אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר

סימן קעא

סימן קע

בסוגי' דטבילת כלים (מס' ביצה י"ז ע"ב)

בגמרא דכולי עלמא כלים בשבת לא, (עיין עוד לעיל סימן ק"כ) הנה האחרונים ז"ל הקשו הלא בפ' שני דמסכת שבת תנן ואין טבילין את הכלים ועל כרחך טעמא משום מתקן ולמה כדאו האמוראי דהכא מטעמא דרבה דאמר משום שמא יתקן, ומתרצים דביו"ט לא היו חוסרין משום מתקן דהוה מכשירי אוכל נפש ועל זה קשה לי דהא הכא בביצה מקשה הגמרא דכולי עלמא כלים בשבת לא משמע דעיקר טועמח דאמוראי קאי על איסור טבילה בשבת ולא רק על יו"ט ורק יו"ט גזרו אטו שבת כדאיתא בגמרא בהדיא ובשבת הטעם באמת משום מתקן ולמה נקטו טעמים אחרים הלא בשבת הטעם משום מתקן ועוד קשה אם המה מודים לטעמא דשמא יתקן רק ביו"ט לא שייך טעמא דמתקן משום שהוא מכשירי אוכל נפש מאי האי דקאמר רבא משום מתקן כלי דמשמע דמחדש טעמא אחרינא הלא גם המה מודים, דשייך מתקן רק סברו דביו"ט מתקן מותר ורבא סבר דגם ביו"ט אסור הו"ל לרבא לומר גם ביו"ט שייך שבות דמתקן ולא כדמשמע דרבא מחדש טעם חדש הכלל דסתם משמעות הגמרא קאי ומוכח דאמוראי בעי טעמא אכלים בשבת לא. ועוד קשה למה לא מביא הש"ס כל השקלא וטריא הנ"ל על מתניתין פ"ב דשבת דקדמה למס' ביצה דתנן אין מטבילין בלי שום פלוגתא.

ונלע"ד דטעמא דמתניתין דשבת דאין מטבילין איננו משום מתקן אלא אתיא כברייתא (מס' ביצה דף י"ט ע"א) וככולי עלמא כת"ק ור"ש שזורי דסברו אין מטבילין כלי בערב יו"ט ביהש"מ והטעם משום הכנה שמטביל כלי ביו"ט לצורך חול כדאיתא שם ברש"י בד"ה מידע ידע ובזה כולי עלמא מודים דאסיר ובפרט מטעם אולי יתאחר ויטבול בלילה שהוא ודאי יו"ט והכנה כזו לכולי עלמא אסור ואפילו בבין השמשות ואפילו בדבור בעלמא אסור הכנה כמבואר (בעירובין דף ל"ז) הגם שהכלי בעצמו כבר בעולם מ"מ אסור לעשות לצורך חול להכינו וכדאיתא להדיא ברש"י ואתי שפיר דבמסכת' שבת קאי מתניתין ומיירי בביהש"מ בספק חשיכה ואשמעינן הטעם משים מכין משבת לחול כי לחולין לא בעי טבילה ולתרומה לא יועיל הטבילה לאותו יום דבעי הערב שמש, וכיון שבין הש"מ ספק לילה שצריך להמתין מלהשתמש בו עד מוצאי שבת ואולי יזדמן לו שירצה לאכול באותו יום חולין על טהרת תרומה דלא בעי הערב שמש זה לא שכיח שיטריח בשביל זה ורובא דטבילה הוה רק בשביל תרומה וגזרו רבנן ואסרו הכל משום הכנה ולא פלוג, ורש"י מפרש שפיר בביצה דנטמא באב הטומאה דמותר לטבול ביום טוב דאם טובל ביו"ט יכיל להשתמש עוד באותו יום חולין קודם הערב שמש דביו"ט דהכל טהורים גם ישראל ברגל משום דחייב לטהר עצמו ברגל וטובלים הכל ואוכלים בטהרה לכן מותר לטבול הכלי כדי להשתמש בו עוד חולין באותו יום ולא היה הטבילה לצורך מחר, אבל בשבת דעלמא איננו חוב להיות בטהרה ולא שכיח יחיד שטובל לאכול חילין בטהרה רק עיקר לכהנים משום תרומה ובאמת בברייתא מסיק רש"י בדבור המתחיל הא הוא דלא גמיר דבכהן איירי דרוב תשמישו לתרומה ולזה צריך הערב שמש והוה הטבילה ביו"ט לצורך חול ומשום מיעוט חולין דיכול להשתמש בו בטהרה אסרו לטבול משום לא פלוג, ותמיהת המהרש"א מיושב בזה דרש"י גופא מסיק דבכהן איירי ועיין עירובין (דף ל"ז ע"ב) בסופו דאפילו בדבור בעלמא אסור להכין ועיין שם תוספות ע"א בד"ה משום הכנה.

אך לפי"ז קשה מאי מהדר הגמרא בביצה דטבילה בשבת אסור כיון דבבהש"מ ביו"ט אסור לטבול משום ספק לילה ומכין לחול או שמא יאחר ויטבלנו בלילה ומכין לחול מכש"כ בשבת גופא דאסור להכין לחול וה"ה דאסור להכין משבת ליו"ט א"כ לימא האי טעמא בביצה דהא מתניתין קחי שם על שבת ערב יו"ט ואסור משום דמכין ליו"ט והוא אסור לכל תנאי ואמוראי ובשבת עדיין איננו מחויב או מצוה שיהא הכל בטהרה בטהרת הרגל ורק משום יו"ט הוא הטבילה ואסור דהא בזה ההכנה גם תנא קמא וגם רבי שמעון שזורי מודה, וצ"ל דמהדר הגמרא טעמא אפילו לרב חסדא דסבר מדאורייתא צרכי שבת נעשים ביו"ט (פסחים מ"ג ע"ב) וברש"י שם דסבר רב חסדא יו"ט ושבת קדושה אחת היא והוה כמו שמכין לצורך אותו יום עצמו ולפי"ז מותר להכין גם משבת ליו"ט במה שמותר להכין בשבת לשבת עצמו ה"ה ליו"ט שלאחריו דהא יום אחד ארוך היא ויש בזה פליגתא דתנאי אי שבת ויו"ט קדושה אחת היא עיין עירובין שם וביצה דף ד' דרב פסק כר"א משום ד' זקנים דשתי קדושות הן.

ואין להקשות דלכל הפחות מדרבנן אסיר להכין מיו"ט לשבת וה"ה משבת ליו"ט משום שבות כדאמר ר' חסדא כדאיתא שם בפסחים י"ל דדוקא בבישול ומלאכה מיו"ט לשבת אסרו משום שבות כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת קו"ח לחול משים דאפיה ובישול שכיח אבל בהכנת שבת ליו"ט דלא שכיח לא גזרו, ועוד י"ל דשבות קרובה התירו לצורך מצוה כדאיתא שם בגמרא ומצוה הוא שיהא הכל בטהרה ברגל לכן הטבילה עצמה היא מצוה כדאיתא ברבותינו האחרונים ז"ל לכן לרבה דסבר החול שפיר מותר להטביל הואיל דהוא ראוי לאנשים דאוכלין חולין בטהרה וחזי להוא השתא נמי חזי להו ואורחים כאלו שכיחא טובא ושייכא בהו הואיל אפילו בשבת במידי דשכיחא עיין תוספות פסחים שם דבמידי דשכיחא גם בשבת אמרינן בואיל ועוד י"ל דלרבה אפילו שבות אינו במה שמותר משום הואיל ורק טעמא דעירוב תבשילין משום כדי שיברור מנה יפה לשבת וכרב אשי בביצה דסבר הכי וכן הוא מבואר בבעל המאור בסוגי' דהואיל דלרבה בשעת הדחק מותר הכל מצד הואיל ומכש"כ שלא יגרע טבילת כלים דצורך מצוה משעת הדחק.

בור בר"ה ויעבירנו ארבע אמות בר"ה קשה כיון דבור מטבילין בו ושיעור מקוה הוה אמה על אמה ברום ג' אמות והוה הבור עמוק עשרה ורחב ארבע והמים אינם מבטלים מחיצה כמבואר בגמרא שבת ועירובין ואם טובל בו ומוציא לר"ה הלא מוציא מרה"י לר"ה ותיפוק לי' משום הוצאה דאסור מן התורה הגם שהמקוה כשרה גם אם אינה גבוהה עשרה טפחים רק שיהי' בשטחה רחבה שתעלה לאשבורן באמה על אמה ברום ג' אמות ואז הוה רק כרמלית מ"מ רוב מקוואות עשוים גם שתוכל אדם לטבול בו ולזה צריכה שתהי' גבוה לכתחלה ברום שלש אמות (ועיין שו"ע יו"ד סימן קצ"ח שלכתחלה תהי' כחצי אמה למעלה מן הטבור) וכיון דשכיחא לרוב מקוואות כאלו גזרו בו רבנן על טבילת הכלים דשכיחא ושכיחא מקוה כזו שהמה רה"י ויוציאנו מרה"י לר"ה, וצ"ל כיון דמעביר ד' אמות הוא קודם לטבילה שהיא ההוצאה נקט שמא יעבירינו ועי"ל גזירה דשמא יעבירנו גזירה קדומה הוא מאז וגם משה רבינו כבר גזר בהזאה משום שמא יעבירנו, לכן נקט משום שמא יעבירנו ועוד קודם שבטלוה רביעית של מי מקוה כבר היתה הגזירה משום שמא יעבירנו, ו אז הי' שכיחים הרבה מקוואות כזו כי טבילת הכלים הי' אז שכיחא מאוד לרוב בכל השנה מפני הטומאה ומקוואות קטנים כאלו לטבילת כלים היו הרבה לרוב מאוד ושכיחים בכל בית ובית משא"כ מקוה של ארבעים סאה לא היו שכיחים כל כך כמובן וגם לא הי' שכיח שיטבילו כלים במקוה שאדם טובל בו משום מיאוס גם משום צניעות לכן נקט שמא יעבירנו שבשעה שגזרו היתה גזירה זו מעביר ד' אמות שכיח יותר מהוצאה מהמקוה לר"ה ונקט הטעם העיקר מה שהי' בשעת הגזירה אז עיקר הטעם שמפני זה היתה תחלת הגזירה.

הרמב"ם נקט גבי שבת טעמא דטבילת כלים שמא יתקן וגבי יו"ט שמא ישהה כרב ביבי, ומתרצים דסבר דביו"ט מותר מתקן משום תיקון כלי לצורך אוכל נפש, וקשה לי מאוד על זה אם כן הא דתנן אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט טעמא משום מתקן וכאשר כתב הרמב"ם הטעם משום מתקן והוא באוכל נפש עצמו אעפ"כ אסור ביו"ט ולמה מותר כלי שנטמא ביו"ט באב הטומאה לטבול מטעם שלא חששו בו משום מתקן אבל זה אינו קשה דהוה כמו פירות דטבילו ביו"ט שמותר באמת להגביה מהם תרומה ה"ה בנטמא ביו"ט באב הטומאה, אבל קשה לפ"ז אם נטמא בערב יו"ט למה נקט טעמא דרב ביבי לימא משום מתקן וצ"ל דגם אם נטמא מערב יו"ט אינו אסור משום מתקן יען כיון שנטמא ביו"ט שרי לטבול לא החמירו בזה מטעם מתקן באם נטמא בערב יו"ט הגם שמכשירין שאפשר לעשותן מערב יו"ט אסור מ"מ באיסור דרבנן כזה וצורך מצוה לא החמירו, והנה הטעם נעלם ממני מ"מ זה מוכח דרמב"ם לא נקט מתקן ביו"ט וצריך טעמא, ונראה לי כמו שמצינו שחכמים התירו שבות לצורך אוכל נפש לכן התירו גם שבות זה, והנה אם יש לו דקר נעוץ שאם שחט ביו"ט מותר לחפור בדקר נעוץ משום דהתירו שבות לצורך כיסוי ואיתא בתוספות וברא"ש שם להדיא הא דבעי דקר נעוץ מערב יו"ט כדי שיהא מוכן ולא יהא מוקצה דשני שבותים לא התירו והרמב"ם נקט גם כן אם הי' לו דקר נעוץ ועיין לח"מ שם, אם כן במגביהין תרומות ומעשרות דיש בו משום מתקן ומשום מוציא מרשות חולין להקדש דהוה משום מקח וממכר כדאיתא ברמב"ם ה' שבת פרק כ"ג הלכה י"ד ויש בו תרי שבותין זה לא התירו בטבילה מערב יו"ט רק שבות אחת דמתקן התירו לכן הי' מותר לטבול כלי שנטמא לערב יו"ט אם לאו משום שמא ישהה ואתי שפיר דבשעת לא התירו אפילו שבות אחד משום אוכל נפש וביו"ט התירו שבות אחד רק ב' שבותים לא התירו בטבילי מאתמול.

והנה מרמב"ם משמע מלשונו בה' יו"ט דמשהה הכלי בטומאתו הוא האיסור וכמו טבילה בזמנה מצוה כן אין להשהות דבר בטומאתו ולא משום תקלה שישמש בו בנתיים ובוולד הטומאה דרבנן אין איסור בזה ואין הטעם משום תקלה דתקלה שייך גם באיסור דרבנן כן משמע מלשון הרמב"ם וק"ל וכן מצינו שביצת נבילה שאסור רק מדרבנן וחטים דנפל עלייהו סתם יינם אסור למכור לנכרי שמא יחזור וימכרנו לישראל וכן הוא בסוף הלכות חנוכה שאסור לשמור לשנה הבאה מותר שמן שבנר חנוכה ואפילו בכלי מאוס דילמא אתי לידי תקלה וקשה לרש"י לברייתא דכלים שנטמאו בוולד הטומאה מערב יו"ט מותר לטבול ביו"ט מברייתא דכלי שנטמא בעיו"ט אסור לטבול ביו"ט שמא ישהא הא בל"ס ברייתות אלו לא חלקו אהדדי ולמה הא גם בדרבנן שייך תקלה ולחומר הקושיא נלע"ד הנה תירצו בגמרא כהנים זריזין הן פירש"י ומיזהר זהירי שלא לבוא לידי איסור א"כ אנן נמי נאמר כיון שהכהן ידע שתרומה טמאה אם אוכלה עובר בלאו ויודע שבקל יוכל להיות שאצל ישראל ובפרט עמי הארץ יוכל להיות שנטמאת התרומה והמה זהירים שלא לבוא לידי איסור משאל שאל עלייהו אם לא נטמאת אך התקלה איתא שהישראל ברוב הימים ישכח שהכלי טמא ויתן לתוכו תרומה ונטמאת התרומה והתורה אמרה את משמרת תרומותי שאסור לטמאת תרומה זה הוא החשש תקלה משא"כ בכלי שנטמא בוולד הטומאה שאין בו טומאה דאורייתא לא החמירו רבנן כל כך לעבור על משמרת תרומותי שאין שייך בטומאה דרבנן ועוד שבליס רק עשה הוא לשמור בטהרה התרומה ולא מלקין עליה ולא החמירו בדרבנן.

רבותינו האחרונים דקדקו מאי תקלה שייך בשבת הלא לזמן קצר כולי עלמא מודי דלא שייך בהו תקלה ויש לדחוק ולומר משום שבת לחוד לא הי' גוזרין דלא שכיחא תקלה רק כיון שכבר גזרו על יו"ט כללו גם שבת בכללו ולענ"ד דבר אמתי אין אנו דנין על הזמן אלא כל הענין לפי מה שהוא הנה אם יש לו ביצת ספק טריפה או עוף ספק טריפה מותר להמתין ג' שבועות אם הדרה מתעברה ותלד דהוה זמן קצר ולא חיישו לתקלה משא"כ בבהמה דהוה זמן ארוך אסור להשהות משום תקלה התם החשש אולי יאכל הביצה והעוף וזה אינו עושה רק פעם אחת וכיון שהוא ספק איסור מיזהר בו אבל לזמן מרובה כגון י"ב חודש אסיר כי ברוב הימים אולי ישכח אבל כלי שדרכו להשתמש הרבה פעמים ביום אחד ועד שבת הוא צריך להשתמש בו הרבה פעמים מאוד בזה יש לחוש אולי בהצריכו להשתמש בו הרבה פעמים ישכח בפעם אחת וישתמש בו משא"כ התם שלכל היותר הוא צריך פעם אחת ונזהר ויש לדחוק ולחלק אם הטילה התרנגולת הרבה ביצים ואולי ישכח לאכול בכל יום אחת מ"מ משום זה דל"ש כל כך לא אסרו להשהות וק"ל.

תמיה לי טובא למה לא מקשה הגמרא גם כך מיו"ט והול"ל דכ"ע כלים בשבת ויו"ט לא מ"ט ויש ליישב דסבר המקשן דבכניסת יו"ט צריך להיות הכל טהור ובפרט שנטמא באב הטומאה שצריך הערב שמש לא יועיל טבילה ביו"ט והא דאקשי אביי לרבא ביו"ט מאי איכא למימר י"ל שקושיתו מן הברייתא שאיתא בפירוש שכלי שנטמא מערב יו"ט באב הטומאה אסור לטבול ביו"ט אבל המקשן לא הקשה על מתני' כלים ביו"ט לא דבמתניתין לא אידכר כלל שאסור לטבול כלי והא דתנן דאבל לא מטבילין איירי כפירש תוספות דאסור ליתן משקין טמאים בכלי ולטמאת הכלי דהא בכניסת יו"ט צריך להיות הכל טהור מכש"כ שלא יטמאנו ביד ביו"ט.

הא דמקשה אביי לרבא בור בחצירו וביו"ט מא"ל קשה הא בשבת דף י"א ע"ב אביי גופא קאמר היא היא היינו שלא יעמוד ברה"י וישתה בכרמלית והוא גזירה לגזירה וצ"ל שאביי אליבא דרבא מקשה ובפרט לנוסחא שם בשבת רבה אמר היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה וצ"ל דבהך דהכא דוקא גזר רבה ומחמיר כי אין לו היזק אם יטבילו הכלים קודם שבת ולפי מה שכתבנו במקום אחר ליישב קושית התוספות למה לא קאמר שמא יוציאנו כי הוצאה דילפינן מקרא ואיתא להדיא בירמי' אל תוציאו משא מבתיכם ביום השבת מיזהר זהירי בהו רק על שמא יעבירנו דמעביר ד' אמות בר"ה רק הלכתא גמירי וזיל בעיני בני אדם לכן גזרו אבל התם בשבת דמיירי דעומד ברשות היחיד ושותה בר"ה שהוא משום הוצאה באמת לא גזר.

ועל הקושיא למה לא מקשה הגמרא במוקדם במסכת שבת על המתניתין אין מטבילין הכלים מ"ט ושהטעם משום מתקן י"ל דלכאורה קשה בביצה י"ו ע"א דמתרץ רבא דנראה כמתקן הא באמת מתקן הוא והוא דומה למכה בפטיש גמר מלאכה שבלא זה אין יכול להשתמש בכלי דהנה הה"מ מביא רשב"א שאסור לטבול כלים חדשים מטעם דלא כרש"י דסבר דדוקא באב הטומאה שהיא טומאה דאורייתא אסור אבל בוולד הטומאה מדרבנן מותר אלא הטעם בוולד הטומאה שיכול להשתמש בו חולין גם קודם הטבילה מותר משא"כ בכלים חדשי' שאסורין להשתמ' בכל מילי לפ"ז ק"ק יהי' מותר גם לטבול כלי שנטמא באב הטומאה שאין שייך בו מתקן דהא יכול קודם הטבילה להשתמש בו חולין טמאים לכן על מתני' בשבת לא מקשה הש"ס די"ל דמיירי בכלים חדשים ובהם ודאי מתקן כלי הוא אבל כאן בביצה דמיירי מכלים של ישראל שנטמאו שראוים להשתמש בהם חולין בזה לא הוה מתקן ועל זה מתרץ רבא משום דנראה כמתקן לא מתקן ממש רק שנראה כמתקן וחמיר אב הטומאה דמטמא גם חולין מוולד הטומאה בזה כדצריכין למימר חילוק זה עכ"ח לרש"י.

עוד נלע"ד ליישב דהנה יש קושיא עצומה הר"ן כתב יען שהכל חייבים וטרודים לכן גזרו שמא יעבירנו כיון דליכא מאן למידכר לי' משא"כ במילה, הלא לולב ושופר יש זמן כל היום ונשים פטורים ואפ"כ גזרו מפני שכל האנשים טרודים אם כן אם חל ערב פסח בשבת שגם נשים עוברים בבל יראה וזמנו בהול מן התורה עד שש למה לא גזרו ותקנו שיבוער הכל בערב שבת החמץ ואנן פסקינן חולין בזמנן בשבת הלא יש לחוש אולי מחמת הבהילות ישרפנו ויחלל שבת לכל הפחות לר' יודא דסבר אין ביעור חמץ אלא שריפה (דלרבנן דסברי מפרר ולאותן שיטות דוקא מפרר ולא ישרוף עיין במג"א שם יש לומר כבעל המאור דמפרר וזורה פת אינו אלא שבות) ודאי לתוספות פסחים (דף י"ב ע"ב) שסובר דקודם זמנו אף ר' יודא מודה דהשבתתו בכל דבר ניחא קצת אבל רש"י שם שסובר דקודם זמנו דוקא בשריפה למה לא גזרו בזה, ועוד סתם מתניתין הוא שורפין בתחלת השש משמע לכל הפחות דהמנהג הי' לשרוף גם לרבנן דסברי מפרר וזורה, לכן נראה לי דבר חדש יען כי הוצאה מלאכה גרועה היא מאוד עיין תוספות שבת (דף ב' ע"א) דלכן צריכין אנו על הוצאה והכנסה דעני ודעשיר ראיי' שהיו במשכן, וק"ל טובא בעיני המון עם ולא נחשב להם לאיסור ובפרט שיהא איסורו חמור בסקילה מכש"כ מעביר ד' אמות דרק הלכתא גמירי ליה לכן בטלו חכמים שופר ולולב דאורייתא משום חשש זה דשמא יעבירנו שיראו ולמדו כולא עלמא כמה גדול וחמור איסורא של מעביר שהרי בטלו מכל ישראל שופר ולולב משום זה ומיושב בזה קושיות הראשונים למה לא נקטו שמא יוציאנו דזה לא קיל כל כך בעיני העולם משום דכתיב בהדיא בקרא דירמי' ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת לכן לא גזרו בערב פסח דחמץ בשריפה דזה חמור מאוד בעיני כל העולם דמכל מלאכת שבת לא כתיב רק לאו זה בתורה בהדיא לא תבערו.

ועוד הי' נראה לומר דיש לדקדק דרבא מסיים ר"ה ר"ש פ"ד מדאורייתא משרי שרי ולמה לא נקט מדאורייתא מחויב לתקוע לכן י"ל רבא מודה דזכרון תרועה קאי על שבת אלא לרבי לוי הי' רבא סבר בדעתו דזכרון תרועה בא לאסור לתקוע בשבת ועל זה קשה הא לאו מלאכה היא למה אסרו תורה, ומסיק הוא דלא בא זכרון תרועה לאסור אלא למעט דאין צריך לתקוע בשבת לכן לא חייבוהו חכמים כמו בכל השנה משום גזירה שמא יעבירנו אבל במקדש דלא שייך הך גזירה כפירש"י לא הי' אוסרים חכמים (ובאמת דברי רש"י תמוהים מאוד דהא לולב גזרו דוקא בשאר הימים במקדש שמא יעבירנו דהא מהאי טעמא לולב אין ניטל במקדש בשאר הימים הגם שהוא דאורייתא במקדש כל שבעה אבל לפי זה אתי שפיר דהר"ן כתב דעיקר הגזירה משום שהכל טרודים ובהולים אבל באמת במקדש שהיו תוקעים כל יום ויום על הקרבנות וכן בשבתות וימים טובים על קרבני מוסף תקעו במקדש גם כן כי לא דבר חדש ולא רק פעם אחת בשנה הי' תקיעה במקדש משא"כ לולב דלא הי' כל השנה רק בסוכות היו טרודים ובהולים גזרו גם במקדש כיון דשייך בו הך גזירה כדמצינו כמה פעמים דגזרו גם שבות במקדש היאך דבקל יש לטעות לבוא לידי דאורייתא וכיון שאין בו איסור היו תוקעים במקדש כן היו נוהגים, ומיושב דהתנא לא נקט במקדש צריך לתקוע ונקט רק כמספר מנהג שנהגו ומיושב הדקדוק למה לא מיושב רבא סתירת המקראות אלא הוא מודה דזכרון בא למעט דשבת פטור וק"ל.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה