התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן ה
שאלה לנה החמירו חכמז"ל הרבה מאוד בשבת ויו"ט בדבר שנראה כעובדא דחול כדמצינו הרבה פעמים בגמ' ופוסקים.
תשובה נלע"ד טעם דבר זה כתיב לקדוש ה' מכובד ודרשו חז"ל כבדהו בכסות נקי' ובמאכל ובמשתה היינו שבזה מקיים כבוד קדושת היום לכבדו כמו אם בא אורח חשוב ונכבד שמקבלין אותו בבגדים נאים ומדליקין לכבודו נרות הרבה ועושין סעודות גדולות וחשובות לכבודו כן צריכין לכבד שבת ויו"ט וזה נלמד מפסוק ולקדש ה' מכובד א"כ אם עושים דבר הגם שאין בו משום מלאכה כמו תקיעת שופר ורדיית הפת שאינם אסורים משום גזירה אטו מלאכה דאורייתא רק התקיעה בעצמות שבות היא כדאי' בתוס' רפ"ד דר"ה ובתוס' חולין דף פ"ד ע"ב ד"ה תקיעות שופר בגבולין בסופו וגם אם אין בו משום גזירה אטו מלאכה דאורייתא רק שדבר זה עושים בימי המעשה והמלאכה א"כ אם יעסקו בדברים כאלו בשבת ויו"ט הן יחידים הן רבים הן בבית הן בחוץ, אז נראה ונדמה אותו היום כאחד מימי החול מימי המעשה והמלאכה א"כ איננה מכובד אותו היום להתקדש בקדושתו ונראה כיום החול ועוברים על מצות ולקדוש ה' מכובד שמסיים בזה הפסוק כי פי ה' דבר וידוע שבכל מקום שהתורה קראו מקרא קודש צריך לכבדו.
ובזה מיושב מאוד הא דאין מפנין בחוה"מ מחצר לחצר אפילו מכעורה לנאה ולא יפנה את דירתו וכליו כדאי' בשו"ע סי' תקל"ה ס"א וגם אין מביאין כלים מבית האומן שאינם לצורך המועד ובשום אופן אין מותר להביאם רק בצנעא כדאי' שם בסי' תקל"ד ס"ג והטעם כתב רשיי מפני הטורח הגם שאין בזה שום איסור הוצאה וגם לא איסור טלטול רק הטעם שלא יטריח במועד והרבה דברים החמירו חכז"ל מאוד בחוה"מ משום אוושא מלתא ועובדא דחול וזילותא דמועד כי הכתוב קראו מקרא קודש כדאי' בחגיגה דף י"ח ע"א, ואל תשיבני בהא דאי' בביצה דף ל' ע"א אם א"א לשנות מותר ואם עובדא דחול דאורייתא הוא האיך התירו אם א"א לשנות, על זה יש להשיב כיון שדבר זה שא"א לשנות איננו שכיח ומצוי רק עתים רחוקת ליחיד בזה איננו ניכר ונראה שום זילותא דיו"ט כדאי' שם ברש"י בד"ה א"א לשנות וז"ל כגון שזימן אורחים הרבה מותר עכ"ל וראיי' מתוס' שם בד"ה ודרו ברגלא כתבו אפילו מכביד יותר מ"מ לא חיישינן כיון דמשני מדרך חול חזינן דעיקר קפידה שלא יעשה כדרך חול, ועי"ל דהתם מיירי לצורך אוכל נפש ולשמחת יו"ט וכיון דהתורה גופה התירו כמה מלאכות גופא משום אוכל נפש לא רצו חכמים להחמיר כ"כ אם א"א לשנות ומותר. והנה מתוס' מס' שבת דף צ"ה ע"א בסד"ה הרודה חלת דבש וז"ל וי"ל דאסור "מדרבנן" דהוא עובדא דחול כי היכא דאסורין טחינה ורקדה ביו"ט עכ"ל נראה מדבריהם דעובדן דחול רק מדרבנן אסור אבל יש ליישב דכיון דהותרה התורה אוכל נפש לעשות מלאכות גמורות ביו"ט ואף טחינה ורקדה בכלל לדברי תוס' שאיסורא רק משום עובדא דחול א"כ כמו שהותרה התורה מלאכת אוכל נפש כן הותרה התורה עובדא דחול שלהם, של אוכל נפש אבל שאר עובדן דחול שיוכל להיות לו האוכל נפש בלעדם, באמת אסור מה"ת:
רק כיון שטחינה וקצירה בלא"ה אין דרך לעשות ביום שרוצה לאכול מהם והוא עבודת השדה נראה יותר כעובדן דחול ואוסרין חכמים רק עומד לנגד זה סברת הטו"ז שמה שהותרה התורה בפירוש לא יכלו חכמים לאסור כיון שהתורה התירה אוכל נפש אשר בכללו קצירה וטחינה, והותרה גם עובדן של חול שלהם ואיך יכלו חכמים שאסור אח"כ.
ולדעתי י"ל דבר חדש לרשב"א ולפוסקים דסוברים כוותי' דקצירה דישה טחינה מותר מה"ת ביו"ט וטרחו למצא טעם למה אסרו חכמים לרש"י מס' ביצה פ"ג בסוגיא דספק מוכן דכתב שפירות הנתלשין ביו"ט אסורין משום מוקצה גם לר"ש, כיון דלא לקטן בעיו"ט הוה כדדחי בידים והוה כגרוגרות וצמוקים שגם רש"י מודה שאסורין משום מוקצה ולפ"ז אסור לקצור ולטחון ולדוש ביו"ט כיון שאסור לאכול מהם משום מוקצה נעשות מלאכות אלו שלא לצורך יו"ט וממילא אסורין לעשותן רק י"ל כיון שמוקצה רק מדרבנן ומה"ת מותר לאכול אסורים מלאכות אלו רק מדרבנן וי"ל כיון שיודע שלא יאכל מהם עשה אותם לצורך חול ואסור מה"ת וכבר כתבנו במק"א מזה ועיי"ש.