אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר

סימן קנב

סימן קנא

בענין גר יורש אביו.

לבאר ענין זה, הנה חז"ל תקנו שגר יורש אביו גוי כדי שלא יחזר לסורו מפני ירושה הגם גם אם יחזר לסורו הוה כישראל מומר וג"כ אינו יורש אביו מ"מ הוא סובר שיקבל ירושתו כן כתבו תוס' בקידושין דף י"ז ע"א, והנה בכתובות דף י"א ע"א איתא א"ר הונא גר קטן מטבילין אותו ע"ד בית דין וברש"י שם וז"ל שאין לו אב ואמו מביאתו להתגייר עכ"ל יש לומר טעמא דרש"י דבאית לי' אב ואביו אינו מגייר עמו אזי מפסיד הגר קטן ירושת אביו והוה מיד לו קצת חוב ואין ב"ד יכלו לגיירו כדאיתא בתוספות בד"ה מטבילין וגו' בסוף דיבור דמצד זכי' יכולין לגיירו ולא מצד שליחות ומצד זכיי' צריך שלא יהא בו שום צד חוב בו הגם שגם אמו אינו יורש אח"כ מ"מ כיון שהיא מביאתו לגיירו מרצונה מסתמא תחוש עליו שלא יפסיד ירושתו ותעשה בחיי' לטובתו ועכ"ח צריך אתה לומר כן דהא נקטו בגמרא בתירוצם בפשיטות בגר שנתגייר הוא ובניו עמו שמגיירים ב"ד אותם ואז הקטנים אפילו מדרבנן אינם יורשים אביהם דדווקא אם האב נשאר בגויותו אז מדברי סופרים יורשים אביהם שהי' מגיע להם מן התורה אם לא הי' מגייר עצמו אבל אם נתגייר גם אביו שאז אפילו לא הי' הוא מגייר עצמו לא הי' יורש אביו לא תקנו לו חכמים ירושה ואם כן חוב הוא לו מיד שלא יירש אפילו מדברי סופרים וצ"ל עכ"ח כיון שאביו מביאו ומגייר עמו בל"ס דורש טובתו ויעשה בחייו בתורת מתנה כדי שיגיע ירושתו לידו וכוונת רש"י דווקא באין לו אב אז אם אמו מביאתו מגיירים אותו אבל ביש לו אב אז אין מגיירים אותו גם אם אמו מביאתו להתגייר.

ואין לומר לרש"י גם אם יש לו אב כיון שמדרבנן יורש את אביו אין לו חוב בזה, זה אינו דטעמא מאי תקנו לו ירושה שלא יחזיר לסורו ויהי' אח"כ ישראל מומר האי קטן אם ימחה כשיגדיל אזי הוא גוי באמת ולא כישראל מומר בזה לא תקנו חז"ל שיירש אביו גוי ולא הפקיעו חז"ל מירושת שאר אחיו הגוים שיורשים מן התורה את חלקו מה שהיה מגיע לו ירושת אביו משום שלא יחזיר לסורו ויהא גר כי אין הב"ד מחזירין שיהי' גרים לישראל אדרבה קשים גרים לישראל, אבל על זה יש להשיב דילמא ימות אביו אחר שהגדיל וכיון שלא מיחא כשהגדיל שוב אין מועיל המחאתו ויחזיר לסורו מפני ירושתו ויהא כישראל מומר, וצ"ל לרש"י הטעם דאם יש לו אב ואביו אינו רוצה הוה קצת חוב לו מיד לעשות ולמרוד נגד רצון אביו ולא יכלו ב"ד האי קטן לגיירו כדכתבינן לעיל בשם תוספות.

והנה צל"ע מאיזה כח תקנו חז"ל לגר יורש אביו אפילו במקום שיש לו אחים גוים (כדמוכח במתני' יו"ד פ"ו ממס' דמאי דגם ביש לו אחים תקנו לו חז"ל ירושה ויעוין שם) להפקיע ירושה דאורייתא מאחיו בשלמא אם אין לו לגר אחים וכשמת אביו נכסיו הפקר זוכה הגר מן ההפקר ואפילו אם אחרים ישראל קדמו וזכו בנכסיו ושייך להם מן התורה שזכו מן ההפקר אפקעינהו רבנן לנכסייהו וזכו לו דהפקר ב"ד הפקר. אבל שיוכלו להפקיר ממון גוים היכן מצינו זה בין דילפינן הפקר ב"ד הפקר מיחרם כל רכושו או מנשיא אחד למטה אשר ינחלו כדאיתא בגיטין בסוגי' דפרוזבול לא מצינו רק בישראל אבל לא בגוי (בשלמא בזמן שארץ ישראל לנו הוא ואנו מניחים אותם לדור בינינו יש לומר אדעתא דהכי אנו מרשין להם לדור בארצינו ע"מ שיקבלו תקנותינו כדאיתא סברא זו לענין דינא דמלכותא דינא דאדעתא דהכי המלך מרשה לנו לדור בארצו ע"מ שיקבלו גזרותיו ותקנותיו) ואין לומר כיון שבדיניהם הגר יורש אביו והמה אחיו נותנים לו ירושה א"צ להחזיר דהוה כמו הפקעת הלואתו דגוי דשרי אם כן נאמר אז קשה הלא אז מן התורה שייך לו ומה חדשו ותקנו חז"ל בזה ויש לומר דגזל כרי רק מדרבנן ותקנו חז"ל שיירש והם אמרו והם אמרו אבל באמת להנך תנאי דסברי גזל נכרי דאורייתא וכדנקטינן אנן להלכתא קשה, ומתני' דדמאי סתמא קתני ולא אשמעינן הגמרא דאתיא כמ"ד דסבר גזל נכרי רק מדרבנן, והא דוויתר הקב"ה ממון שלהם כדאיתא בבא קמא (דף ל'ח ע"ח) היינו לגבי שור של ישראל שנגח שור של נכרי אבל לא לשאר דברים כדאיתא להדי' בתוספות שם כן למ"ד גזל נכרי דאורייתא, ולענ"ד לאו דוקא בשור שנגח ישראל של גוי וויתר הקב"ה ממונם רק כל בדדמי לי' היכא שישראל יהא צריך ליתן משלו לנכרי במה שלא לקח ממנו רק ע"י נכסיו של ישראל נפסד לנכרי שלא בידיעת ישראל כגון שורו וחמורו שנגחו ולגבי ישראל אם נגח של ישראל חייבו התורה ולא בנגח של נכרי, ואין להקשות בגוי וישראל שבאו לדין ישראל אומרים לו עפ"י אופן שיזכה ישראל הן בדינהם הן בדיני ישראל אפילו היכי דהישראל מוציא ממון מגוי היינו כיון דגוי מרוצה לבוא עם ישראל לדין תורה ממילא מקבל עליו הדין תורה וכן הוא הדין תורה לפסוק לו כך (וכמדומה שכתב סברא זו בשו"ת בית חרי') אבל עדיין צ"ע אלו ידע הנכרי שבכל גוונא יתורו הב"ד לפטור ישראל אי לפסוק בדיניהם או לפסוק בדיני ישראל לא הי' מקבל עליו זה ואולי יש לומר דילפינן לשור ישראל שנגח לנכרי דגילתה תורה דפטור משום שהתיר הקב"ה ממונם בכל אופן שצריך המעות החלו להוציא ע"פ ב"ד למידין משור שנגח של נכרי (דהוא קנס ואין מוציאים אותו רק ע"פ ב"ד) דפטור ה"ה כל תביעות כאלו שצריך ב"ד לדונו ולהוציא ממנו הממון דפטור לכן באין בעקיפין אבל אם אין מקום לבוא עמו בעקיפין לחייבו אסור מפני חילול השם.

וכעת נראה לענ"ד דבאומות גם בניהם בחייהם יש להם מיד חלק בנכסי אביהם וקרא דיליף מיני' ר' יוחנן (מסכת קידושין דף י"ח ע"א) דגוי יורש אביו מן התורה מקרא כי לבני לוט נתתי את ער ירושה היינו לכל בני לוט כולם יחדם ישלטו בהם ודוקא גבי ישראל אמרה תורה ואיש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו גילה התורה דלאחר מיתה מעבירים נחלתו לבניו וכל זמן שחי רק שלו לבדו הוא וגם כתיב והי' ביום הנחילו את אשר יהי' "לו" גילתה התורה ששלו הוא והוא יכול להנחיל אבל באומות כולם שווים יחד בחייהם, והא דרבא שם יליף מדכתיב וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו היינו דצריך לחשוב דוקא עם ההקונה אותו ולא עם בניו הגם ששייך גם להם והא דנקט לשון יורשי קונהו היינו אפילו לאחר מיתתו של הקונה שאז הכל לבדו לבניו גם אם אין לו אלא בן אחד מ"מ אין לחשוב עמו רק עם הקונה אותו דווקא.

ובמקום אחר הארכנו בזה אם גזל עצים מנכרי ונתנה בסוכתו אם יוצא בזה מן התורה דמשום תקנת השבים דמותר בישראל מתקנת חז"ל אבל בגוי לא שייך תקנת חז"ל עליהם וצ"ע.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה