התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן קצ
שאלה אם יש להחמיר עתה להתענות שני ימים יוהכ"פ.
תשובה בטור או"ח סימן תרכ"ד מביא שחסידים ואנשי מעשה באשכנז נהגו כן יעוין שם ובב"י ויעוין בב"ח שם שמסיים ויפה המנהג שלא לעשות והמג"א בסימן תרכ"ד מביא כמה טעמים שלא לנהוג כן ויעוין בהגמ"י סוף הלכות יוכ"פ שר' יהודה הלוי ותלמידיו ורבינו בזמן הזה יהודא בר ברוך ותלמידיו והרבה גדולים נהגו לעשות שני ימים יוהכ"פ מהא דאיתא במס' ר"ה רבא ובהגמי"י הגירסא רבה הוה רגיל למיתב בתעניתא תרי יומי ואשתכח כוותי' ומה שלא נהגו כל ישראל להתענות שני ימים מהא דירושלמי חלה דתמן חשין למיעבד צומא רבא תרי ימים אמר להן רב חסדא למה אתם מכניסין עצמיכם לספק הזה המרובה חזקה אין ב"ד מתעצלין וכו' עכ"ל ומסיק שם בהגמי"י כיון דחנן בקיאין בקיבועא דירחא רק מנהג אבותינו בידינו זה בשאר ימים טובים אבל ביוהכ"פ דלא הוה מנהג אבותינו כן ממילא אין שום שייכות להחמיר וזה סברא טובה ואמיתיות והמחמיר איננו אלא מן המתמיהין ומסיק וז"ל אמנם יכולתי לומר שיום ב' דר"ה עיקר ומנין דידי' מנינן ליהכ"פ וסוכות כדפרישית פרק כ"ט דשבת בענין ברכת זמן דר"ה ויתכן עכ"ל.
והנה לפי דבריו דסבירא להו יום השני דר"ה עיקר וממנו מנינן אם כן כיון שנהגו ר"י הלוי ותלמידיו ורבינו יודא בר ברוך ותלמידיו והרבה גדולים לעשות שני ימים הי' מן הראוי לירא שמים להחמיר כדבריהם בחומר כרת ומלאכה ביוהכ"פ הלא מחמירין במצות דרבנן בכמה פעמים כמיעוט פוסקים מכש"כ בענין חומר דיוהכ"פ ואם יש סכנה להתענות תרי ימים אין סכנה שלא לעשות מלאכה שני ימים וגם באכילה ושתיי' לאכול פחות מכשיעור לכהפ"ח דלא הוה סכנה ואין בו איסור כרת, והנה לענ"ד הקלה לפרש במה שהביא הגמי"י בפכ"ט מהלכות שבת וז"ל והנה לא הוציא ר"ה מן הכלל (פי' שהרמב"ם כתב לברך בכל יו"ט שהחיינו לבד משביעי של פסח ואחרון ש"פ) וכן פסק בר"ה וכ"כ בתשובת רשב"ם שאומר בשם זקינו רש"י זצ"ל וכ' מסתברא טעמא דזקיני אע"ג דקדושה אחת היא עיקר קדושה ביו"ט שני שלא מספק אבל יו"ט ראשון מספיקא עבדינן להו דשמא יבואו עדים מן המנחה למעלה נוהגין שניהם קודש אפילו בזמן הבית הלכך הואיל ומשם אנו למדין יש לומר זמן בשני וכן משמע מדברי ר"י בר רבי אלעזר הלוי שזיקק לומר בשני כבראשון ובראשי חדשיכם וכן נמצא בתוספות ריב"א בריש ביצה שנוהגין אותו היום קודש ומחר קודש ומחר הי' עיקר קודש וממנו מנינן ליהכ"פ וסוכות וכתב ראב"י וז"ל ומ"מ לבי נוקפי על דבריהם דאנו נהוגין למנות לכפור ולחג מיום ראשון ונראה דראשון עיקר עכ"ל.
ויש לפרש כך ידוע מעיקרא בזמן שהמקדש קיים הי' מצפים כל יום למ"ד אם באו עדים עד שחשיכה קדשו יום למ"ד וביום ל"א הי' חול ואח"כ התקינו ב"ד שלא יהא מקבלין אלא עד המנחה ואם באו מן המנחה ולמעלה לא קידשו עוד באותו יום ומ"מ נוהגין קודש כל היום מדרבנן ולמחר הי' יו"ט דאורייתא ומשחרב בהמ"ק שלא הי' חשש מפני השיר וקרבן מוסף התקין רבי יוחנן בן זכאי שיהא מקבלים כל היום עד שחשיכה אם באו עדים ביום למ"ד והי' יום טוב מן התורה רק אמר והתקין גם כן שמנהג הראשון שכאשר אם יבואו עדים מן המנחה ולמעלה שנהגו שניהם קדושים ישאר כבתחלה רק החילוק שאז הי' רק יום ראשון דרבנן כיון שלא קבלו עדים ויום שני דאורייתא ועתה מקבלין כל היום ויום ראשון דאורייתא ושני מדרבנן (חוץ אם באמת לא באו עדים כל אותו היום אז הוא שני דאורייתא וזה הי' דבר רחוק מאוד מאוד כי מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר) (והנה זה פלוגתת רבינו אפרים ורי"ף שעתה אנו מקדשים עפ"י חשבון והוה כבאו עדים בשחרית וממילא אין שייכות ליום שני כלל וכיון שבקיאין בחשבון וכל ארץ ישראל ראוי לקביעת החודש הוה כל ארץ ישראל כבית וועד וקדשו בשחרית ואין שייכות ליום שני והרי"ף חולק והרמב"ן מיישב כיון שאירע לפעמים גם אחר החורבן שלא באו ביום למ"ד והי' נוהגין למ"ד קודש משום ספק דאורייתא שמא יבואו עדים ואם לא באו הי' יום ל"א וודאי קודש מדאורייתא וצריכין שני ימים לא זז זה ממקומו ומשום שמא יחזור לקלקולו תקנו חז"ל לעשות גם בא"י ובירושלים שני ימים לעולם וכן נוהגין ופסקינן כהרי"ף] והנה סברת רש"י כיון דאם לא באו עדים כל יום למ"ד או אחר התקנה אם באו מן המנחה ולמעלה הי' יום שני דאורייתא ורק בזה האופן נהגו אז שני הימים אם כן לא נפטר בברכת שהחיינו שבירך בראשון שהי' רק משום ספק או לכל היותר מדרבנן וברכת שהחיינו דרבנן לא פטר יום טוב דאורייתא עיין במג"א ואח"כ כשהתקין ריב"ז אחר החורבן שיהא מקבלין כל היום מ"מ תקן שתקנה ראשונה שהיתה כאשר באו עדים מן המנחה ולמעלה ויום שני קודש תשאר במקומה שינהגו אח"כ כמו אז אם כן תיקן שיהא הכל נשאר כמו שהי מאז יום טוב וכל השייך לו וכמו שאז הי' עיקר יום שני שנהגו כל אותו יום קודש מדרבנן ולמחר מדאורייתא כן ינהגו גם עתה שני ימים רק עתה ראשון דאורייתא הוא ויום השני מדרבנן ובירכו שהחיינו בו כן צריך להיות גם עתה לברך שהחיינו כמו שאנו נוהגים יו"ט שני של גליות הכל כמו בראשון וכמו מאז זה סברת רש"י ועל זה השיב הראב"י מ"מ נראה להדיא לעין כל שיום ראשון עיקר שמונין לכפור ולסוכות יום טוב לחשבון יום ראשון של ראש השנה ונראה לעין כל שראשון עיקר כאשר הוא עתה באמת ושני טפל אין לברך שהחיינו בליל שני דמה טעם תקנו שני ממש כמו בראשון שלא יזלזלו בו ויחשבו עי"ז כיון שמברכין שהחיינו שאולי השני הוא היו"ט באמת וזה לא שייך בר"ה שהרי נראה להדיא לפי מנין כפור וסכות שהראשון עיקר ולא הועיל בברכת שהחיינו בשני ומדויק בלשונו "ונראה" דראשון עיקר, אבל מה אעשה הגמי"י לא פירש כן והוא סבר שבאמת כל אלו רבותיי סוברים שגם בזמן הזה יום שני דאורייתא וממנו מונין וצריך להתענות יוהכ"פ מן התורה ביום י"א תשרי לחשבון יום א' של ראש השנה וקשה למה לא מצינו מדקדקים שיחמירו לעשות שני ימים כאשר כתבתי ובמצות קלות מזו מדקדקים מאוד.
לכן נראה לע"ד במס' ר"ה דף כ"א ע"א איתא לוי איקלע לבבל בחד סר בתשרי אמר בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבא דמערבא אמרו לי' אסהיד אמר לא שמעתי מפי ב"ד מקודש והקשו בתוספות איך יניחם לאכול ויש כאן וודאי איסור כרת דאורייתא ותירצו תוס' וברשב"א שם דאתם אפי' שוגגים ומוטעים ולקביעותם של בני בבל יצאו ידי שמים רק אם נתברר להם טעותם צריכים לחזור כי בתר א"י גרירי והמה לא הי' צריכין להאמין ללוי וכבר תמה מאוד בטורי אבן חדא שמזידים ומוטעים זה קאי על ב"ד שקדשו החודש אבל לא על צבור שטעו ועוד לוי ידע האמת שטעו למה הניחם לאכול ולעבור על איסור כרת ועוד מאי הוה כי לא שמע מפי ב"ד מקודש מ"מ הוא וודאי ידע שביום ל"א יהי' ר"ח ורז"ה ובה"ג מפרשים שאולי חזרו ב"ד מקבועתם למפרע כהרמב"ם שסוברים בשיטת' ה' קידוש החודש או אולי חזרו ממחשבתם שחשבו לעברו יעוין שם.
נעל"ד כן ליישב הכל ולפי דבריהם הלא רובא דרובא הי' ר"ה ביום למ"ד כי מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר ויכולים לסמוך מן התורה על הרוב ובלי ספק הוא כוונת רב חסדא בירושלמי חזקה שאין ב"ד מתעצלין היינו כי רובא דרובא באו עדים ביום למ"ד וב"ד אין מתעצלין לקבלם ולדרוש ולחקור ולקבוע החודש בזמנו באותו יום ביום למ"ד של אלול הגם שקרבן עדה ויפ"מ מפרשים לא הי' ב"ד מתעצלים מלהודיע אם עברו החודש ובאו"ז מפרש אם הי' צריכים להתענות שני ימים לא הי' מתעצלים לתקן כן ויום למ"ד של אלול ענו בני בבל לקביעות של ב"ד בא"י כי באלול הי' שלוחים יוצאים כדאיתא במתני' מפני ר"ה והי' וודאי יום למ"ד עפ"י קביעות ב"ד שבא"י ורובא דרובא הי' יום למ"ד ר"ה ואילו שמע הלוי מפי ב"ד מקודש והי' ראוי להעיד ממילא הי' מעיד ששנה זו הוא מן המיעוט ונאמן והי' צריכים להתענות ביום י"א כמו שאנו אוכלים בשר ואין בודקים אחר ח"י טריפות דאזלינן בתר רוב מ"מ אם בא אחד ואמר שמצא טריפות נאמן כי הוא אינו מעיד נגד רוב בהמות כשירות רק מברר שבהמה זו מן המיעוט הוא ובפרט דמילתא דעבידא לגלויי הוא אבל יען כי הלכה הוא שאין נאמן עד שישמע מפי ב"ד מקודש יהי' מאיזה טעם שיהי' שמא ואולי קדשו למפרע ביום ל"א יום הלמ"ד אם כן המה יכולין לסמוך על הרוב.
והנה אם קמי שמיא גליא שבאמת יוהכ"פ ביום י"א מ"מ התורה שאמרה להתענות ביוהכ"פ אמרה שניזיל בתר רוב ומותר לנו מן התורה ליזיל בתר רוב מותרים מה"ת לאכול בו ובמלאכה ואעפ"כ עצומו של יוכ"פ של יום י"א שהוא באמת יוכ"פ מכפר כמו שחולה שצריך לאכול ולעשות מלאכה אעפ"כ יוהכ"פ אצלו ויוהכ"פ מכפר עליו בתשובה או בלא חשובה כן בזה מותר מן התורה לאכול בו ובמלאכה ומכפר עליהם מ"מ ופשיטא שתשובה של אתמול מועיל כן לענ"ד הכל נכון וטוב ומיושב לפ"ז אם גם הלכה כר"י הלוי ושאר רבותי וגדולים שמונים בזמן הזה מיום שני והוא העיקר מ"מ כיון שרוב הפוסקים לא סבירא להו הכי ועמא דבר נהגו כאשר הוא מן התורה לסמוך על רוב הפוסקים ומותר באכילה ובמלאכה ואפילו קמי שמיא גליא יש הלכה כדבריהם של מיעוט מכפר עצומו של יום י"א ולחוש על המיעוט במקום סכנה אין מן היושר וחי בהם כתיב ועוד שלא להטיל ברוב המון ספק ביוהכ"פ ביו"ד שיראו שמתענים גם למחרתו ויזלזלו בו כי נדמה להם לספק רק רבינו ר"י הלוי ורבינו יהודא ושאר גדולים שסברו בשיטתם שמן התורה מן יום שני מנינן ומן התורה ביום י"א יוכ"פ שפיר התענו משא"כ אנן להלכתא שפיר עבדינן כרוב הפוסקים ושרי לכתחלה ואתיא לצאת ככולי עלמא כנלע"ד נכון ליישב הכל בטובו.
ועוד נלע"ד הלא ידוע סברת תוס' ב"מ וכסף משנה בה' מלכים וכמה פעמים בטו"ז דבר שמפורש בתורה לא יכלו חכמים לתקן נגדו וכיון שמן התורה אזלינן בתר רוב לא יכלו לעשות שני ימים יום כפורים מדכתיב והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על חטאתיכם "אחת" בשנה אבל לא לעשות יום כפורים שני ימים בשנה.