התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן קפט
שאלה אם חודו של שי"ן לא הגיע עד מקום מושבו אם יש להכשיר בדיעבד.
הנה דבר זה נובע מפי' הרא"ש שמפרש בדברי אביי וצריך שיהי' החריץ מגיע עד מקום התפר דקאי על השי"ן שאמר שהיא הלכה למשה מסיני אבל לשון חריץ משמע חריצין ולא שיקרא חודו של שי"ן חריצין לכן דחוק זה ועיקר משמע כפירוש רש"י שקאי על חריצי הבתים ואם על זה יש לפקפק דאביי אמר שין של תפילין הלמ"מ וצריך החריץ שיגיע עד מקום התפר משמע דקאי על השי"ן והרא"ש פסק כשתי הפירושים לחומרא וכאביי עיין בב"ח פירושו והרמב"ם מפרש כרש"י ופסק בדיעבד כשר והב"י מפרש דפסק הרמב"ם כאביי אבל גם אביי גופא מודה דבדיעבד כשר וראיי' מהא דתנינן בברייתא אם לא הגיע חריץ עד למטה כשר משמע דכשר.
ויש מפרשים דפסק כרב דימי דברייתא מסייע לי' וקשה לפי"ז לאביי מברייתא אע"כ דגם אביי לא קאמר אלא לכתחלה ורב דימי אפילו לכתחלה אינו צריך וממה נפשך הלכה דכשר בדיעבד לכולי עלמא או דפסק כרב דימי או דגם אביי מודה שמותר בדיעבד כי היכא דלא תקשי ברייתא אדידי' והנה כל זה לפירוש רמב"ם אבל לפירוש רא"ש דקאי על חודו של שי"ן אינו ראיי' מברייתא דבדיעבד כשר וא"כ יש לומר דאביי אפי' בדיעבד אוסר רק אי הלכה כרב דימי מותר, והנה רב אלחנן פסק להדיא כרב דימי והמרדכי נראה דסובר דבדיעבד מותר הגם שנראה שמסופק קצת המעיין בלשון המרדכי דנראה לו יותר דבדיעבד כשר והרמב"ם פסק להדיא כשר והמרדכי מביא שני פירושים ונראה דסובר רק לכתחלה יש להחמיר כאביי.
והנה האו"ז הובא בד"מ סובר שבדיעבד מותר ולא מצינו להדיא שאחד יאסור בדיעבד רק הד"מ בשם ברוך שאמר חושש בזה ובשו"ע הובא להלכה לחומרא שצריך שיגיע עד למעלה והרמ"א לא הביא שיש אומרים גם בדיעבד פסול משמע להלכה מסכים דהוא רק לכתחלה ועוד יש לומר כיון דבכל מקום בגמרא לא מצינו רק שי"ן של תפילין לשון יחיד משמע דרק שי"ן אחד מן הלכה ולפ"ז יש להקל בנידון דידן דרק אחד איננו נוגע הגם שמרמב"ם משמע שניהם מן התורה ונראה לפי הפוסקים שכל זה רק חומרא וזהירות מצוה ובדיעבד אין מעכב ובוודאי טוב לתקן לכתחלה (וראיתי בחיי אדם שמניח דבר זה בצ"ע]