אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר

סימן קפב

סימן קפא

פלפול וסברא בסוף מס' ע"ז כדין טבילת והכשר כלים.

הש"ך מביא בשם הלבוש אפילו לשיטת הסוברים אם לקח כלי מן הגוי וטבלו קודם הכשרו דלא עלתה לו טבילה מ"מ אם אינו משתמש בו רק צונן שמותר בלא הכשר כלים עלתה לו טבילה והוא תמוה כיון דהבליעת האיסור עוד בתוכו א"כ הוי לי' כטובל ושרץ בידו, וודאי אם טובל אותה לאחר מעל"ע שכבר נפגם האיסור בו ולא הוי עוד שרץ בתוכו יפה כתב שעלתה לו טבילה כיון דההכשר אח"כ אינו רק מדרבנן משום גזירת בת יומא, וזה אתי שפיר אם נאמר כשיטה זו שסוברת שהאיסור הבליע בו נפגם משא"כ לשיטת הרא"ה שסובר שהאיסור הבליע בו איננו פגום רק אם מבשל בהכלי נותן טעם פגום בהתבשיל א"כ השרץ עודנו בכלי והאיך עלתה לו טבילה.

ואולי סברת הלבוש כשיטת התוס' דהא דלא מועיל טבילה קודם ההכשר משום גזירה דאם נאמר דמותר להשתמש בו בטבילה זו יתיר להשתמש בו בלי הכשר וכיון דהוא יודע דאינו רשאי להשתמש בו רק בצונן ממילא לא ישתמש בו חמין רק ע"י הכשר.

והנה בגמרא מביא וכולן שהשתמש בו היינו בקונה כלי נכרים מן הגוים] עד שלא יטביל ולא יגעיל תני חדא אסור ותני חדא מותר, ומפרש מ"ד אסור ס' נותן טעם לפגם אסור ומ"ד מותר ס"ל נוט"ל מותר, והא דלא מתרץ הומרא שתי ברייתות כהלכתא דסברו נוט"ל מותר והא דתני אסור כשהוא בן יומו, וצ"ל דמכאן ראיי' שסתם כלי נכרים אינו בן יומו והברייתא נקט הלוקח כלי מן הנכרי בסתם מיירי.

הנה בגמרא הקשה הכא תנן השפוד והאסכלה מלבנן באור ובזבחים תנן השפוד והאסכלה מגעילן ברותחין ומתרץ התם התירא בלע והכא איסורא בלע ויש להסביר הדבר כן, דהנה איתא במס' חולין דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא ופירשו המפורשים כיון דאיקלש וטעמא ע"י נטבנ"ט לא יוכל עוד לחול עליו שם איסור, משא"כ בנטבנ"ט דאיסורא אסור משום שהי' עליו שם איסור מעיקרא, והנה הא דלא מהני לכלי שנשתמש באור הגעלה הטעם משום שעל ידי האור בולע יותר וכאיסורו כך הכשירו וכבולעו כך פולטו, והנה כלי שנשתמש באור אם הגעילו אותה מה שנשתייר עוד בו מפני שלא יצא הכל בהגעלה משום שנשתמשו באור שהוא חם יותר זה דבר מועט הוא וכבר איקלש ולא יוכל לחול עליו עוד שם איסור לכן דבר שנבלע בו היתר כמו קדשים סגי בהגעלה אבל יש לדחות זה דאינו דומה לדגים שעלו בקערה דהתם הנטבנ"ט איקלש טעמי' לגמרי אבל הכא הבליעה הנותרת בהכלי ולא יצא בהגעלה מפני שנשתמש בהאור אם גם מועט הוא מ"מ הוא עיקר טעמי' של דבר ולא איקלש ויש ליישב בשנסביר תחלה שיטת התוספות דסברו הא דתנינן דגים שעלו בקערה מותר לאכלן בכותח אפי' אם נפרש דווקא עלו אבל נתבשלו אסור אבל בשלשה נותני טעם גם נתבשלו מותר כגון שבשר נתן טעם בקדירה והקדירה במים שנתבשלו בו ואח"כ חזרו המים ונתנו טעם בהקדירה ומותר לכתחלה באופן זה להגעיל כלי חמץ קודם זמן איסורו דעדיין חמץ היתר הוא והוי ג' נותני טעם, וישנם ראשונים שחולקים עליהם וסבירא להו דמה שבולע הקדירה מן המים לא מקרי בליעת טעם רק איסור ממש ובליעת הדבר עצמו ועפ"י סברא חיצונה דבריהם נכונים, בשלמא מה שבולע הקדרה טעם החמץ זה הטעם קלוש הוא יותר מגוף הדבר וטעם שפולט הקדירה נחלש עוד יותר, אבל הטעם שנתערב במים הוא ממש בעינו אותו טעם ממש רק שנתערב עם המים, ואם הקדירה חוזר ובולע אותן המים שנתערב בו הטעם אז בולע אותו הטעם ממש ולא רק פליטה ממנו, ולשיטת התוס' יש ליישב דסברו כמו הטעם היוצא מן הכלי כבר נקלש ונחלש ה"ה הטעם שנתערב במים הרבה נקלש ע"י תערובות מים רבים ההמה ועי"ז הוה כמו ג' נותני טעם, והנה ידוע דהגעלה מפליט מעבר לעבר דהיינו שמי הגעלה מתפשטין בכל הכלי ומוציאין ממנו בליעת האיסור א"כ אם מגעיל כלי שנשתמש ע"י האור מי הגעלה מתפשטין בכל הכלי מעבר אל עבר ומחלישין המועט שנשאר בו עוד מפני שנשתמש בו ע"י אור וכיון דהיתרא בלע הוה כג' נותני טעם ושרי.

