התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן יז
יש לדקדק בדבר' המחבר סי' תר"י ס"ב שכתב וז"ל יש מי שאומר שמברכין על הדלקת נר יוכ"פ, הלא תנן מקום שנהגו להדליק מדליקין, א"כ כל עיקר הדבר אינו אלא מנהג, והמחבר נקט עיקר להלכתא סי' תכ"ב ס"ט שאין לברך על הלל בר"ח יען שאיננו אלא מנהג (ודוחק לומר שבמקום שהוא מנהג להדליק הוא מתקנת חכמים להדליק) ונ"ל ליישב ע"פ מ"ש הטו"ז סי' ח' סק"ח בשם הד"מ דהיכא שאין עושין המצוה גמורה אין מברכין רק בעל, על מצות ציצית על טלית קטן מפני שאין בו כשעור אבל על טלית גדול שיש בו שעור מקיים בו מצוה גמורה ומברכין בלמ"ד להתעטף, א"כ כיון שהדלקה ביוכ"פ איננו אלא מנהג לכן מברך בעל, וזה כוונת המחבר שמברכין "על" הדלקת נר יוכ"פ ולא בלמ"ד להדליק, ומיושב בזה שבהל' יו"ט סי' תקנ"ד סי"א מביא המחבר שמברכין להדליק נר של יו"ט בלמ"ד, וכאן כתב "על" הדלקת ע"פ מה דכתבנו אתי שפיר, וא"ל א"כ יברכו בר"ח על קריאת ההלל, דאין משנין על דבר אחד ממש לברך פעם כך ופעם כך, שחכמים השוו מדותיהם לברך תמיד בנוסחא אחת כמבואר ונראה מדברי הרא"ש ריש פסחים סי' י' בשם ריב"א, שכתב שמצוה שיוכל להיעשות ע"י שליח מברכינן בעל, וגם אם עושה מצוה זו בעצמו מברך בעל כיון שאם עושה ע"י שליח צריך לברך בעל, לכן צריך תמיד לברך בעל, משא"כ ביוכ"פ שבברכה בעצמה מזכיר וניכר שמצוה אחרת היא מן הדלקת יו"ט, שביו"ט מברך להדליק נר של יו"ט וכאן מברך של "יוכ"פ" (עיין דג"מ סי' רס"ג על דבר המג"א בסי"ב שכתב כעין סברא זו) משא"כ בטלית קטן שענין אחר מטלית גדול תקנו בעל כצ"ל.
ויש לדקדק בדברי הרמ"א שם סק"א שכתב על הא אם חל בשבת חייבין הכל להדליק ומברכין כר של שבת ושל יוכ"פ, הלא מחבר עצמו מביא שמברכין על הדלקת נר יוכ"פ וכתב ע"ז הרמ"א וכן נוהגין במדינות אלו א"כ לאיזה צורך כתב זה שבשבת מברכין על שבת ויו"כ יחד, ונלענ"ד ליישב דהנה כמה מרבוותא סוברין דעיקר חיוב הדלקת נר שבת ויו"ט הוא משום אכילה, כדי שיהא לו עונג שבת בשעת אכילה ואי' בסי' רע"ג ס"ז יעויין במג"א שם סקט"ו נראה שאם לא דלק הנר שבת עד הלילה, כיון שאכל אצלם יצא ידי מצות נר שבת ונראה מהפוסקים שעיקר התקנה הוא שעונג שבת לאכול אצל הנרות, א"כ יוכ"פ (שחל בשבת) שאסור באכילה, אין מקום למצות הדלקת הנר אבל לפ"מ שפסקינן שם ס"ו ובמג"א סקי"ג נראה שצריכין להדליק משום שלום בית, היינו שלא יכשל בעץ ובאבן, דהדלקת נר שבת חובה, אפילו אם אינו אוכל שם, אבל עיקר המצוה הוא במקום שאוכל וכן נראה מהמחבר סי' רע"ג ס"ז א"כ קשה מה נשתנה יוכ"פ משאר יו"ט שלא חייבו חכמים להדליק, ובפרט למאי דפסקינן דביוכ"פ שחל בשבת חייבים כולם להדליק, ובפרט למאי דפסקינן דביוכ"פ שחל בשבת חייבים כולם להדליק, אפילו במקום שלא נהגו להדליק בסתם יוכ"פ והוא מירושלמי, הלא בשבת זו אין בו אכילה ושתייה א"כ מ"ש מיוכ"פ גרידא (וי"ל כיון שמחוייבים להדליק בכל שבתות השנה א"כ לא פליג רבנן וחייבים גם בשבת זו להדליק) לכן נראה העיקר, שבאמת מעיקר הדין היינו מחוייבים ביוכ"פ כמו בכל יו"ט ושבת רק טעם שפטרו חכמים ביוכ"פ הוא משום חשש גזירת אסור שלא יראה אשתו וכו' כמבואר בירושלמי פסחים פ"ד וכיון שאם חל יוכ"פ בשבת חייבים להדליק מצד שבת, ונדחה בע"כ אותו חשש שמא יראה אשתו וכו', א"כ מחוייב מצד יוכ"פ ג"כ להדליק מצד עיקר הלכה כמו בשאר יו"ט (ויש לחלק קצת כיון שלא תקנו מעיקרא ליוכ"פ, ה"ה אם חל בשבת פטור מצד יוכ"פ ולפ"ז אפילו במקום שלא נהגו להדליק ביוכ"פ אם חל בשבת שצריכין בלא"ה להדליק משום שבת, צריכין להדליק ג"כ מצד יוכ"פ וזה שכתב הרמ"א על דברי המחבר וז"ל מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין, ואם חל בשבת חייבים הכל להדליק כתב הג"ה ומברכים להדליק נר של שבת ויוכ"פ דהיינו אע"פ שבכל יוכ"פ אין מדליקין (במקום שנהגו שלא להדליק) ואין מברכין מ"מ אם חל בשבת חייבים גם מציוכ"פ להדליק ולברך. ב)
נלע"ד ליישב מה שקשה על הגמרא והובא בשו"ע סי' תרי"א ס"ב שעיקר הלכה מותר לקנב ירק ולפצוע אגוזים ביוכ"פ מן המנחה ולמעלה כשחול בחול אם גם שכל הטעמים שפירשו הפוסקים למה שרי מ"מ קשה הלא הוא מכין מיו"ט לחול בשלמא לאותו שיטות שבנקיבת ירק יש איסור משום בורר שהוא רק איסור דרבנן לפ"מ שמובא בה"ה, הובא שם במג"א סקי"ב יש לומר כיון שהתירו איסור שבות בורר, משום עגמת נפש התירו ג"כ איסור הכנה אבל לפי שאר הפירושים שפירשו לנתוק העלים מן הקלחים כדי להשוותם שיהיו מוכנים לחתכם א"כ לא התירו שום אסור שבות א"כ למה התירו הכנה מיו"ט לחול, ויש ליישב לא מבעיא להמפרשים שהתירו משום עגמת נפש היינו שהוא רעב מן המנחה ולמעלה הרבה, ורואה ועוסק במאכלים ומתאוה לאכול יותר ואעפ"כ אינו אוכל זהו עינוי נפש א"כ אין תכליתו לצורך חול, אלא לצורך השעה שמקיים בעגמתו עינוי נפשו אפילו לפירוש הר"ן שכתב שהתירו כדי שלא יצטרך לתקן הכל בערב ותהא נפשו עגומה עליו ג"כ הוא לצורך יוכ"פ עצמו, לצורך שעה שלא יהא עתה ביוכ"פ מן והמנחה ולמעלה נפשו עגומה עליו.
והנה יש ליישב ולפרש הרמב"ם שלא יהא קשה עליו קושית הרב המגיד ז"ל שאסור משום בורר וז"ל הרמב"ם ומאי הוא הקנוב שיסיר העלים המעופשים ויקצץ השאר ויתקן אותו לאכילה עכ"ל פירושו שיסיר העלים המעופשים אבל לא לחתכם מהקלח רק להסירו לצד אחד ולקצץ השאר היינו הטובים לקצץ מהמעופשים וחתיכות חתיכות גדולות ואתי הכל שפיר והוא אוכל מתוך הפסולת סמוך לסעודה שאוכל מיד בערב.