אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר

סימן קעג

סימן קעב

ראיתי בשו"ת אחד שמסתפק לפי סברת רבותינו האחרונים בשו"ת זצ"ל שכתיבה כדיבור דמי אם מותר לכתוב שם אביו (ע"י שו"ת דברי חיים ח"ב בהשמטות סימן מ"ג) ומביא בשם תשובו מהרע"א שאם כתיבה כדיבור דמי האיך מותר לכתוב השם הא הוי כהוגה את השם באותיותיו ומביא ראי' בשו"ת דברי חיים שמותר לכתוב השם מגמרא שבת דף קט"ו ע"ב דאיתא שם ת"ר הברכות והקמיעין אעפ"י שיש בהן אותיות של שם ומענינות הרבה שבתורה אין מצילין אותן מפני הדליקה וכו' מכאן אמרו כותב ברכות כשורפי תורה, ולמה לא נקט התנא איסור חמור מזה שבכתיבה הוגה את השם אלא מוכח שכתיבה לא הוה כדיבור, ולענ"ד מזה אינו ראייה שהתני' נקט מענינות הרבה שבתורה ומפרש רש"י פסוקים ופרשיות כגון כל המחלה וכגון לא תירא מפחד לילה ע"כ מוכח שהתנא כולל כל עניני הפסוקים אפילו היכא שלא נזכר בהם השם כגון לא תירא לכן נקט התני, איסור זה דהוי כשורפי התורה שכולל כל הפסוקים אפי' אותן שאין בהן השם, הגם שהתניא נקט בלשונו כותבי "ברכות כשורפי תורה ולא כלל בזה הדיבור שאר דברים, ובתחילת דבורו נקט הברכות והקמיעין אעפ"י שיש בהן אותיות של שם מוכח שבברכות יש בהן השם ומסיים כותבי ברכות כשורפי תורה אם כן כיון שנקט ברכות לבד ובהן נקט התנא בתחלת דבורו שיש בהן שם א"כ הדרא קושי' לדוכתי' אם יש בכתיבה איסור הוגה הו"ל לאשמעינן איסור חמור יותר משום הוגה, אבל באמת לכי תדייק בלשון הברייתא וז"ל הברכות והקמיעין אעפ"י שיש בהן "אותיות" של שם ולא נקט אעפ"י שיש בהן שמות מוכח דבאמת אין בהם שמות גמורים רק אותיות של שם כגון י' שמורה על שם הוי' ב"ה וכמו שיש בסידורים שלנו שכותבין ב' יודין תחת השם (הגם שבתרומת הדשן מחמיר למחוק ב' יודין שנכתבו תחת השם היינו להחמיר מחמת קדושת השם אבל איסור הוגה אין שייך בו, התרומת הדשן הובא ברמ"א יו"ד סימן רע"ו סעי' יו"ד) וממילא לא יוכל התניא לומר בשביל הוגה ואין ראי' משם שאין בכתיבה משום איסור הוגה וחתני הרב מהו"ר משה נ"י העיר שיש ראי' להיפך שאסור לכתוב השם משום דלא נקט רק הברכות בהן "אותיות" של השם ומה דמביא ראי' בשו"ת דברי חיים הנ"ל דמותר לכתוב שם אביו מהרמב"ם שחתם עצמו אני משה בר מיימון והראב"ד ז"ל חתם עצמו אברהם בר דוד לענ"ד אינו ראיה שכל טעם האיסור שאסור להזכיר שם אביו יען שאיננו דרך כבוד להזכירו בשמו אבל אם מזכיר שם אביו על דרך שמתכבד בו שהוא אביו אדרבה מצוה היא להזכירו שמכבדו בזה ובפרט הרמב"ם שאביו מפורסם לרב רבנן לדיין ומורה הוראה כדמובא ברמב"ם ה' שחיטה פי"א ה"י ואבא מארי מן האוסרים ואני מן המתירים ובפרט הראב"ד שחתם עצמו ברבי דוד כה"ג שרי שמכבדו בזה ויש לתמוה קצת על הרמב"ם שחתם עצמו על הקדמה בספר יד החזקה אני משה בן מיימון הספרדי ולא כתב ר' מיימון אולי טעמו כיון שאביו הי' גדול מפורסם בדורו וגדול מרבן שמו לכן לא הזכיר שם רבי רק שמו סתם כי בזה מכבדו יותר שלא מזכירו בשם רבי, עוד מביא בדברי חיים שם ראי' יען שאיתא בסוף פרק המגרש שעדים חותמין פלוני בן פלוני אם כתיבה כדיבור ואסור לפ"ז לכתוב שם אביו האיך תקנו חכמים לכתחלה מלתא דאיסורא, ולפמ"ש למעלה היכא דחותם שם אביו יען שמתכבד בו שרי ומצוה קעביד א"כ אם יזמין הבעל עדים שדרכם לכתוב שם אביהם בחתימתם ועל הגט לא יחתומו שם אביהם א"כ יסברו הב"ד כאשר יחקורו על העדים לקיים הגט בחותומיו שאינם אותם העדים כיון שהם תמיד חותמין בשם אביהם ועל הגט אינם חתומים בשם אביהם יאמרו אחרים הם, גם החתומים בעצמן נראין כמזייפין יען שתמיד חותמים עצמן בשם אביהם ועל שטר זה אינם חתומים רק בשמותם לבדם ואין כומר שאותם שחותמין עצמם תמיד בשם אביהם יחתומו גם על הגט בשם אביהם, ואותן שאינן רגילין בזה יחתומו רק שמותם לבד, זה אינו נכון כי יכול לבוא מזה טעותים וקלקולים והשוו חכמים מדותיהם ועוד לפי הטעם שאסור לקרות אביו בשמו הוא משום כבודו כי אין דרך העולם לקרות אדם נכבד וגדול בשמו והוא צריך לכבד אביו יותר מכל הנכבדים שבעולם א"כ כיון שתקנת חכמים הוא שיחתום על הגט בשם אביו מוכרח הוא כך על פי תקנת חכמים ממילא אינו בזה שום בזיון כיון שאף על פי תקנת חכמים הוא עושה, וחכמים שתקנו כך שיחתום העדים על הגיטין ושטרות שמות אבותיהן, יען כי הב"ד צריכים הרבה פעמים לחקור על חתימת העדים אם אמת הוא ומקיימין חתימת העדים במעשה ב"ד ונקל לב"ד לחקור עליהם ולידע מי המה ע"י שחותמין שמותם ושם אבותיהם יותר משם חניכה וק"ל.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה