אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר

סימן קצו

סימן קצה

מה דתמיה לי טובח בנחמי' סימן ח' שמודיענו כל התנהגותם באחד לחודש השביעי וגם מיום השני ומספר שקראו בתורת ה' מן האור עד מחצית היום יעוין שם, בכל הסימן לא נזכר רמז ורמיזה שתקעו בשופר ובפרט כי זריזין מקדימין והי' להם לתקוע עוד קודם חצות לכל הפחות והמה קראו בתורה מן האור עד מחצית היום, וב"ה חנני השי"ת תירוץ מספיק בביצה (דף י"ט ע"ב) מביא הגמרא שר"ח אמר האי פסוק בנחמי' שם פסוק יו"ד לכו אכלו משמנים וכו' ושלחו מנות לאין נכון לו ודרשו חז"ל מאי לאין נכון למי שלא הניח עירוב תבשילין ופשטות הגמרא דרשו דרש זה על פסוק זה מוכח שאז הי' ר"ה ערב שבת ויעוין בארוכה בברכי יוסף סימן תצ"ד שמבאר בארוכה ומסיק שר"ה סימן חל ע"ש ושבת דווקא דאם לא כן אין החשבון עולה בין לתוספות ר"ה (דף י"ט ע"ב) בד"ה מימות עזרא בין להירושלמי יעוין שם בארוכה, והנה כבר אמרו חז"ל שמימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר רק אז הי' מעובר יעוין בתוספות ר"ה שם ח"כ כל יום הששי הי' ממתינין על העדים ולא הי' תוקעים בשופר עד יתברר שהוא יו"ט היינו שיביאו עדים ויקדשו ב"ד את החודש ומיד יתקעו תשע קולות (ובל"ס אותן שלא היו במקום הב"ד תקעו מצד ספק אבל אותן שהי' במקום הב"ד ובמקדש לא תקעו עד שיבואו עדים ויקדשו החודש) וכיון שהי' אז מעובר בודאי לא באו עדים או שלא הי' עוד שעות לתקוע ולקדש החודש והי' עיקר יום שני וממנו מונים ויעוין בתוספות שם ובברכי יוסף וכיון שיום השני הי' בשבת בל"ס לא תקעו משום גזירה דרבה שהיא היתה גזירה קדומה עוד מימי משה רבינו שגזר על הזאה בשבת משום שמח יעבירנו כדאיתא בפסחים ואתי שפיר שלא תקעו, הגם שעם ב"ד תקעו זה היתה תקנת רבן יוחנן בן זכאי אחר שחרב בהמ"ק כמבואר במתני' רפ"ד דר"ה, אבל קשה עדיין מהא דתנינן ר"ה שחל בשבת במקדש הי' תוקעין וי"ל לפי סדר הכתובים בנחמי' ביום ראשון ויאספו כל העם אל הרחוב אשר לפני שער המים וביום השני כתיב רק ראשי האבות לכל העם והכהנים הלוים המה נאספו אל עזרא הסופר ומספר והולך מה שעשו ובזה לא כתוב שהי' במקדש ואילו אותן שבמקדש תקעו באמת ורק הכתוב אינו מדבר ומספר מהם אלא מספר מראשי האבות אצל עזרא שהשכילו בדברי תורה ומצאו כתוב בתורה שיעשו סוכות.

ונראה לי לפרש בביצה כדמייתא לאחר שסיימו אמר להם לכו אכלו משמנים וגו' כתוב רש"י פסוק הוא בעזרא לאיזה צורך משמיענו רש"י זאת, וי"ל לפי מה דמסיק שם הש"ס ר"א דכעס על שרצו ללכת מבית המדרס לטעמיה שמחת יו"ט רשות או אוכל ושותה או יושב ושונה אם כן מותר לו להתענות כל היום ולפי מאי דמובא ברמ"א (סימן תקכ"ט) דמתענה ביו"ט אסור לבשל גם לאחרים אפילו על ידי עירוב תבשילין ואם כן היאך קאמר ושלחו מנות לאין נכון לו למי שלא הניח עירוב תבשילין משא"כ אותן שהניחו עירוב מותר להם לבשל ואמאי כיון שלדעתי' צריכים להתענות לכן מפרש רש"י דפסוק הוא בעזרא ודרשו חז"ל כן בדברי עזרא לטוב ובאמת הקדים הקדום תחלה לומר להם לכו אכלו משמנים ואל יתענו ומיושב לפ"ז גם כן כיון שלאחר שסיים צוה להם ר"א בפי' לכו אכלו משמנים ממילא מותר למי שהניח עירוב לבשל אבל קשה לפ"ז ר"א סותר עצמו כיון דסובר או יושב ושונה או אוכל ושותה והוא כבר ישב ושנה עמהם א"כ הי' לו ללמוד כל היום עמהם לכן פירש פסוק הוא בעזרא שר"א דרש להם בדרשותיו פסוק זה בעזרא ולפי תוספות ניחא דאפילו אי יושב ושונה כל היום מ"מ לא יתענה לגמרי אלא אוכלים סעודה קטנה כמו בחול.

נלע"ד חידוש הלכה במתני' יומא אכל אוכלים שאינם ראוים לאכילה ושתה משקין שאינם ראוים לשתיה ושתה ציר או מורייס פטור. הרמב"ם נקט או שתה ציר או מורייס, וי"ל אילו אכל אוכל בשר המבאיש ואינו ראוי עוד לאכילה פטור ועוד שהוא מזיק לגוף ואם שתה עליו ציר או מורייס והוא לו לרפואה ולתענוג איצטומכא משקה עז וחריף לשתות עליו אחר מאכל כזה ונהנה ממנו הוה אמינא שהוא חייב ובפרט ציר או מורייס שבעצמם מאכלים הראוים המה לבטל בו קמ"ל אוכלים שאינם ראוים לאכילה ושתה בוי"ו המחבר ציר או מורייס אעפ"כ פטור.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה