי דלא מצריך הקפה ברגל אלא ביד, ונמצא שבשלש הזיות שבשלש קרנות שפסק שצריך הקפה ברגל ובכל זאת פסק שעל כולם הוא נותן וכו', ואחר שהוא מסבב הקרנות ברגל מה הפרש בין זו לזו והם כולן סמוכות לו עכ"ל, אבל לענ"ד הר"מ ז"ל כתב וז"ל והוא מסבב והולך ולא כתב והולך ומסבב לכן לשון והולך הכוונה שעושה, ועושה השלשה הזאות האחרות על הקרנות, וכן מצינו לשון חז"ל ר"פ ערבי פסחים ר"י אומר אוכל והולך עד שתחשך וכי יש לפרש שהולך ברגלים (בתמי') אלא הכוונה שאוכל עוד ואינו מפסיק והולך כדברי חז"ל לשון מושאל כמו שמי שהולך שמוסיף לילך לדרכו, וכן מי שמוסיף לעשות דבר שעושין עד עתה מיקרי הולך ופירושו פה שעושה אותם תיכף ומיד על סביבות הקרנות.
מאז הי' קשה לי לפי דברי הריטב"א הובא בכ"מ פ"ד מהל' יוכ"פ וז"ל כתב הריטב"א בשם הרמב"ם דמדאורייתא אין חובה לכה"ג אלא בעבודת היום ממש, אבל תמידין ועבודות של כל יום כשרות בכהן הדיוט, אלא המצוה בכה"ג עכ"לי א"כ לדבריו, הלא גמירא ארבעה טבילות בקודש ואחת בתחילה בחול הלכה למשה מסיני ומשום זה הוכרחו חז"ל לומר שפסוק זה ובא אהרן אל אוהל מועד ופשט, את בגדי הבד וגו' כתוב שלא על הסדר כדי שיתקיים כל טבילות האלו, וכיון שרק עבודה היום בכה"ג האיך יוכל לקיים ד' טבילות בעבודת היום בהפסק ביניהם בשינוי בגדים, הלא כולם רצופים זה אחר זה כיון שאין מפסיק ביניהם בעבודה אחרת, והנה שיטת רש"י ששעיר חטאת של מוסך, ואילו, ואיל העם (הוא הוא של מוסף) וחלב חטאת מקריב אחר עבודת פנים ואח"כ מוציא כף ומחתה ואח"כ תמיד של בין הערבים ניחא, אבל לרמב"ם דסבר אחר תמיד של בין הערבים, קודם הקטרת קטורת והטבת נרות הי' מוציא הכף ומחתה, א"כ כיון שקטורת והטבה כשר בכהן הדיוט למה לי טבילה ושינוי בגדים וקידוש, ודוחק לומר כיון דטבילות לא מעכבא כדכתב הרמב"ם ז"ל להדיא פ"ב הל' ג' אם כן כיון שמצוה מן המובחר בכהן גדול ומצותו בד' טבילות, א"כ עכ"ח אותו פסוק לאו דוקא במקום זה נאמר, ובני הבחור זלמן נ"י השיב לי אמת מלשון עבודת היום ממש משמע עבודת פנים, אבל מסוף לשונו של רמב"ם שכתב, אבל תמידים ועבודות של כל יום כשרין בכהן הדיוט משמע תמידים וקטורת והטבה שהמה עבודות כל יום ויום אבל מוסף היום מיקרי עבודת היום ממש אם כן שפיר יש לחלק ד' טבילות דהיינו טבילה אחת קודם עבודת היום, ואחר שהשלים הזיות פנימיות, שנית להחליף שהקטיר שעיר החיצון, שלישית אח"כ להוציא הכף ומחתה, ורביעית להקריב אילו ואיל העם וחלב החטאת, או באופן אחר שיקוים הטבילות.
ופליאה רבה על הרמב"ם שכתב פ"ב הל' א' וז"ל ועבודה במיוחדת ליום זה הוא מעשה הפר של כה"ג ושני השעירים שאחד מהם שעיר המשתלח והקטרת הקטורת בקודש הקדשים כל אלו בבגדי לבן הם נעשים עכ"ל הלא אילו הוא גם מעבודה המיוחד ליום זה דוקא ולא מקרבן מוסף הוא ונעשה בבגד זהב רק השאר נעשים בבגדי לבן. נ"ל דכהן גדול לא הניח המחתה בקודש קדשים בבוא בפתח הפרופה בצפון כלפי דרום בין הבדים והי' חופן הקטורת פנימי חוצה לו לצד דרום, אלא הי' "הולך" בין הבדים כי הבדים היו בטבעות הארון קבועים למעלה ט' טפחים גובה מן הקרקע, וגוף אדם בלי ראשו ג' אמות היינו ח"י טפחים (יעויין במג"א סי' תרל"ט סק"ט ובמחהש"ק שם) והי' יכול לפסוע ברגליו מעל גבי הבדים לבין הבדים והי' צובר הקטורת ממול הארון פנימי חוצה לו לצד מערב וכן הוא לשון הרמב"ם פ"ד מהלכות עבודת יוכ"פ סוף הלכה א' וז"ל וצובר את הקטורת וכו' כדי שתהי' הקטורת קרובה לארון" ורחוקה מפניו שלא יכוה וגו' (כוונת המחבר דאלו הי' עומד בצד צפון לארון וחופן פנימי חוצה לו לצד דרום א"כ לא הי' הקטורת מונח יותר לצד הארון בצברו אותו פנימי חוצה משהי' צברו פנימי ורוב לו אך כיון שעמד בין הבדים והי' עומד שם וצברו פנימי חוצה לו החוצה לו הי' יותר מתקרב לארון הקטורת כמובן, וכן נראה מלשון רש"י יומא דף נ"ב ע"ב בד"ה ותניא אידך עיי"ש]