אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר

סימן ח

סימן ז

להבין דברי חכמים וחדותם הא דתנן במס' ר"ה דף ל"ב ע"ב שופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל ואין מעבירין עליו את התחום ואין עולין באילן ואין רוכבין ע"ג בהמה וכו' ויהיב טעמא בש"ס משום דיו"ט עשה ולא תעשה הוא ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה וחכמים השוו דבריהם לשל תורה והעמידו דבריהם במקום עשה, וכן הוא בשו"ע או"ח סי' תקפ"ו סכ"א במג"א שם ס"ק כ"ג, והנה אפילו אם רבים מישראל צריכים לתקוע שופר אין יכולין לטלטל האבנים אם נפל גל אבנים על השופר, ובאותו יו"ט של ר"ה עצמה אם נפל גל של אבנים על פירות מותר ליטול האבנים כדאי' סי' תק"ט ס"ז בהג"ה וז"ל ומותר לטלטל האבנים ועפר המונחים לפני הפירות כדי לאכול הפירות, אע"פ שאינו צריך להם כ"כ, ותמוה בשביל מצות עשה של תורה, של רבים, לא התירו טלטול מוקצה ובשביל וחיד כדי לאכול פירות באותו יו"ט של ר"ה בעצמו התירו, וצ"ל כי היכי דאין מדמין שבותין זה כזה כדהובא במג"א סי' ש"ז ס"ק הכי נמי בשבות אחד גופא לפעמים התירוה בשביל איזה דבר ולפעמים לא התירוה, וחז"ל ידעו מאיזה טעם לחלק ביניהם.

וכעת נלענ"ד שהתמי' מעיקרא ליתא דכיון שאנו מחוייבים מה"ת לשמוע לדברי חכמים א"כ מה שאינו מטלטל האבנים הוא מקיים עשה ולא תעשה ובתקיעת שופר אינו מקיים אלא עשה, מה חזית לעבור על עשה ולא תעשה בשביל קיום עשה גרידא וכל אחד מאותן רבים מישראל שרוצה לתקוע ומוכרח ליטול האבנים מהשופר תחילה ואיננו מטלטל האבנים מקיים בזה עשה ולא תעשה משא"כ באוכל נפש ביו"ט לא העמידו חכמים דבריהם דהא המבשל מיו"ט לחול חייב מלקות ולפי דברי הר"ן חייב משום זה משום מבשל בפירוש על חול ולפי דברי התוס' ביצה דף ע"א בד"ה מיירי באופן שאין שייך בו הואיל וחזינן דחייב מלקות אם מבשל מיו"ט לחול ואעפ"כ התירה תורה במה שצריך לאוכל נפש ביו"ט כמה מלאכות וא"כ אם התורה בעצמה וויתרה על הרבה מלאכות משום אוכל נפש האיך יבואו חכמים משום שבות דבריהם לבטל מאוכל נפש ושמחת יו"ט (ואע"פ "ששימוש'" מוקצה אסור מפני אוכל נפש ושמחת יו"ט כדאי' שם במג"א סי' תק"ט סקט"ו וצ"ל דשמוש מוקצה דאירע רק לפעמים, בזה העמידו חכמים דבריהם ובפרט למ"ד מוקצה דאורייתא, אבל טלטול מוקצה שצריך לכל אחד ואחד מישראל וכמה פעמים ביום בכל יו"ט ויו"ט אי לא היו מתירין אותו, היו מבטלין מכל ישראל הרבה פעמים ביו"ט מצות שמחת יו"ט. לכן לא העמידו דבריהם בזה ולא חלקו באוכל נפש עצמו אם יש בו שכמו שהתורה בעצמה לא חילקה במלאכת אוכל נפש בין בשר לשאר דברים, כן מותר לבשל ביו"ט ביצה או איזה פרי, שמחת יו"ט ממש כמו בשר, או לא) ועי"ל דבשלמא מצות שופר היא רק מצות עשה אחת, לעומת זה אם אינו מטלטל המוקצה בעדו מקיים בזה מצות שביתת יו"ט כאשר כתבנו, אבל ביו"ט המצוה להיות שמח וטוב לב בכל רגע ורגע, ואם אין לו לאכול מה שרוצה אז כפי טבע בני אדם אינו יכול להיות שמח וטוב לב ומבוטל בכל רגע ורגע ממ"ע של שמחת יו"ט. ואם מטלטל המוקצה בשביל אוכל נפש מבטל רק פעם אחת האיסור שבות משיבוטל עי"ז כל רגע ורגע ממצות שמחת יו"ט וכן לא אסרו חז"ל מעיקרא שבותיהם משום שמחת יו"ט.

והנה מאז הי' תמי' לי טובא על הא דאי' בריטב"א ריש יבמות שרק דבר שהוא אב מלאכה זה הוא עשה ולא תעשה, משא"כ מה שאיננו אב מלאכה כגון מחמר אחר בהמתו של חבירו שאין חייב עליו משום שביתת בהמתו אבל עובר בלא תעשה עי""ש, והא הגמרא נותן טעם על מתני' דכל אלו השנוים במשנה אינם מותרים מפני תקיעת שופר משום דיו"ט הוה עשה ולא תעשה ואחד מהשנוים הוא אין מעבירין עליו את התחום ותחומין לכל היותר אם גם הוא מדאורייתא אינו אלא לא תעשה ואיננו אב מלאכה ואיך קאמר עליו הש"ס משום דיו"ט עשה ולא תעשה, וניחא לי דהפסוק דילפינן ממנו התחומין הוא אל יצא איש ממקומו ביום השביעי הוה לא תעשה, ואם תחומין רק מדרבנן סמכו אותו על פסוק זה וכיון דכתב בתרא שבו איש תחתיו ממילא היה תחומין ג"כ עשה ולא תעשה וא"ש.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה