התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן קצח
הסמ"ע בחו"מ (סימן ס"ז ס"ק ב') וז"ל דדווקא בזמן שהי' שמטה ויובל נוהג מן התורה הי' מקוים בהם הברכה ועשת התבואה בשנה הששית לשלש שנים עכ"ל ומשמע דבשביעית בזמן הזה דאינו רק מדרבנן על זה לא יקוים הברכה ועשת את התבואה לשלש השנים וכן יש לומר דלכן תקנו רבנן פרוזבל דלא תשמט מפני תקנת עשירים גם כן הגם שכתוב בתורה כי בגלל הדבר הזה יברכך זה לא נאמר רק על שמטה דאורייתא וקשה ממס' ידים (פרק ד' משנה ג') דהשיב רב"ע לר' טרפון דקאמר מעשר עני נוהג בשביעית בעמון ומואב כי היכי דליסמכו עלייהו עניים שבא"י בשביעית והשיב ראב"ע קסבר אתה דמהנן ממון ואי אתה אלא כמפסיד נפשות קובע אתה את השמים מלהוריד טל ומטר כדכתיב במארה אתם ניארים ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה דנעצרים השמים מלהוריד טל ומטר אם לא יתנו מעשר שני והלא עמון ומואב אינם מחויבים רק מדרבנן בתרומה ומעשר דפלוגתייהו לא קאי על עמון ומואב שנטהרו בסיחון עיין בר"ב שס תחלת המשנה ואעפ"כ השיב ראב"ע שבעון זה נעצרים השמים מלהוריד טל ומטר וכתיב בתרי' ובחנוני נא בזאת אמר ה"צ אם לא אפתח לכם ארובות השמים עד בלי די.
ואולי יש לומר דלמאי דמסיק התם נמנו וגמרו דעמון ומואב מעשרים מעשר עני מוכח דלא סברו כראב"ע ואולי באמת מטעם הסמ"ע דבדרבנן לא שייך כל זה, והמה לא ידעו מזה שהלמ"מ הוא שמעשרים מעשר עני כדמסיק שם במתני' שר' אליעזר גלה והודיע זאת, אבל עדיין איננו מתורץ הלא נביאתו של מלאכי הי' בין חורבן בית ראשון לשני או בתחילת בית שני ובפרט למ"ד במס' מגילה (דף ט"ו ע"א) מלאכי זה עזרא ולהרמב"ם דסבר דתרומה דינו כמו חלה דאיננו חייב מדאורייתא רק בביאת כולכם וכמו דחלה לא הי' מדאורייתא בזמן בית שני דלא הי' ביאת כולה ה"ה תרומה ואעפ"כ קאמר הנביא מפי השם יתברך ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה וכל הפרשה שם ובחנוני נא בזאת שאברך אתכם נראה בעליל שהברכה בא גם על מצות מעשר דרבנן וקשה לרמב"ם לדידי' למה תקנו פרוזבול לתקנת עשירים וכמו דלא תקנו פרוזבל בזמן דהי' דאורייתא יען שבאו בשכרם כי בגלל הדבר הזה יברכך כן הלא יבטחו בשכרם כן בדרבנן ואולי יש לומר כיון שנאמר לו מפי הקב"ה כן וכדאיתא שם בר"ב ברטנורה וז"ל ועל פי נבואה עשו הוראת שעה ואין למדים ממנו אם כן הבטחה זו מפי הקב"ה נאמרה ביחוד, משא"כ בשאר תקנות דרבנן ואולי זה כוונת רבי יהושע שמביא ראייה לדברי ר' טרפון מצרים מעשה זקנים ובבל מעשה נביאים והנדון שלפנינו (עמון ומואב שמחויבים בתרומה ומעשר) מעשה זקנים, ידון מעשה זקנים ממעשה זקנים ואל ידון מעשה זקנים ממעשה נביאים שכוונתו במעשה נביאים בזה שנאמר להם מפי הקב"ה ע"י נביא שרק בזה קאי הברכה והקללה אם לא יתנו מעשר ותרומה אבל לא במעשה זקנים וכדברי הסמ"ע.
אבל באמת גוף הדבר תמוה כיון דמחויבים מן התורה לשמוע לחכמים ומקיימים מצות שמטה למה לא יתברכו בשכרם שמקיימים מצוה הלזה שמחויבים מן התורה לשמוע להם הלא אין מעצור לה' להושיע בשכרו בין על שכר מצוה דאורייתא או דרבנן וכמו שהקב"ה משעבד הטבע לדרבנן כדאיתא בירושלמי הובא בש"ך ה' נדה שבתולה בת שלש שנים ויום אחד אין בתולותיה חוזרין עברו ב"ד את השנה בתולותיה חוזרין דכתב לקל גומר עלי הגם שיש לחלק דעיבור ב"ד דמועיל הוא דאורייתא ממש כדדרשינן אלה הם מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם מ"מ לפי הסברא קשה למה לא יתברכו בקיומם מצוה דרבנן לטוב.
ואיידי דאיירינא אכתוב מה דתמיה לי מאז טובא על הרב רשכבה"ג מרן חיד"א אזולאי שהביא בספרו עבודת הקודש בחלק כף אחד סגולה בדוקה וז"ל לכל כוי' בין באש בין ברותחין תיכף ומיד יאמר בכוונה גדולה יברכך ה' וישמרך וכו' הג' פסוקים ג' פעמים בדוק ומנוסה ולא הזכיר אם הוא דווקא בחשש סכנה וכן הובא בפלא יועץ, וקשה הלא איסור מפורש הוא ביו"ד (סימן קע"ט סעיף ח') לקרות פסוק על המכה או חולי גם בלא רקיקה ואם אינו רוקק איסורא מיהא איכא ובסעיף י"ב שם דאין מתרפאים בפסוקים והוא איסור חמור שאין לו חלק לעולם הבא עיין סנהדרין דף ק"א ע"א וברש"י סוף דבור בד"ה ואפילו נגע ועיין רמב"ם הלכות מזוזה כמה הגדיל עון זה מאוד ורק להגן שרי.