אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר

סימן ד

סימן ג

הנה ראיתי בספר התעוררות תשובה סי' ר"ו שכתב שם אם הרבה קונים מהאופה עיסות קטנות שנפרשים מעיסה הגדולה אם גם נאמר כיון שהיו כבר מחוייבים בחלה ע"י עיסה הגדולה אשר נשאר ממנו שעור חלה יחד כיון שמפרשין מאותה עיסה הנשאר שיש בו שעור חלה ממילא נפטרין העיסות הקטנות כיון שחלת חו"ל ניטל שלא מן המוקף, על זה יש להשיב כיון שהאופה והנשים אשר קבלו מהעיסה הגדולה הזה כל אחת שעור חלה כדי שתפריש חלה בעצמה הם יודעים שכל איש ואשה שקונות מאופה זה, זו רוצית לקיים מצות חלה בעצמה כמו הוא ממילא בסתמא כוונתה שלא תועיל הפרשת חלתה לפטור הנשים האחרות (כי המה אינם בקיאים בהלכות אלו) ממילא אין נפטרות העיסות קטנות ע"י הפרשת אחת מהן מעיסה הגדולה דאי לא תימא הכא כיון שאחת מכולם נטלה חלה מעיסתה שלקחה מהאופה יפטרו כולם ואדרבה התכלית הוא שכל אחד תפריש חלה לעצמה ע"כ צריך לומר שהוה כסתמא כאלו מכוונה שלא לפטור את חברתה.

ב) ועוד ראיתי שם בסי' פ"ה שמביא בשם ספר בית יהודה אם יש במשקה משום בשול גוי ויש להביא ראיי' מרמב"ם הל' מ"א פ' י"ז הל' ג' וז"ל גוי שבישל יין או חלב או דבש וכו' דבר נאכל כמות שהוא חי הרי אלו מותרים משמע אי לא הי' נאכלים כמות שהוא חי הי' אסורים הגם שהמה משקה.

ג) עוד שם בסי' רט"ו מדקדק בדברי ר' אב"י דקאמר שלא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת ונמצא אח נושא אחותו מדקדק דמשום חשש זה דווקא אסור אבל החשש שמא ימצא שישא אחות אביו לא אמר משום דמלתא דלא שכיחא, מצאתי ברמב"ם פכ"א מהל' א"ב הל' כ"ט וז"ל ולא ישא אדם אשה במדינה זו ואשה במדינה אחרת שמא יאריכו הימים ונמצא אח נושא אחותו, ואחות אביו ואחות אמו וכיוצא בה ואינו ידוע וכו' וצ"ע מאין כרמב"ם דבר זה שלא הוזכר בגמרא.

ד) עוד שם שמסופק בסי' קכ"ו אם שולח דברים קטנים כגון אגוזים בכלי גדול אם הכלי מצרפם שיהא נחשב לדבר חשוב הגם שיש להביא ראיי' ממס' שבת שאגד כלי שמי' אגד שבקופה מלא פירות אם הוציאו ומקצתו עודנו בפנים פטור משום שלא הוציא כולו עוד יש להביא ראיי' ממס' עדיות פ"ג מ"ב דתנן אוכל פרוד אינו מצטרף דברי ר' דוסא בן הרכינס וחכמים אומרים מצטרף וידוע דהלכה כחכמים. ה) מה שהובא עוד שם בסי' קי"ח בשם הריטב"א שמביא בשם בעלי תוס' דגניבת דעת דאורייתא הוא, כן איתא בסמ"ג לאוין סי' קנ"ה וז"ל אמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות אפי' דעת הגוים, ויש ליתן טעם אע"ג דכ' לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו, לא תגנבו לא קאי אאיש בעמיתו במליצת הלשון דא"כ הי' לו לומר מעמיתו. ועוד כי נגון טעם מפסיק כדאמרינן במס' נדרים בפ' אין בין המודר, ושום שכל אלו פסוקי טעמים משמע שפסוקי טעמים מה"ת עכ"ל מוכח להדיא דסבר ג"כ שגניבת דעת אפילו של גוי הוא דאורייתא.

ו) מה שאי' שם דף כ"ד ע"א פ"ע מודה אבנטו של כהן הדיוט הי' צמר היינו הפוסקים כולם מודים לזה הרמב"ם והסמ"ג ובמצות עשה סימן קע"ג כתב ג"כ בפירוש שאבנטו של הדיוט הי' רקום בצמר ומ"ש שם דהפלוגתא דאבנטו של כהן הדיוט אם זה אבנטו של כהן גדול והפלוגתא הוא בזה אם אבנטו של כהן הדיוט הי' ג"כ תכלת כמו כהן גדול או לא, זה טעות כדאי' מפורש ביומא דף י"ג ע"ב דווקא רבי סבר דאבנטו של כהן הדיוט כל השנה הי' כלאים אבל התנא דחולק עליו סבר דהי' רק דבוץ וכן מוכח להדיא מסתם גמרא יומא דף ס"ט מהא דמקשה הניחא למ"ד אבנטו וגו' ובתמיד דף כ"ט שנראה בעליל שפלוגתת התנאים אם אבנטו של כהן הדיוט בכל השנה הי' כלאים וכן עוררני צורבא מרבנן אחד, וכן נראה להדיא מסתמא דהש"ס חולין דף קכ"ח ע"א.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה