התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן רל
נסתפקתי אודות הקאלאניען בארץ ישראל אם מחויבים לחוג את חג ה' מועדי קודש רק יום א' או שני ימים כי המה מקרוב באו ונתיסדו ומבואר ברמב"ם הל' קידוש החודש פרק ה' בהלכותיו שמה אשר יוצא מהם להלכה שעיר חדשה שנתיישבה מחדש במדבר ארץ ישראל (כמו אלו הקאלאניען) או אפילו רק נתיישבה רק אחר שהתחילו לעשו' המועדו' שני ימים אחר שקבעו יו"ט חז"ל על פי חשבון צריכים לעשות בלי פקפוק שני ימים טובים הגם שהוא בארץ ישראל ועוד זאת אם ספק הוא אם באו שלוחים לשם או ספק שנתייסדה העיר אחר כך אחר כלות השלוחים ונתיישבו אחר שהתחילו לקדש עפ"י חשבון צריכים גם כן לעשות שני ימים כרוב בני עולם מוכח מזה שבני קאלאניען חייבים בשני ימים טובים וכן העלה שו"ת מהרי"ט צהלין ושילת יעב"ץ ח"א תשובה קס"ח והובא בברכי יוסף או"ח תצ"ו ומסיק בבר"י דיפו הסמוכה לירושלים דעושים יום א' הבר"י מסכים לזה מטעם כי בלי ספק יש להם קבלה כי באו השלוחים שמה בזמן שקידשו על פי ראי' איברא בריטב"א המכונה לרשב"א סוכה דף מ"ג בדברי המתחיל ופריך העלה דהגם גם בבבל יודעים היו באיזה מקומות ואולי בכולה יום שקידש הב"ד את החודש מ"מ כיון שברוב חו"ל לא ידעו תקנו חז"ל שכל חו"ל יעשו שני ימים וברוב א"י שידעו בבוא להם שלוחים בקיבועא דירחא תקנו שכל א"י יעשה רק יום א' וחולק על הרמב"ם והוא תמוה שלא הביא שיטת הרמב"ם ומאי דסייע לסברא זו הוא לשון הא לן והא להו דפירושו לן לבני ארץ ישראל ולהו היינו בני בבר ומדנקט סתם לחלק בין א"י לבבל משמע דכל א"י שוה וכל בבל שוה אבל לרמב"ם יש לפרש כפשוטו הא לן דמטו שלוחים ובקיאים בקבוע דירחא והא להו דלא מטו להו שלוחים ולא בקיאים בקבוע דירחא.
והנה לשון משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם שבידכם משמע כרמב"ם שינהגו במנהג אבותם כמו שנהגו אבותיהם ואין שייכות כלל לא לארץ או לחו"ל אבל באמת אינו עולה לשון זה גם לרמב"ם דתרי לדבריו אם יצאו אנשים ממקום ששלוחים באו ולא נהגו רק יום אחד ועשאו ישוב במדבר א"י צריכים לעשות מאז ולהלן ב' ימים כדמשמע מרמב"ם וצריכים לנהוג שלא כמנהג אבותיהם. כי לדבריו העיקר תלוי במנהג המקום שנתיישבו שם ולא במנהג אבותיהם מקדם מ"מ היפך ראיי' מלשון הש"ס הנ"ל נגד הרמב"ם גה כן אינו דשלחו מתם דבר זה לבני חו"ל שנהגו מאז מחמת ספק שני ימים שיזהרו במנהג אבותיכם שבידכם גם מכאן ולהלאה הגם שבקיאים עתה בקיבועא דירחא ולאותן ששלחו שפיר שייך לשון זה.
וראיתי דבר תמוה בראב"ד בתמים דעים בהשגות על בעל המאור הנדפס אצל הרי"ף דפוס לעמבערג (על מס' פסחים בפ' מקום שנהגו) וז"ל א"א זה אינו כלום שאין בכל הגולה ולא בא"י מי שלא ינהוג שני ימים טובים של גליות עכ"ל משמע מדבריו כפי פשטות לשונו שהיו נוהגים שני ימים בכל העולם גם בארץ גם בחו"ל ובאמת הטעם משום דחשו חכמז"ל זימנין דגזרו מלכות גזירה ואתי לקלקולא ופירש"י שלא יתעסקו בתורה וישתכח סוד העיבור וכן שייך נמי חשש זה גם לבני א"י וכבר העיר על זה בשיל"ת יעב"ץ שם אך הר"ן בסוכה נשמר מזה וכתב משום האי חששא לחוד לא היו מתקנים לכתחלה לעשות שני ימים טובים רק היכא דכבר נהגו תקנו שיעמדו על מנהגם הראשון.
ומלשון הגמרא סוכה (דף מ"ו ע"ב) ואנן דעבדינן תרי יומא לא מוכח מידי דיכול להיות דהכוונה אנן היכא דלא מטו שלוחים ועבדינן תרי יומא כי עד אביי ורבא קדשו על פי ראיה כדאי' ברמב"ם ה' קידוש החודש ושמא הוא בזה מרא דשמעתא אביי גם י"ל פירושו דמיירי אחר שידעינן בקיבועא דירחא ואנן עושין שני ימים ולשון הש"ס מגילה (דף ל"ח ע"א) דקאמר והאידנא דאיכא תרי יומא י"ל דקאי על כל העולם גם על ארץ ישרא' כס' ראב"ד האידנא דבקיאין בקבוע' דירחא או יש לומר דהאידנ' סתם ש"ס רב אשי שהיה בבבל ושם עשו שני ימים.
והנה תמוה מאוד על הריטב"א בסוכה דמקשה ללישנא דסבר רבי יוחנן דאמר שמיני ספק שביעי שמיני לזה ולזה היינו לענין מיתב בסוכה שלא יתבינן בסוכה האיך עלה על דעת זאת הלא הוא ספק דאורייתא וצריכים ליתב בסוכה משום ספיקא דאו' ומתרץ דקאי דבקיאין בקיבועא דירחא והוה רק יו"ט מדרבנן לכן שמיני גם לסוכה דפטור מסוכה וקשה לתירוצו הלא בימי ר' יוחנן קידשו על פי הראייה והי' ספק גמור דאורייתא בכל העולם כולו חוץ היכא דמטו שלוחים ודוחק לומר שר' יוחנן שהאריך ימים מאוד קאמר זה בסוף ימיו דהא בר פלוגתי' בזה הוא רב והמה יחדיו היו תלמידים של רבי א"כ הוה בתחלת ימי רבי יוחנן ויש ליישב דבר"ה (דף כ"א ע"א) חיתא דמכריז ר' יוחנן היכא דמטו שלוחי ניסן גזירה אטו תשרי א"כ י"ל דמיירי היכא דלא מטו שלוחי תשרי בימים ראשונים אבל באו בימים אחרונים דהיה זמן להם להלוך עוד יותר ה' עד וי"ו ימים בחוה"מ וידעו בימים אחרונים כבר בקיבועא דירחא מ"מ היו מחוייבים לעשות שני ימים גזירה אטו ימים הראשונים דגזירה קרובה יותר היא מניסן אטו תשרי ובזה מיירי ר"י ושפיר דברי הריטב"א זצ"ל.
והנה חזינן לגאון דכתב (ח"ס) דמדאורייתא לא היו צריכים לעשות רק יום אחד דרוב פעמים היה יום ראשון ר"ח ואזלינן מן התורה בתר רוב ויום שני רק מדרבנן משום דחיישי למיעוטא וגם בזמן שמקדשין ע"פ ראיי' ולא באו שלוחין רק יום שני מדרבנן בזה מיושב לענ"ד קושית תוס' ר"ה שם בד"ה לוי איקלע לבבל דמקשים האיך אכלו באותו יום ותירוצם דחוק עיי"ש אבל לפי דבריו ניחא דמן התורה אינם מחויבים להתענות דאזלינן בתר רוב ומן התורה אין צריכים להאמין לו כלל ולהאמינו ללוי כבי תרי ומתוספות שם משמע דיצאו כבר מן התורה במה שעשו יום כפור ביום שחשבו המה ליום העשור ומיושב ג"כ קושית הריטב"א דסבר ר' יוחנן שמיני גם לסוכה כיון דכל חיובו רק מדרבנן הוא וראה זה בריטב"א סוכם שם בד"ה נ"ל נקט בלשונו דכשתקנו חשבון המועדת תקנו ע"מ כן שישארו במנהגם הראשון לעשות שני ימים ולא נקט הריטב"א בלשונו שתקנו "גם כן" שיזהרו במנהגם הראשון משמע מלשון "על מנת" שתנאי התנו בקביעת חשבונן שיועילו על מנת שיעשו עוד שני ימים ואם לא יעשו שני ימים בטל קביעותום ואין לו קיום מעיקרא ונתבטל גם יום ראשון כיון שלא נקבע החודש מפי ב"ד הסמוכים.
ועתה אשיב על מה שהשיב רב גאון אחד נ"י בענין הזה ומתוך דברי יהא מובן מה שכתב הרב הגאון הנ"ל הנה הקשה רב גאון זה על תקנתא דחכמז"ל למה תקנו ליזהר במנהג אבותם משום דילמא גזרי מלכות גזירה הלא גזירה עבידא דבטלי והאיך עקרו בשביל זה מצות תפלין החמורה במחכ"ת לא קשה כלל התם בכתובות שקלינן וטרינן למיעקר תקנתא דרבנן לגמרי מכל וכל (כמבואר להדיא שם בתוס' דף ג' ע"ב בד"ה תקנתא דרבנן) ועל זה אמרו גזירה עבידא דבטלי ולא תקנתא אבל הכא לא עקרו מצות תפילין מכל וכל רק איזה ימים בשנה בימים אחרונים של יו"ט כדי שלא לבא לקלקולי' וכן דרך חכמז"ל לגזור בשב ואל תעשה למיעקר מצוה דאורייתא לגמרי לפעמים כדי להעמיד עי"ז מצוה דאורייתא אחרות, בא וראה בטלו שופר ולולב בשבת משום שמא יעבירנו הזאה בשבת גזר משרע"ה ונתבטל עי"ז מצות פסח משום שמא יעבירנו כדאיתא בפסחים פ' אלו דברים וכן מצינו בהרבה מקומות ודבר זה אין צריך ביאור יותר.
ב') מה שהרבה לתמוה על רש"י בקל יש ליישב אבל אינו מגיע לענינינו דלא משום קושיות ודקדוקים על רש"י נחלוק על שיטתו ולקבוע הלכה עפי"ז והנה יהא פירוש בגמרא מה שיהי' חז"ל חששו דילמא גזרו מלכות גזירה ואתי לקלקולי כן ראו חז"ל לגזור לנהוג במנהג אבותיהם שני ימים טובי' וצריכים לקיים כאשר תקנו וגזרו חכמז"ל ג') מה שתמה למה לא חששו בגולה אולי ישכחו שבת דבר זה אין לו שחר, דבר שהוא קבוע וקיים בכל העולם בכל שבוע ושבוע והכל מונים אותו בכל יום ויום סדר הימים ואפילו כל אוה"ע מונים ימי השבוע כן האיך שייך שכחה רק יוכל להיות לפעמים ביחיד שטעה במדבר זמן ארוך ושכח יום יציאתו מביתו אבל ימים טובים שהם לפרקים ותלוי בכל פעם ופעם רק ביום שיוקבע ר"ח באותו חודש שפיר שייך טעות נקל להמון עם לטעות מאוד הלא אנו רואים גם עתה שלוחות מצוים וחשבון עיבור ידוע רוב המון עם שואלים בכל פעם אימתי יו"ט ואינם בקיאים ויום שבת כולם בקיאים ויודעים, ד') ומה שכתב נייתי לוח ונחזי הלא רוב ככל המון עם אינם יודעים גם מחשבון הזה רק שנדפס בטור ופר"ח ובמקום שיש בני תורה יוכלו לעיין בו אבל במקום שאינם בני תורה כדמצוי הרבה פעמים מאין ידעו זאת, (ועוד הדפוס נתחדשה זה איזה מאות שנים ותקנת שלחו מתם הי' עוד בימי רבי יוחנן בימי ר' אלעזר תלמידו והלוחות נדפסו זה זמן לא כביר, ועוד מי יבטיח לן שמסדרי הלוחות לא יטעו וכדאירע כן באמת לפעמים) ה') ומה שכ' ליישב בשם תורת יחיאל הנה על סברא שלא הובא בראשונים ובפוסקים ואין ראייה מוחלטת לסברא זו מש"ס ופוסקים לא נוכל לברר ולקבוע הלכה למעשה, אבל גם סברא זו דחוי מאוד מאוד ההוא אמר כיון שע"י ריחוק גליות לישראל לד' כנפות הארץ אשר שם היום מתחיל באיחור הרבה מן א"י לכן עשו שני ימים כדי שבתוכם יהי' יום ארץ ישראל, ההוא השיג והבין חולשת סברתו והנה א"י ת' מאות פרסה על ת' מאות פרסה גם אם נניח שירושלים באמצע א"י הלא מהלך אדם בכל יום (חוץ מהלילה) עשר פרסאות כבגמ' פסחים וא"כ עד סוף א"י מאתים פרסאות ואם נחשוב ומהלך החמה גם בלילה הוא כמו ביום א"כ רחוק קצה א"י מאמצעיתו עשר הימים ועשרה לילות לכה"פ ובאותו זמן כבר נתאחר היום להתחיל בקצה א"י מבירושלים כמו שחזינן עתה באותן מקומות מכש"כ שירושלים כמעט בקצה ארץ ישראל והוה יותר (ועיין בתוס' ב"מ דף כ"ח ע"א בד"ה חמשה עשר יום שמירושלים עד סוף א"י ל"ט יום אלא דמסקי דישוב לא היה כ"כ) ולפ"ז היה לחכמים אז לפי סברתו גם לתקן בארץ ישראל שני ימים כדי להשוותו כי גם בא"י אינו שוה התחלת יום ממש כמו בירושלים.
ה') מה שהאריך בדבור בד"ה ועפ"י סברות מכרעת וכו' אינני מבין כוונתו כי זה קושיא הגמ' שעכשיו אנו בקיאים והוה כאלו בטלו כותים ומשואין משואות ואפי' בחו"ל יודעים באר היטב אימתי יו"ט ע"י החשבון כמו שהי' בימי משואין משואות למה עושים שני הימים זה הוא קושיא הגמ' באמת ומתרצין משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם דילמא גזרו מלכות גזירה וכו'.
ו') ומה שרמז בדבריו כשמו כן הוא שני ימים טובים של גליות ולאפוקי א"י במחכ"ת מזה גופא מוכח שאינו תלוי כלל בארץ ובחו"ל הלא גליות אין כוונה גלות בחו"ל אלא שנתפזרו ישראל רחוק מא"י וראיה גמורה לזה מסנהדרין (דף י"א ע"א) אין מעברין את השנה אלא וכו' ומפני תנורי פסחים ומפני "גליות" ישראל שנעקרו ממקומן ועדיין לא הגיעו ופירש"י בני הגולה הרחוקים ונשמע לב"ד שנעקרו ממקומן לעלות לרגל ולעשות פסחיהן עכ"ל נראה שנקט לשון גליות בזמן שבית המקדש קיים וקרי להו הגליות ובפרט לאותו סברא שבני חו"ל אינן חייבין כלל בקרבן פסח עיי' בשילת יעב"ץ בזה, ואיתא בתשובת הגאונים שמיד שבא יהושע עם ישראל לא"י התחילו הרחוקים מעבר לירדן כמו בני גד ובני ראובן חצי שבט המנשה לעשות שני ימים רק במדבר שהי' כן ישראל במקום אחד יחד עשו רק יום אחד.
ז') והנה העתיק כהד"ג נ"י הרמב"ם והמעיין ברמב"ם כפשוטו יראה שכל כונתו שהכל תלוי רק בהגעת השלוחין בין בארץ בין בחו"ל ומאי שרצה לומר או ישוב שנתיישב עתה קאי על חו"ל זה דוחק אילו היה כותב מקום שבינו לירושלים יו"ד ימים או פחות והוא סוריא או חו"ל ואין להם מנהג וסמוך ומיד הי' כותב או הי' מקום שנתיישב עתה קאי על חו"ל אבל כיון שכותב תחלה או שנתחדש עתה במדבר א"י ואח"כ כתב או מקום שנתיישב מוכח דקאי גם זה על א"י רק מה שכתב לעיל בהלכה בא"י יעשו רק יום אחד משמע שבכל א"י יעשו רק יום אחד אבל זה תברא בצידי' דכתב כמנהגן מקודם וע"כ מנהגם מקודם לא היו בכל א"י לעשות יום אחד שהרי במקום שלא היו השלוחין מגיעים על כרחך עשו תרי יומא מספק וכן דקדק בשילת יעב"ץ ג"כ, ט') מה שכתב עוד הפעם להקשות כראשונה כיון שבטלו הכותים כבר כתבתי שזה קושית הגמ' ותירוצם ששלחו מתם לזהר במנהג אבותיהם מה שתמה על הרמב"ם מאין לו לרמב"ם שעד עשרה ימים הי' השלוחים מגיעים ורוצה להביא ראיי' מן הירושלמי שרמב"ם פירוש הירושלמי כך זה מעיקרא לא קשה דטעמו דרמב"ם פשוט כי בתשרי לא הי' יכולים לילך יותר מעשרה ימים שבר"ה ויום כפורים ושני שבתות באמצעו לא הלכו כי על החודש לקדשו חללו העדים שבת ולא לקיימו כמבואר להדי' במס' ר"ה (דף כ"א ע"ב) ולא הי' יכולים לילך רק עשרה ימים ולא יותר כמבואר וכבר שלח ר' יוחנן היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי יעשו גם בניסן תרי יומא גזירה אטו תשרי מוכח להדיא טעמא של הרמב"ם דנקט ביותר מיו"ד ימים צריכים לעשות שני ימים.
י') מה שתמה איך החמירו להתענות שני ימים יוהכ"פ מפני הסכנה אשתמיטתי' ירושלמי במקומו בר"ה שם (שר"ל הבטיח להם שלא יזיק להם כלל) מ"ש היכי דתקנו רבנן פשיטא דיכול לברך אבל אם אנו מסופקים אם הי' זה תקנתם יש לדונו לספק דרבנן אמת כתב והוא מובן מאיליו ורק אנו דנין להתברר בין השיטות האיך הלכתא וכמה פעמים הכריעו לברך אפילו במקום מחלוקת הראשונים כגון בברכת תפילין של ראש גם אם לא הפסיק ביניהם דאנן מברכין כר"ת וגם על הלל דר"ח דאנן מברכין כשיטת ר"ת.
יג) ומה שתמה מאוד על ביטול מצות תפילין אין תמי' כלל דחכמז"ל לא עקרו רק ד' ימים בשנה שהמה יו"ט שני מצות תפילין אלא יותר מכמה מאות דהא פסקינן מה"ת לילה זמן תפילין חוץ משבת ויו"ט ורבנן גזרו שלא להניחם בלילה שמא יפיח בהם מפני זלזול קדושתן שה תפילין ה"ה דגזרו עוד על ד' ימים בשנה מפני גדר וסייג לקיום יו"ט כהוגן גם י"ל הא דביו"ט פטור מתפילין משום שיו"ט עצמו אות וכיון שאנו עושים יו"ט שני בכל קדושתו א"כ קדושת ושמירת יו"ט אות ממש כמו יו"ט ראשון וכיון שמה"ת אנו מחויבים לשמוע מצות חכמים וממילא הוה אות מן התורה ופטור מתפילין.
