התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן קפג
במתני' סוכה (מ"א ע"ב) למחר באים וכל אחד מכיר את שלו, ובמתני (דף מ"ב) תנן החזנין זורקין לפניהם והן מחטפים ונלע"ד בבהכנ"ס דיש לכל אחד מקום קבוע להתפלל וכדאחז"ל מס' ברכות כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו וכן פסקינן בשו"ע או"ח (סימן פ"ט) הי' כל אחד מניח לולבו במקומו וממילא כל אחד מכיר את שלו כי המונח במקומו שלו היא ועוד אם גם יש לחוש אולי נתחלף לו מ"מ הי' לו סימן שהי' מכיר שזה שלו היא (ולא צריך סימן מובהק או טביעת עין כי סתמא דמילתא כל אחד בחזקתו במקום שהניח אותו שם הוא ומחשש אולי נתחלף שהוא רק חששא דרבנן די בסימן אחד אמצעי כי"ל) אבל במקדש שבאו לאלפים מישראל שעלו לרגל ואפילו אי הי' לו סימן וטביעת עין מ"מ הי' עבור היום עד שכל אחד ואחד יבקש בין רבבות לולבים עד שיכיר וימצא את שלו לכן הי' מלמדין לומר שכל מי שיבוא לולבי לידו יהא לו במתנה ולא התקינו כן ליתר שאת בבהכנ"ס כי חביב לכל אחד במה שקנה ובחר אותו לעצמו.
הערה דף מ"ה ע"א על קושית הגמרא וכי ליבשן הוא צריך פירש"י ויבש "פסול" הוא נראה בעליל דסבר רש"י אם נאבד מראה ירקות שלו שגם שאיננו נפרך בצפורן פסול הוא דביום אחד מערב שבת עד שבת לא נתיבשו הלולבים כל כך עד שיהי' נפרכים בצפורן כמובן.