ויש לומר סברא דדווקא בבשר בחלב נטבנ"ט שרי דמן התורה אין חל שום איסור על נתינת טעם מבשר או מחלב ולכן הקילו בנטבנ"ט דיש לומר דווקא גדי ממש שנתערב בחלב אסרה התורה ולא טעם ממנו דבב"ח חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו בשלמא הא דכתיב לא תאכלו כל נבילה גם הטעם היוצא מהנבילה הוא בכלל אכילת נבילה משא"כ בבב"ח וראיי' לדבר דנבילה שאינה ראוי' עוד לגר שנפסלה בטעמה מותר מה"ת לאוכלה ואם גם הנבילה ראוי' עוד לגר ואסורה לאוכלה אם מערב בה דבר מר שאינו מרגיש עי"ז טעמה הטוב פטור מה"ת, מוכח מזה דהתורה הקפידה לאוכלה רק אם מרגיש טעם לשבח, וההיפך בבשב"ח אם תרו לה כולי יומא בחלבא שרי הגם שיש בו טעם ממש לשבח דכבוש כמבושל ואסור בכל איסורין דבר שהוא כבוש מפני שמקבל טעם ממש אעפ"כ בבב"ח מותר הוא מה"ת. וגדי שנתבשל בחלב אם מערב בו טעם מר כדי שלא יהי' ראוי לאכילה לוקה על אכילתו דבב"ח שלא כדרך הנאתן לוקה מזה מוכח דלא הקפידה התורה בב"ח על הטעם שבו רק חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו.

מה שהקשיתי לנו"ב דדבר שאינו אלא באיסור עשה טעם היוצא ממנו מותר מה"ת א"כ לרבינו יוסף דס"ל טע"כ אינו אלא בעשה א"כ היאך אמר רב יודא אמר רב (חולין דף צ"ט) כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמא נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה הלא חתיכה עצמה אינה נאסרת אלא על שקיבלה טעם א"כ אותה חתיכה לא הוי אלא באיסור עשה א"כ היאך תוכל לאסור כל החתיכות כולן ע"י נתינת טעם שלה וכן קשה היאך קאמר הגמרא בפסחים לרב דס"ל ריחא מילתא אתי שפיר הברייתא הא דאין צולין שני פסחים כאחת מפני תערובות טעמים הא כל האיסור דתערובות טעמים איננו אלא באיסור עשה מפני שנאכל שלא למנויו וכתיב תכסו על השה ובאיסור עשה אינו אסור הטעם, ויש לחלק קצת בין קדשים לחולין, ונראה לתרץ דזיל בתר טעמא וסברת הנו"ב דדווקא בל"ת החמורה אסרה התורה גם הטעם היוצא ממנו אבל באיסור עשה דקיל לא החמירה התורה להטעם היוצא ממני כממשו של איסור וזה ניחא למ"ד מין במינו בטל, אמנם למ"ד דמב"מ אפילו באלף לא בטל מה"ת ויליף לה ר"י מדם הפר ודם השעיר שהוא מצות עשה ככל קרבנות שהמה רק מצות עשה א"כ חזינן דטפה אחת באלף דוודאי נקלש טעמה מאוד אעפ"כ אסרה התורה חזינן דאסרה התורה אפי' טעם הקלוש מאוד א"כ לא יהא גרוע טעם המשובח היוצא מגופו של איסור מטעם טפה שנתערבה באלפי אלפים, והנה מרא דשמעתא בחולין הוא רב ורב ס"ל כר"י דמב"מ לא בטל וגם הסוגי' בפסחים הוא לרב וניחא הכל כמובן.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה