התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן קעח
במה שעלה על הדעת להרהר על אותן גדולי ישראל אב"ד וראשי דיינים שמנהגם הי' לשאת מטה עם עטרה כסף על ראשו ולמטה כמו טפח ממנו נקב ובו מראשו משוך לתוך הנקב וממנו לחוץ מוכרך רצועה של עור אם יש טעם בדבר הזה, לענ"ד הי' נראה לומר מקרה הוא מה שדרכ' לעשות כך והרצועה אולי דרך קישוט הוא או לתלות בו המטה ביתד אבל זה דוחק למה לא נעשה כל מטות של כל נושאי מטות כאלו ועוד למה לתלות המטה הלא יוכל להיות עומד בקרך זויות על הארץ, אמרתי אם שיחתן של ת"ח צריכים לימוד מכש"כ תנועותם ומעשיהם עלה בדעתי כי הוא ע"ד גמרא סנהדרין (דף ז' ע"ב) ואצוה את שופטיכם א"ר יוחנן כנגד מקל ורצועה תהא זריז, ופירש"י כל מקום שנאמר צו אינו אלא לשון זירוז ועל המקל ועל הרצועה שיהי' מטילין אימה על הצבור לשם שמים עכ"ל וי"ל לכן נשאו מקל ובו תלוי רצועה להראות לעם בזה לייסרם ולהזהירם ולהטיל אימה עליהם אבל לש"ש כי המה אב"ד וראשי דיינים ועטרה של כסף בראשו לכבודם ולכבוד התורה, וכמו שדרשו חז"ל שראש ישיבה הי' מעשרין ומגדילין כדי להיות כבודו ואימתו על הבריות עיין ברש"י סוטה (דף מ' ע"א) בד"ה א"ר אבהו וז"ל ונותנין לו מנות ומעשרים אותו כדי שיהא חשוב וישמעו דבריו.
והנה ראיתי לרב האי גאון מרן אבא זצ"ל שהי' נוהג שמברך בשבת ויו"ט על לחם משנה והי' מכוון להוציא לבני ביתו והמה מכוונין לברכתו ויוצאים בברכתו ובלחם משנה והי' זורק להיושבים בשלחן פרוסת המוציא, ותמהתי הא הלכה רווחת בגמרא ובפוסקים שאין זורקין אוכלים ובפרט פת הגם שאינו נמאס כדאיתא או"ח (סימן קע"א סעי' א' ובטו"ז ובמג"א שם) מ"מ יש ביזוי בזריקתו ונייח לי דעתי לפי מה דאיתא בשו"ע או"ח רע"ד ובמג"א שם שבשבת אין חותכים בלחם קודם ברכת המוציא רק יש נוהגין לרשום סביבו בסכין עיין במחהש"ק ובסימן קס"ז הטעם לזה, ואיתא טעם בתו"ח יען שלחנו של אדם דומה למזבח הובא בשו"ע סימן קס"ז שם ובהג"ה דלכן יתן מלח על השלחן כמו על הקרבן. ובסימן ק"פ סע"ה בשו"ע ובמג"א שם, והמאכל דומה לקרבן, והנה מה שהבעלים אוכלים הוא בבחינת קדשים קלים שהבעלים אוכלים והמוציא הוא כנגד אימורים חלק גבוה לכן מרשימים ובחול חותכים קצת קודם להפריש ולזמן חלק גבוה, ואיתא בספרים לאכול פירורי המתפקעים ונופלים בשעת חתיכות המוציא והמה כמו אימורים שנתפקעו מעל גבי המזבח והנה מצות הקטרה הוא בזריקה כדאיתא ברמב"ם ה' בית הבחירה פרק שני הלכה י"ג ובכ"מ שם, לכן פרוסות המוציא שהמה בבחינת אימורים זורק אותם וזה כבודם של פרוסת הנ"ל, וכל טעם הוה שאין זורקין הוא משום בזיון ואדרבה זה כבודו כמו אימורים למזבח, זכיתי ליישב דעת קדשים בעזה"י בטובו וק"ל.