התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן קצט
שאלה אם לפי מה שנוהגות הנשים לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא אם גם מבדילות לעצמן על הכוס לאותן פוסקים דנשים פטורות מהבדלה.
תשובה דבר זה הובא במג"א (סימן רצ"ו ס"ק י"א) ותוכן כוונתו וענינו כן הוא המחבר פסק כהרמב"ם דחייבות בהבדלה רק יש מי שחולק ועפי"ז מחמיר רמ"א שלא יבדילו לעצמן משום ספק ברכה רק ישמעו מאחרים, והב"ח כתב לפי מאי דמברכין הנשים על מעשהז"ג ה"ה דיבדילו לעצמן ומעיד שהמנהג כן להבדיל לעצמן אפילו אם יכולין לשמוע מאחרים ומקשה על הרמ"א דהא בסימן תקפ"ו מביא דנשים מברכות על תקיעת שופר ולמה כתב כאן להחמיר שישמעו הבדלה מאחרים היינו מאנשים שלא הבדילו עדיין לעצמן ומיישב המג"א דדעת רמ"א לחלק דדווקא במצוה שיש בה עשיי' רשכה להחמיר ולברך אבל בדבר שאין בה רק הברנאי לחוד כגון כאן אין רשאות להחמיר ולברך וי"ל להסביר הדבר בטעם נכון הלא לר"ת דנשים מברכות וצונו על מעשהז"ג קשה מאוד היאך יכולין לומר "וצונו" והמג"א (סימן י"ז ס"ק א') כתב כיון שנצטוי האנשים יכולין גם הם לומר וצונו והוא דוחק, ונלע"ד ליישב כך הנה הנשים נהגו לקיים מצות שהזמן גרמא וכיון שנהגו כן חייבות אח"כ מדינא מחמת מנהג שנהגו ואפילו התרה אין להם על מנהג זה כיון שנהגו אמותיהם כן ובפרט בזה שיש להם באמת מצוה וקבלת שכר על עשייתו דהא משמע מרמב"ם (הלכות מלכים פרק יו"ד הלכה י') אפילו גוי העושה מצוה מתרי"ג מצות יש לו שכר (חוץ גוי ששבת) וז"ל הרמב"ם שם גוי שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר אין מונעים ממנו ואם הביא קרבן מקבלין ממנו עכ"ל ובל"ס סברת הרמב"ם שמה שאמרו חז"ל גוי שעוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול לאו דווקא בעוסק בתורה אלא ה"ה דיש לו שכר על כל המצוה שעושה וכיון שמחויבות הנשים בהם מצד מנהג ממילא לדידן דפסקינן כר"ת ונוהגים אנן דמברכינן על המנהג כגון הלל בר"ח ומברכין וצונו ממילא יכולות הנשים לברך וצונו על מעשהז"ג שנהגו כן מימות עולם ומחויבים לעשותו מכח מנהג שנצטוו ואל תטוש תורת אמך שבצטווונו לשמוע לדברי קבלה שמחויבים מן התורה לקיים דברי קבלה כמו שמברכין על דרבנן שנצטווינו לשמוע להם לרבנן בכל מה שתקנו מן התורה כדמפורש ברמב"ם ריש ה' ברכות להדיא עיין שם אבל אם המצוה עצמה היא ברכה מהיכי תיתי יחמירו הנשים לחייבות עצמן בברכה לבטלה שהיא משום לא תשא כדי לעשות להם נחת רוח ואפילו לתוספות דסברי ברכה לבטלה רק ל"ת מדרבנן הוא מ"מ חמורה היא גם כן ולא שרינן להו משום נחת רוח דידהו כן יש להסביר דברי המג"א שזה טעם רמ"א שמחמיר גבי הבדלה דישמעו מאנשים. וכבר כתבנו במקום אחר ליישב על רבינו מחבר דפסק לברך בבהכנ"ס על נר חנוכה שהוא רק מנהג ולברך על הדלקת נר ביוהכ"פ שהוא רק במקום שנהגו להדליק והוא בעצמו פסק בהלכות ר"ח שאין מברכים על הלל וכתב שכן נוהגים בא"י וסביבותיה.
