אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר

סימן ריא

סימן רי

שאלה ז"ל בעלי בתים השואלים אינדעם אייניגע בעלי בתים נ"י ביים ראבבינאט פראטעסט איינזענדעטען דאסס זיע געגען דיע אויפבאהמע דעס שוחט זינד אונד געבען איינען טעם הגון אן זא זינד זיע אין איהרעם רעכטע דיע אויפכאהמנע צו פערווייגערן לויט שו"ע.

נראה לענ"ד בענין זה הגם שהלבוש והטו"ז מביאים שעתה המנהג שלטובי העיר ולראשי הקהלה נמסר עניני קבלת ש"ץ ואין יחיד יוכל למנוע עיין באו"ח סימן נ"ג מ"מ בשוחט אשר אם המה היחידים רוצים במומחה באמת ודווקא ממנו לאכול ולא מאחר מטעם שיש לפקפק עליו אולי אין לו הרגשה בתכלית הרגשה או אין לו כל כך יראת שמים ויוכלו להכשל ח"ו וכיון שהדבר כל מעשה השחיטה תלוי בלב ויראת שמים והמה לבם נוקפים ממנו יכולים למחות והוא פשוט לענ"ד אפילו לפי דברי הלבוש ומנהג קהלות שמביא הטו"ז ודוקא בש"ץ שאין תלוי בו איסור והיתר נהגו כן מטעם שלום וכדומה ואולי מטעם המג"א שכיון שעכשיו אינו מוציא כלל לכן נהגו כן ולכן נשתרבב אח"כ המנהג שבש"ץ נמסר לטובי הקהל, וראיתי בפנים במהר"ם פאדווה שממנו הובא מקור דבר הזה ולא מצאתי בזה הענין רק שמדבר בש"ץ ולא נזכר שמה שוחט ובודק אבל בשוחט ואפילו במורה הוראה לענ"ד היושר עמהם ומוקמינן לי' אעיקר הלכה שיחיד יכול למחות.

בדברי הטו"ז יוד"ע רמ"ט ס"ק א') נלע"ד לפרש דהא דכתב דיכול להפריש ממעות מעשר לשלה המצות שקונה בבהכ"נ כיון שנותנם לצדקה המעות שגבו בעד קניית המצות אם הי' בדעתו בהפרשת מעשר על מצות שיקנה בבהכ"נ היינו משום שנותן מעות בעד המצות והגבאי נותנם לצדקה ואח"כ מביא בשם מהר"מ כמו שמביא הש"ך דאם אין ביכולתו לעשות מצות אלו כגון סנדקאות הכנסת כלה וחתן וקניית ספרים להשאילן לאחרים בלי מעות מעשר שלו אז מותר ליתן ממעות מעשר ואין סותר דבריו הראשונים דבתחלה מיירי אפילו יוכל לקנות מצות מממונו ולא צריך לזה ליתן ממעשר שרי כיון שנותנים לעניים ואח"כ זה מביא מהר"ם באם אין יכולתו מותר ליתן ממעשר למצות אלו אבל באמת נראה לענ"ד אין מוכח ממהר"ם דמותר ליתן לכל דבר מצוה ממעשר די"ל דוקא סנדקאות והכנסת חתן וכלה או קונה ספרים ומשאילן דסתמא דמילתא רק עניים מכבדים זה כנהוג דאין סברא אם עושר יכבד לעני בזה דהעושר בעצמו לא יוציא ולא יתן מממונו והעני המקבל הסנדקאות יתן ההוצאות ממעות מעשר שלו לזה וכן סתם שואלי ספרים המה עניים שאין להם במה לקנותם ושואלים אבל לא שאר דבר מצוה שאין לעניים ממנו הנאה למשל לכתוב ס"ת ממעות זה.

ובאמת גם על דברי טו"ז יש לפקפק דהא אם הוא לא יקנה מצות יקנה אחר אשר לא ישלם ממ"מ או מי שאינו מפריש מעשר כלל ויהא לעניים מכל מקום הכנסה ממי שקונה המצות והוא יתן ממעות מעשר שלו לעניים אחרים ויהא לעניים בכפל וצריך לומר כיון שניתן לעניים לצדקה מה שנותן בעד המצות מותר אבל באמת יחכים ולא יעשה כך כי עי"ז שישלם הוא ממ"מ בעד מצות מה שיעשם על ידי אחרים בלאו"ה יוגרע עי"ז הכנסת עניים רק לדינא שרי כן יש ליישב.

הב"י ביו"ד (בסימן ר"ל) מביא המרדכי בשם הר"מ ח"ל ונראה דאם הנשבע בשם אין לו התרה ה"מ בשם המיוחד ובכינויו שאינם נמחקים אבל ברחם וחנון או באחד מכל הלשונות חוץ מלשון הקודש מותר ומעשה הי' בימי ריב"א באחד שנשבע בשם דיא"ו והתיר וצ"ל דסובר דשם שמזכיר בלשונות הגוים איננו חמור כמו במזכירו בלשון הקודש עכ"ל נלע"ד להסביר הן אמת דגם בשבועה כתיב לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו אבל אם מתיר שבועה בשם אם כן הוה לי' השבועה שנשבע והזכרת השם בה לבטלה ועובר על שהזכיר שם שמים לבטלה הן חמת שהשבועה בעצמה מותרות בהתרה מ"מ ממילא הזכיר שם שמים בשבועתו לבטלה הגם שבשעה שנשבע היתה כוונתו לקיים מ"מ אינו מוכרח להתיר למה יתירנו כי עי"ז יהא הזכרת שם לבטלה כן יש לה סביר ואין להקשות מ"ש מהמפריש תרומה ומברך עליה ויוכל לשאול עליו ולא חיישינין משום ברכה שבירך בשעת הפרשה לבטלה היינו טעמא שהברכה לא היתה באמת לבטלה כי מברך שצונו להפריש תרומה וכן באמת צונו הקב"ה להפריש ויוכל אח"כ להתיר וכן הכוונה וצונו "להפריש" באופן שיכול אח"כ להתיר עליה אבל לא שזאת צריכה להיו' תרומה לעולם כנלע"ד.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה