התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן קעב
יש לספק מי שלש עיסה בפסח ונתחמץ מאיליו אם חייב מלקות, יש לומר שהוה לאו שאין בו מעשה דבשעת לישה לא עשה מעשה איסור שעדיין מצה היא ואח"כ נתחמץ מאליו, ויש להביא ראי' מרמב"ם ריש פ' הלכות חגיגה שכתב מי שבא לעזרה חייב להביא עולת ראיי' שנאמר לא יראה פני ריקם ואם לא הביא עובר בלא תעשה ואין לוקין שהוא לאו שאין בו מעשה ע"כ, והלא ביאתו לעזרה מעשה הוא אלא משום שבשעת ביאתו לא עשה שום עבירה וממילא אח"כ כשאינו מביא קרבן עולה הוא בשב ואל תעשה ואין לוקין עליו הוא הדין הכא נמי בשעה שלש לא עשה שום איסור והחימוץ בא מאליו, על זה השיב לי בחור אחד כ"ה זלמן נ"י שמשם אינו ראיה כי בשעת ביאתו להיכל לא עשה שום מעשה לענין זה כי החיוב קרבן עולת ראיי' אינו בא רק אחר שכבר בא בעזרה ובשעה שבא לא עשה כלום, והראי' לזה שמי שלא עלה לרגל כלל איני עובר רק בעשה ולא על לאו לא יראה פני ריקם, משא"כ בשלש עיסה בפסח שעשה מעשה הלישה והחימוץ בא מאליו, והנה ברמב"ם פ"א מה' חמץ ומצה הלכה ג' כתב אין לוקין משום לא יראה ומשום לא ימצא אלא אם קנה חמץ בפסח או חימצו כדי שיעשה בו מעשה עכ"ל משמע דאם לא חימצו בידים רק לש ונתחמץ מאליו אינו לוקה, ויש להביא כעין ראי' מתוס' גיטין פ' השולח דהקשה על הא דתנן גבי נזיר כשאמר לו אל תשתה א"ת חייב שתים הא הוי התראות ספק אולי יתיר לו גזרו ותירוץ כיון דצריך לעשות מעשה לעבור הנזירות וכל עוד שהיא בשב ואל תעשה הוה נזיר לא מקרי התראת ספק הכי נמי כיון אחר שלש העיסה נתחמץ מאליו וצריך לעשות מעשה שלא יתחמץ לא מקרי לאו שאין בו מעשה כיון שעשה מעשה ולש וממילא יתחמץ וצריך לעשות מעשה לאפותה שלא יתחמץ, אבל על זה יש להשיב, הנזיר ששתה יין כבר עשה העבירה וצריך לעשות מעשה לעקור העבירה משא"כ בפסח הלש עיסה לא עשה עדיין שום איסור ועבירה בא אח"כ מאליו ואין ראי' מדברי תוס' אלו אבל יש להדיא ראיה מתוספות שבת ד' ע"א בד"ה קודם שיבא דמקשה על הא דאמר רב ביבי בן אביי הדביק פת בתנור בשבת מהו לרדותה וכו' היאך חייב על הדבקת פת בתנור הא הוי התראת ספק דילמא יוציא אותו מתנור קודם האפיה ותירצו כיון דהאפיה ממילא בא מחוסר מעשה ההוצאה לא הוה התראת ספק והא התם כשהדביק פת בתנור לא עשה שום מעשה איסור דאורייתא ואפי' הפת ממילא בא ואעפ"כ חייב כן יש לדמות ללש עיסה בפסח והחימוץ ממילא בא.
והנה הא דאמר רבה האופה מיום טוב לחול לוקה והקשה תוספות הא רבה גופא סבר הואיל אם כן היכי לוקה נאמר הואיל, ומתרץ הר"ן אם אופה בפירוש לחול לא אמרינן הואיל ויש לספק אם אוכל ביו"ט עצמו הא דחפה לחול אם הוא פטור ממלקות, יש לומר אילו הוה פטור הי' התראת ספק מעיקרא ואינו לוקה אבל לדברי תוספות שכתבנו שבמחוסר מעשה לעקור הלאו לא הוי התראת ספק אין ראי' לזה.