התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן קסב
נסתפקתי במה שאיתא בש"ע או"ח (סימן קכ"ח) דאם המנהג שהכהנים משלשלין הטלית נגד פניהם ועל ידיהם אז גם בעלי מומין בפניהם וידיהם יכולין לעלות לדוכן, יש להסתפק אם במקום דאיכא מנהג שמוציאין ידיהם חוץ לטלית ואחד בעל מום בידיו רוצה לשלשל הטלית וליתן ידיו תחת הטלית אם שרי, וי"ל דאסור כיון שהוא משנה מכל הכהנים אדרבה עי"ז יסתכלו העם בו ויתבטלו משמיעתם וכוונתם, ותלמיד אחד השיב לי כיון דבלאו"ה אסור להסתכל בפניהם ובידיהם כיון שכל הכהנים אחרים ידיהם חוץ לטלית אם כן לא יסתכלו כלל ולא ירגישו גם בכהן זה אבל זה אינו דאם כן ההלכה למותר שאסור לכהן במומי ידיו לברך משום הסתכלות העם הא אסור להסתכל בהם ומאין יבוא להיסח דעת ובאמת הא גופא קשה מעיקרא וצריך באמת טעם למה אסרו לברך אם יש לו מומין בידיו במומי ידיהם משום הסתכלות והיסח הדעת הא בלאו"ה אסור להסתכל בהם כלל ממילא לא יסתכלו בו ולא יסיחו דעתם, וצריך לומר כדאיתא במג"א ס"ק ל"ה שם דווקא להסתכל בעיון הרבה אסור אבל לראות בעלמא מותר וזה רק מנהג שאין רואים בהם כלל משום זכר למקדש וממילא כיון שמותר לראות והוה יראה שינוי יבוא עי"ז להסתכל ואסור לכהן אחד לשנות ובלאו"ה מביא המג"א שם ס"ק מ"ה שלכולם יחד גם כן אסור לשנות לשלשל טליתם ולשנות ממנהגם הקודם.
אבל יש לומר לפ"ז עתה שהמנהג הוא שאין רואים אפילו ראיי' בעלמא ממילא לא יבוא להסתכלות כלל ושרי כהן אחד לשנות וה"ה כולם ואולי מטעם זה לא נזהרו הכהנים כלל עתה ליזהר בזה לא מחסרון ידיעה בלבד רק מטעם זה כיון שאפילו ראיי' בעלמא אין רואים לפי המנהג ממילא לא יסתכלו ולא יסיחו דעתם אפילו יש להם מומין בידם וידיהם חוץ לטלית כנלע"ד.