ופליאה רבה מה שכתב הד"ג נ"י ליישב שמשום חילול יו"ט לא חשו דסמכו על חזקה ורוב לפי דבריו ורק על חמץ חששו משום דשיל"מ דלא מהני בו רוב וחזקה אין אני רוצה לפלפל בזה מ"מ גוף איסור דשיל"מ מדרבנן הוא בעלמא (חוץ מזה ידוע שיטת המרדכי וכן פסק בהג"ה יו"ד כמרדכי דחמץ לא מקרי דשיל"מ) ומשום חילול יו"ט שהוא לתא דאוריי' לא גזרו דסמכו על חזקה ומשום איסור דרבנן דשיל"מ באחרון של פסח גזרו וגזרו עשיית מלאכה באותו יום אטו איסור זה דשיל"מ וגזרו על כל ימים טובים מפני זה רצה להציל מדוחק ומתרץ בדוחק אחר כפלי כפלים מזה.
יד) מה שכתב וז"ל אמנם רבינו אפרים ורז"ה ורא"ש ורשב"א וריטב"א ס"ל כל א"י צריך רק יום אחד וכו' במחכ"ת טעה כי כולם לא כתבו זה רק בר"ה וטעמם כיון שבקיאין בקיבועא דירחא ע"י החשבון חזר כל א"י להיות כבית הוועד שעושים יום א' (ובאמת תמוה עליהם הלא כל העולם כולו בקיאים עתה ג"כ בחשבון הזה והוה גם חו"ל כבית הוועד ולא יעשו כולם רק יום אחד וזה מיישב בהג"ה על הרי"ף כיון שכל א"י ראוי לקדש בו החודש לכן הוה כולו כבית הוועד משא"כ חו"ל] וגם עי"ז חולק רמב"ן אם ג"כ כדבריהם מ"מ משום מנהג אבותם שנהגו שני ימים קודם שהי' בקיאים בחשבון צריכין גם עתה לעשות שני ימים ר"ה כמו קודם וכמו דשלחו מתם על שני ימים טובים של גליות הזהרו במנהג אבותיכם דלמא אתי לקלקולי ה"ה שני ימים של ר"ה בא"י דגם בהם שייך אותו טעם ממש והלכה כרמב"ן וכדפסקי' בשו"ע וכמנהג א"י חוץ הריטב"א המיוחס לרשב"א בסוכה חולק על הרמב"ם פר' לולב וערבה שכתב בא"י כיון שרובא עשו יום א' שברוב המקומות באו השלוחים לכן עושים כל א"י רק יום א' ובחו"ל כיון שברוב המקומות לא באו שלוחים עושים כולם שני ימים אבל תמוה שאיננו מביא שיטת הרמב"ם כדרך הרשב"א שאפילו במקום שחולק עליו מביא שי' רבינו משה אילו זכר בשעת מעשה שיטתו אולי היה מודה לו.
טו) ומה שהביא הירושלמי ר"ה פ"ב הל' ה' וז"ל כיון שב"ד של מעלה רואין שאין ב"ד של מטה מקדשין הן מקדשין אותו אין שום ראי' לסברתו להמעיין בפנים דהירושלמי שם קאי על מתני' ראב"צ אם לא נראה בזמני אין מקדשין אותו שכבר קדשוה שמים (וחולק על ת"ק שסבר בין נראה בזמנו בין לא נראה בזמנו מקדשין אותו] וע"ז מפרש הירושלמי שאם לא נראה בזמנו כבר קדשוהו שמים יעיין בפנים והובא ירושלמי זה בתוס' סנהדרין (דף יו"ד ע"ב) בד"ה שכבר קדשוהו שמים שכתבו לפרשו כפירש"י דהיינו כיון שראוהו ב"ד של מעלה שאין מקדשין אותו ב"ד של מטה ביום כ' מקדשין אותו מן הבוקר ביום ל"א דאין כחן ספק דוודאי יוקבע היום עכ"ל מוכח דאין ראיי' כלל משם לענינינו.
