אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר

סימן רלא

סימן רל

הנה לענ"ד לבאר פלוגתת הרשב"א והרא"ה בבדק ובמשמרת הבית בתורת הבית הארוך בית רביעי שער ראשון בענין שרצים הפגומים וז"ל בה"ב בד"ה כתב החכם באמצע הדבור שמא אין דין זה אלא בעכבר לבד שפרט הכתוב בפירוש אבל כל שאר דברים הפגומים כולם מותרים ק"ו מנבילה שאפילו השביח ולבסוף פגום מותר דאמרינן כמי דסרוחה מעיקרא לא צריך קרא וכו' ואח"כ כתב דעכבר פרט בו הכתוב והזכירו בפירוש וגו' וטעמא משום דפרט ביה רחמנא בהדיא הא לאו הכא אלא דאסר שקצים ורמשים בכלל אני אומר שאין במשמע אלא אותן שאינן פגומים אבל כל הפגום אינו נאסר שיהא אסור באכילה בפגמו ומיהו כל זמן שלא נשתנה אחר מיתתו ובבא לו שום הכשר שיהא מושבח ע"י תערובות השתא ודאי מתסר שהרי כל עיקרו אין היתירו של זה אלא מפני פגמו ודוקא בזה שלא נשתנה אבל כל שנפגם מתוך שנשתנה הרי זה חשוב כעפר ושוב אי אפשר לו להיאסר עכ"ל נראה להדיא שסבר שמקרא איננו מוכרח שאסור שרצים "הפגומין" רק בלי ספק היה קשה לו מה שהביא הרשב"א במשמרת להקשות עליו מפרק אלו טריפות מהני תמרי דכדא ויבחושין שבשכר וזיזין שבעדשים ותולעים דבאודניה דכוורא ומרבה רגלים שאי אפשר לומר דיש להם טעם מושבח ובודאי בדילא אינשי מינייהו וכל דבדיל אינשי מינייהו אמרו דמאוסי וכו' עכ"ל וזה לדעתי הכריח להראה לומר כל זמן שלא נשתנה אחר מיתתו ובבא לו שום הכשר שיהא מושבח ע"י שום תערובת השתא ודאי מיתסר.

ומה שהקשה עוד הרשב"א מפרק אין מעמידין וז"ל ומקשינן מדתניא אכל פרעוש או יתוש אחד הרי זה מומר והא הכא דלהכעיס כלומר דאין זה לתיאבון שאין לו טעם אלא פגום ולהכעיס הוא אכלו וקתני מומר ולא מין ומשני התם דקא בעי למיטעם טעמא דאיסורא אלמא דאפילו פרעוש ויתוש נאסרה אע"ג דמאוסי ובדילי אנשי מינייהו וכו' עכ"ל יש לומר דסבר הרא"ה דמיירי במטעים לשבח הפרעוש או היתוש ואעפ"כ סבר המקשן דהוי מומר להכעיס כיון דאזיל ומטריח לעשות מעשה להשביח הפרעוש הלא יש לו מאכלים טובים ומתוקים הרבה יותר שאין צריך להטריח להשביחם מוכח דעושה דבר זה להכעיס והא דמשביחם יען כי אלו לא השביח ונשארו בפגמם לא היה עושה שום איסור כדברי הרא"ה והוא רוצה לעשות איסור להכעיס לכן משביחם ומתרץ הגמרא איננו מוכח שעושה להכעיס אלא שבעי למיטעם טעמא דאיסורא טעם פרעוש כשהוא משבח. ומה שהקשה הרשב"א עליו וז"ל ואם אתה אומר שלא אסרה תורה אלא אותן שהם מושבחין א"כ לא נכנסו עכברא דביתא וזבובין ויתושין וכיוצא בהם בכלל איסור מעולם ואפילו חזרו והשביחו מאי הו' הלא לא נאסרה מעולם ולא דיבור בהם הכתוב וכו' עכ"ל יש ליישב כמו חלב או בשר חי של נבילה שטומאתם עליו ומטמאים בכזית ואעפ"כ פטור באכילתן משום שהוא שלא כדרך אכילתן והנאתן ואח"כ כשמבשלן ומתקנן חייב האוכלן ה"ה שרצים הפגומים כל זמן שהן בפגמם מותרין וכי מתקנם ומשביחם אסורים לאכול כן יש ליישב שיטת הרא"ה (ועיין לעיל תשובה ק')

ויש להביא ראיה לשיטת הרא"ה לפי מה שאיתא באבן עזרא פ' משפטים סימן כ"ג פ' י"ט וז"ל המנהג של התורה לדבר על ההוה כמו "בת" היענה למה שינה הכתוב לומר ככה ותהיה הבת כוללת כל המין וכזה לא מצאנו דע כי בשר היענה יבש כעץ ואין המנהג שיאכלנו אדם כי אין בו ליחה ולא יאכל מכל המין רק הבת כי היא נקבה וקטנה יש בה מעט ליחה ולא כן הזכר הקטן וקשה לפי זה הלא דרשו חכמז"ל את בת היענה לרבות ביצתה וחזינן לגאון דמתרץ בטוב טעם ודעת (ח"ס יו"ד דף כ"ה ע"ד בד"ה והנה בפ' משפטים) דגם אם לא הוי כתיב "בת" ג"כ הוי ידעינן דאסרה התורה רק נקבה הקטנה כיון דהגדולה קשה כען ואיננו ראוי לאכול למה פרט הכתיב "בת" אלא ע"כ לרבות ביצתה מוכח מבת כהרא"ה דמה שאינו ראוי לאכול לא אסרתה התורה.

והנה מה שהקשה הרשב"א בהעתק דברי הרא"ה וז"ל ואמר דלסימנא בעלמא אומרם אי איכא דכוותייהו משובחים והקשה עליו וז"ל ואם איתא למה להו לרבנן למנקט הכי נימרא הנך חשובין דכוותיהו עכ"ל ויפה כתב הרשב"א במה שהעתיק הוא לשון הרא"ה אבל במשמרת איתא (הנדפס בק"ק בערלין שנת תקכ"ב וז"ל ומא דאמרינן אכל פוטיתא לוקה ה' אכל צירעה לוקה ו' אכל נמלה לוקה ה' סיומא מילתא בעלמא היא ודלמא איכא דכוותיהו דלא מאיסי לענ"ד פירושי "סיומא" מילתא ולא כמו שהעתיק ברשב"א יאמר סימנא מילתא) פירוש שמסיים ומזכיר אותן שחייב עליהן וכמה חייבין עליהן ולפי שיטתו היינו אם משביחן ואוכלן (ומצינו לשון מסיימי שפירושו כך שבת דף כ"ד ע"ב ולא מסיימי פירוש רש"י אין ניכר מי אוסר ומי מתיר נראה דלשון מסיים מורה שמפרש דבר אחד להדיא שהוא הוא אותו הדבר) ומה שמסיים הרא"ה ודילמא איכא דכוותייהו דלא מאיסי י"ל כוונתו אם נמצא פוטיתא ונמלה משובחין כי יש בהם כמה מינים כמו שאנו רואים נמלים קטנים ויש בהם מינים גדולים ובעלי כנפים וכמו שבעכברא עצמו יש שני מינים עכברא דביתא הוא פגום ועכברא דדברא הוא משובח כי"ל שיטת הראה לטוב וק"ל.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה