התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן קצה
נסתפקתי הא דמצוה הבאה בעבירה אם שייך גם בעשה בשוגג עבירה, ובזה מיושב קושיות תוספות גבי מצה של טבל למה לן לדרשא תיפוק לי' משום מצות הבאה בעבירה דמיירי דאכל טבל בשוגג דלא ידע שהוא טבל או סבור שמותר לאכלו וכן גבי סוכה גזולה שסבר שמותר לגזול אם צריך לצורך מצוה ויש לומר דווקא בשגגת לאו לא הוה מהב"ע משא"כ בשגגת כרת דמביא קרבן שחייבה אותו התורה מוכח דגם שגגה איסור הוא כיון שמביא חטאת עליה ומצאתי און לי בר"ן סנהדרין פ' אלו הנחנקין (הובא בחתם סופר על שבת דף ע"ה ע"א) דבשארי איסורא תורה דווקא בחייבי לאוין כגון כלים ללבוש מותר אם אין מתכוין אבל בחייבי כריתות דקפיד רחמנא אשגגה לחייבי' חטאת אין מתכוין בה נמי אסור והנה בירושלמי פ' האורג מביא תוספתא דפסחים המביא חטאת בשבת כיפר וצריך להביא חטאת אחר ומפרשים בו רבותינו זצ"ל משום שחלל שבת בשוגג צריך להביא חטאת אחר על שגגתו מוכח הגם בשגגת כרת לא הוה מצוה הבאה בעבירה חוץ אם נאמר דטעמא דלא יצא במצוה הבאה בעבירה משום דמצוה נעשה על ידי דבר מתועב אבל בשבת שהזמן גורם האיסור ואיננו הקרבן מתועב שהרי קרבנות צבור ומועדות דוחים שבת ונלע"ד מזה במצוה הבאה בעבירה שהזמן גורם העבירה לא הוה מצוה הבא בעבירה אבל בל"ת דלא חייבי התורה כפרה בשוגג יוצא משום מצוה הבאה בעבירה, אבל יש להביא ראייה איפכא מגמרא (ר"ה דף כ"ח ע"א) דתקע בשופר של שלמים לא יצא דלאו בת מעילה מחיים הוא ולא נפק לחולין ועבד בה איסור ומיירי בשוגג כדאיתא בתוספו' שם וראייתם משופר של עולה, אבל כל זה לדברי המפורשים דטעמא דלא יצא משום מצוה הבאה בעבירה ולי"מ הטעם דאמרו רבנן לא יצא כיון דלא יצא ממילא לא עביד איסורא וצ"ל כדי להציל מאיסור שוגג אמרו רבנן גם כן דלא יצא מוכח דגם שוגג בלאו מיקרי עביד איסורא ובפרט לפי מה דפרשנו דזה אינו ענין למהב"ע אלא שאני הכא דעבירה גופא הוא מעשה מצוה ומעשה מתועב בזה לא יצא ידי מצוה ה"ה אם גם שוגג הוא מ"מ המעשה הוה מתועב ואינו יוצא כמו לא תאכל כל תועבה כל מה שתיעבתי לך לא תאכל הגם שעשה דבר זה בשוגג מ"מ הדבר בעצמו מתועב הוא ולא יצא.
והנה במה שכבתנו לעיל התמי' על הרמב"ם למה לא מביא הא דרבא דהנודר הנאה אסור להזות ולטבול במעיין בימות החמה יש לומר דסבר רבינו דרבא גופא הדר בו וע"כ לא סבר רבא כן עפ"י גמרא דעירובין (ל"א ע"א) אלא הא דאמר רבא מצוה לאו להנות ניתנו כתנאי אמרה היינו כר' יודא דסבר מותר לערב בבית הקברות ומסיק אי דאין מערבין אלא לדבר מצוה לכ"ע לאו ליהנות ניתנו אלא פלוגתייהו במערבין לדבר רשות ת"ק סבר מערבין לדבר רשות הגם שהנחת עירוב גופא מצוה הוא ואין בו ממנו הנאה כיון דכל עיקר הנאתו לתכלית דבר רשות שייך בו מצוה ליהנות ניתנו או מפני שהעירוב גופא אין בו מצוה כל כך כדי דנאמר בו מצוה לאו ליהנות ניתנו (והוא ראייה למה שכתבנו במה שאין בו מצוה חיובית לא שייך לומר מלל"נ) לר' יודא דדווקא לדבר מצוה מערבין לילך לבית המשתה אמרינן מלל"נ והנה בית המשתה גופא הוא לאכול ולשתות ולשמוח בתענוגים מ"מ כיון דעיקרו לדבר מצוה מותר חזינן כיון דעיקר הנחת עירוב הוא מצוה הגם שמצוה גופא הוא שמחה והנאת הגוף מותר ה"ה בטובל במעיין הגם שאח"כ יש לו הנאה שנתקרר ובשעת מעשה ג"כ הנאה לו מ"מ מותר כיון דעיקר מעשה זה לשם מצוה עושה וכיון דרבא ע"כ לא אמר שמעתא כתנאי דא"כ הי' לומר הלכה כר' יודא א"כ מוכח דחזר רבא משמעתא בר"ה אבל יש להשיב דבהנחת עירוב בבית הקברות בשעת הנחתו אין לו שום הנאה רק מצות הנחת עירוב משא"כ במעין דנהנה גם בשעת טבילה ועוד יש לחלק דלבית המשתה אין הכוונה לאכול ולשתות שם אלא להיות שושבין לחתן לשמח חתן וכלה וממילא אוכל שם להשתתף בשמחתם ואתיא שפיר יותר לפי מה שכתבנו דמצוה הניתנה לאכילה כ"ע סברי ליהנות ניתנו מ"מ זה עיקר להנאת חתן וכלה ולא להנאתו עיין במה שכתבתי בסוגיא דמצות לל"נ מאותו ענין קחנו משם.
ויש להביא ראייה לכלבו וכן יש לומר דסבר רש"י במסכת ר"ה (דף כ"ח ע"א) דאם יש קצת הנאת גופו בשעת קיום המצוה אסור דרק הנאת קיום המצוה הוא דוקא לאו ליהנות ניתנו, מר' יוסף עירובין (ל"א ע"א) דקאמר סבר דניחא לי' דמינטרא דאי אצטריך לי' אכיל לי' חזינן דהנאה כזו שגם שאין מערבין אלא לדבר מצוה ומצלל"נ מ"מ אסור משום הנאה זו דניחא לי' דמינטרא וזה סברת חכמים דהלכתא כוותי'.
ראיתי לרבותינו האחרונים זצ"ל שמסתפקים אם נטל לולב בידו בעודו מחובר לאילן ביו"ט הראשון של חג אם יוצא בו מצות לקיחה (הגם שמוקצה הוא לטלטל מ"מ אם יוצא מן התורה וכיון דאגד לי' הדס והושענא או שלקחן זה אחר זה וכולן היו לפניו, נ"ל ראייה מתוספות יבמות (דף ק"ד ע"א) בד"ה סנדל של ע"א בדף ק"ג ע"ז בסוף הדיבור וז"ל והא דמשנה בסוכה מתניתין באשירה דמשה ולא משני בנכרי וקודם ביטול משום דכי נקצץ הלולב התבטל עכ"ל מוכח דצריך שיהא תלוש דאל"כ עדיין קשה דהוה לי' לשני בדנכרי וקודם ביטול דלא יצא בנטלו במחובר לאילן.