והנה נראה לי גם כן להסביר דברי המג"א (סימן רצ"ט ס"ק י"ב) שכתב לפרש ברי"ו דסבר אחר הבדלה בתפילה קודם שיבדיל על הכוס מותר מלאכה קלה כגון הדלקת נירות אבל לא מלאכה כבידה אבל קודם הבדלה בתפלה כל שום מלאכה אסורה יעוין שם וצ"ב מה טעם יש לחלק בין מלאכה כבידה וקלה במה שהבדיל בתפלה ולא על הכוס או לא הבדיל כלל אם שרי אחר שהבדיל בתפלה יהא הכל מותר ואם לא יהא הכל אסור ובפרט מה חילוק יש בשבת בין מלאכה קלה וכבידה וארוכה הלא הדלקת נר חייב עליה בשבת כמו מלאכה כבידה וארוכה ועוד בשבת על הדלקת נר חייב כרת ועל נושא משא בכל היום ברשות היחיד פטור ונ"ל להסביר וליתן טעם הנה מצינו שגזרו חז"ל לעשות מלאכה ומלאכול ומלדין קודם המנחה כיון שיכול לבוא מזה שיבוטל מתפלת מנחה וכן הוא אסור קודם בדיקת חמץ וכן הובא במג"א לאסור קודם שריפת חמץ וקודם הדלקת נ"ח ושאר מצות וה"ה כאן בהבדלה על הכוס שהוא מצוה מדברי סופרים יש לחוש במלאכה שיש בה המשכת זמן שאסורה קודם שיבדיל על הכוס שמא ימשך וישכח להבדיל משא"כ במלאכה קלה כגון הדלקת נר וכדומה אין חשש בזה שמא ימשך, וזכר לדבר מסימן ת"ק נ"א באו"ח שאסור בת"ב לעשות מלאכה שיש בה המשך משום שעל ידי זה מסיח דעתו מן האבילות ובפרט בהבדלה דכולא יומא דיום ראשון זמני' ובפרט לפי מה דפסקינן עד מוצאי יום ג' יכול להבדיל בודאי שייך בי' אתי למפשע כמו שאחז"ל מס' שבת (דף יו"ד ע"א) גבי ערבית כיון דכולי' לילה זמני' היא לא מירתת ואתי למפשע, אבל באמת לפי דברי תוספות סוכה (דף ל"ח ע"א) בד"ה יו"ט נראה דדוקא תפלה דצריכה זמן יש לחוש שמא יתעצל משא"כ בנטילת לולב ה"ה הכא בהבדלה על הכוס דלא טריחא לי' ולא צריך שיהוי אין לגזור, ועוד מדברי תוס' שם בד"ה מאי קושיא נראה דסברי אדרבה דקידוש כיון דכולי' יומא זמני' הוא לא שייך למגזר ביה שמא יפשע מכש"כ בהבדלה דזמנה ג' ימים בודאי לא שייך בי' אתי למפשע אבל לטעם האחר שכתבו שם כיון שיושב בסעודת שבת לא אתי למפשע כיון דעל ידי הסעודה דכיר לי' שבת ולא ישכח כנראה שם מדברי התוספות שייך שפיר האי טעמא, בהבדלה דילמא אתי למפשע ועוד י"ל הבדלה חמירה לענין זה דלכתחלה צריכה להיות באפוקי שבת מיד יש להחמיר טפי שלא לעשות מלאכה קודם שיבדיל ונוסף עליו אולי יטעה ויטעום קודם הבדלה הגם שלדינא פסקינן טעם מבדיל מ"מ חששו במלאכה שיש לה המשך זמן אולי יטעה ויטעם בינתי' וכיון שצריכה להיו' באפוקי שבתא ואסור לטעום קודם וגם חשש אתי למפשע שייך בי' קצת כיון שהוא זמן ארוך אפילו לתוספות דבקידוש לא שייך בי' שמא יפשע היינו משום זה לבד לא רצו לאסור כיון דכל יומא זמני' הוא אבל בכל הטעמים יחד יש לחוש ולגזור ולאסור וגם דהטעם למ"ד דסבירא לי' דטעם אינו מבדיל או לדידן דאסור לטעום לכתחלה זה גופא משום שצריך להבדיל בתחלת הלילה היינו מיד באפוקי שבתא אלא דמצוה לאחר באפוקי שבתא אבל אחר אפוקי שבתא אז מיד מצוה להבדיל ויש היכר יותר בזה לכן אסור אפילו לטעום קודם וכמו גבי קידוש שאסור אפילו טעימא אפילו מים וכמו שאיתא הטעם משום שהוא מיד בתחלת יום חמור משא"כ בשאר מצות דאורייתא טעימא מותר קודם עשייתה ה"ה בהבדלה שייך טעם זה לאסור מלאכה כבידה וארוכה אולי ישכח ואולי יטעום כיון שצריכה להיות בתחלת הלילה אם גם נאמר שלא שייך בי' שמא יפשע כיון דטעם מבדיל וזמנה עד סוף יום שלישי וק"ל.