טז) והנה מה שרמז על או"ז בביצה לא מצאתי שמה ובשו"ת מאהבה לא ראיתי מזה ומ"ש כי קרוב לומר שקידוש הש"ץ הוי כמו קידוש ב"ד נסתר מאליו שמביא ראי' מאגדה כי שלשה הדיוטים יכולים לקדש החודש חין שים נדנוד ראי' ואעתיק לשונו כונו שמביאו וז"ל אפי' נביאים בחו"ל והדיוטים בא"י אין מעברין את השנה אלא ע"י הדיוטים בא"י עכ"ל הנה לא מיירי כלל מעיבור החודש אלא מעיבור השנה כי הלכה פסוקה מכל תנאים ואמוראים וכל הראשונים שקידוש החודש בעי "סמוכים" וכדיליף לה מן קרא פ"ג דר"ה ופרקי דר"א מיירי מעיבור שנה וכוונתו כך כמו שהוא בירושלמי ר"ה שם מעברין השנה עפ"י שלשה רועי בקר כל אחד אמר טעמו לעבר השנה ומקשה שם הירושלמי הלא בעי סמוכים ומתרץ שהב"ד הסמוכים שמעו טעמם של רועי בקר ונתקבל בעיניהם והב"ד עברוהו ע"כ ואפי' נביאים בחו"ל אינם יכולים ליתן טעם עפ"י עניני חו"ל כדי שיתעבר השנה כי תלוי באביב ובצאן ובשאר דברים לפי"מ שהוא בא"י ולא עפי"מ שהוא בחו"ל ולפי דבריו שקידש החזן בשעה שמברך אותו שהוא הדיוט הוא קידוש החודש ורק בר"ה כיון שאין מברכין החודש צריכים שני ימים המה הוא מן הדוחק דטעם דאין מברכים חודש תשרי הוא משום דכתיב בכסה ליום חגינו ומפני רמז בעלמא כדי לקיים רמז זה יתחייבו כל אנשי א"י לקדש עוד יום א' ולבטל תפילין ולברך ולקדש ולתקוע אתמהה.
ואגב אציג פה תמוה א' והוא:
הרמב"ם בהקדמה לסדר זרעים מנה שם כל התנאים והנה שהשמיט התנא "אבא אליעזר בן דילעאי" (מקוואות פ"ב מ"י) מי חכם ויודע טעם בדבר.
ועתה אעורר נא להד"ג נ"י מה שנקל בעיניו ונראה לחומרא יתירא ורבה יו"ט שני, אשיב בתשובה מאהבה ע"ז הלא קשה בעיניו שכל ישראל יבטלו מצות תפילין שהמה שמונה מ"ע בד' ימים בשנה וכמעט יום השני הוא בבל תוסיף מה שלא הי' קשה בעיני העדה הסנהדרין שתקנו דבר זה איישב בע"ה בטוב טעם רק ארבה קודם להקשות קושיות חמורות ותמיהות יותר מאשר תמה כהד"ג נ"י הנה מצית תפילין איננו מלאכה ולמה לא יניחו אותו בי"ט שני רק משום זלזול דיו"ט בטלו מצות חמורות ממיליאנען אנשים יעיי' בזה שו"ת כ"ס לא"ח ועוד אחז"ל (סוכה דף מ"ג ע"א ובסוף ע"ב ודף מ"ד ע"א) שהא שגזרו חכמז"ל שלא יתקעו בשבת בשופר ולח יטלו לולב בשבת משום ש"י רק משום שהוא ספק יו"ט ספק חול אבל אי היי ודאי יו"ט לא היו מבטלין המצוה משום גזירה זו והשתא דבקיאין בקיבועא דירחא נשאר הכל כמו שהי' מקודם כדאי' בר"ן שם ובהה"מ שם ולמה לא תקנו שיתקעו בשבת בשופר ויטלו לולב ואעפ"כ יעשו יו"ט שני וכי היו יודעין המון עם עי"ז לזלזל ביו"ט שני כיון שמקודם זה לא תקעו ולא נטלו לולב בשבת הלא המה לא ידעו מאיזה טעם גזרו זאת ושזה בזה תליא רק החכמים המתקנים והמה לא יזלזלו כי ידעו טוב הענין אלא עכ"ח של דברים כך היא אני מצווים לקיים דברי חכמז"ל מה שגזרו יהי' מאיזה טעם שיהי' כיון שצוו כך אנו מחוייבים לשמוע להם או מלא תסור אשר יאמרו לך תעשה כדאי' ברמב"ם ובגמרא או מצד שאל אביך או מצד ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרת ואלו לא היינו מצווים מה"ת לשמוע לחכמים מי יכריחנו לקיים תקנותיהם וגזירותיהם ומי נתן לנו רשות לבטל מצות שופר ולולב מפני גזרותיהם אלו לא היינו מחוייבים מה"ת לשמוע להם ומלת דמר אבא מאוה"ג זצ"ל כן הוא וכן שמעתי ממנו בתוס' ביאור הלא הסנהדרין עיני ישראל גאוני צדיקי עולם כל מחשבותם היו להעמיד הדת על תלה כי חלילה קל בעיניהם לבטל מיליאנען מצות בשנה אחת בשבת שחל בו ר"ה ויום ראשון של סוכות הלא התורה מצוה לשמוע להם והתורה מתקיימת לעולמי עד והקב"ה נותן התורה צופה ומביט עד סוף כל הדורות והיה יודע מה שחכמים עתידין לגזור ולתקן עד סוף כל הדורות והוא יתברך צוה לשמוע להם בלי ספק ידע הקב"ה שכל מה שיתקנו טוב הוא וכן נאה וכן יאה ובל"ס ידעו חכמז"ל שגדולת יו"ט לקיימו נחוץ יותר מכל המיליאנען מצות שבטלו בעדו ומי בא בסוד ה' אשר הופיע עליהם לתקן זאת ועיי' בברכי יוסף או"ח (סי תרס"ו אות ו' יעיי"ש) ובחסד לאברהם בסוד י"ט שני ומה שהובא בשם האר"י זצ"ל ע"פ סוד יו"ט שני ולמה ע"י יו"ט שני דווקא אין תוקעין בשופר ואין נוטלין לולב בשבת הכלל אין לנו אלא לשמוע דברי חכמים ומה שחשש הד"ג כ"ל למה בטלו מצות הרבה כ"כ מדאורייתא אודות יו"ט שני לענ"ד לא בטלו אלא הוסיפו במצות הרבה יותר מזה הנה בכל יו"ט בכל רגע ורגע מקיים מצות שביתת ושמחת יו"ט ובשעה יש תתר"ף רגעים ומצות אלו אנו מחויבים מן התורה לקיים אותם לשמוע דברי חכמים וכל דתקנו כעין דאורייתא תקנום ומקיימים הרבה מצות יותר ממצות תפילין ובר"ה אותו פה קדוש עצמו שצוה יום תרועה ובסוכות אותו פה קדוש עצמו שצוה ליטול לולב אותו פה קדוש בעצמו צוה לשמוע לחכמים ולא ליטול ולא לתקוע בשופר ומאי נפקא לן מיניה בין מצות יום תרועה ולקחתם לכם או מצות שאל אביך לא תסור ושמרתם חת משמרתי לקיים זה או זה ומה דאיתא בירושלמי שאין מקבלים שכר על יו"ט שני באמת הוא עבודה תמימה ונקיה שאנו עובדים להקב"ה בהרבה מצות חלו אעפ"כ שאנו יודעים שלא נקבל שכר עליהם והוא עבודה מאהבה (עיין תו"מ ספר ויקרא) השי"ת יהי' בעזרתינו אמן.