אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר

סימן קנא

סימן קנ

שאלה אם יש להחמיר שלא לכתוב פרוזבול בשביעית בזמן הזה כדי לקיים מצות שמוט.

ב) אם גבה וקבל חובו בלא פרוזבול אם גזילה בידו וצריך להחזיר החוב ללוה.

תשובה תחלה נבאר פרטי דברים בזה לפי דברי הסמ"ע בחו"מ סימן ס"ו בתחילת הסימן שלמד מדברי התוספות שדווקא בזמן שיובל נוהג מן התורה אז תתקיים הברכה וצויתי את ברכתי לשלש השנים, ושה"ה ברכת כי בגלל הדבר הזה יברכך לא נאמר אלא בזמן ששמיטת כספים דאורייתא א"כ בזמן שהוא דאורייתא וכל אחד מובטח, שבהלוואתו גם אם ישמיט חובו יתברך ממקור הברכות לא נמנעו אז מלהלוות אדרבה שש ושמח בזה כי מתברך עי"ז אבל בזמן ששמיטת כספים רק מדברי סופרים ולא יתברך בברכת כי בגלל אז נמנעו מלהלוות ובטלו מצות דאורייתא אם כסף תלוה וראה הלל שע"י תקנה זו שתקנו חכמים שתשמט החוב לזכר שמטה יכשלו רבים במצוה דאורייתא של אם כסף תלוה לכן עמד והתקין פרוזבול לתקן דבר זה ולפ"ז הא דאמר שמואל דעולבנא דדיינא הוא תקון פרוזבול לא קאי אלא שלפי שסבר על כרחך כשיטת רש"י לרבא שגם בזמן שהוא דאורייתא תקנו פרוזבול והוא עולבנא לבטל מצות מן התורה, והיינו לפי מה דמסיק הגמרא עולבנא לישנא דחוצפה הוא ורב נחמן דקאמר אקיימינה קאי על מה שבזמנו של ר' נחמן דאז לא הוה שמיטת כספים אלא מדרבנן אדרבה אקיימינה שלא יוגרם ע"י תקנתם שתקנו שמטת כספים שיעברו עי"ז על מצוה דאורייתא לכן קיימינה ותקן אע"ג דלא כתוב ככתוב דמיא ואין צריך פרוזבול ואין להקשות אם בזמן ששביעית דאורייתא צריך דווקא פרוזבול ובזמן שהיא דרבנן מועיל באמירת דברים בלא כתוב א"כ מהרה יבנה המקדש ויובל נוהג יאמרו אשתקד נהגנו בלי פרוזבול רק במסירת דברים לבד די"ל דלכל הפחות צריכים הדיינים בקיאים בעניני שמיטת כספים ודבר המסור לב"ד המה ידעו לחלק וכבגמרא עדות לב"ד מסור ואין לחוש ביצה דף ה' ע"ב אך לפ"ז קשה למה אמר רב נחמן נאמן אדם לומר פרוזבול הי' לי ואבד משום דלא שכיח שביק התירא ואכל איסורא יותר הי' יכול לאשמעינן נאמן אדם לומר מסרתי דברי בפני ב"ד כי זה קרוב ונוח יותר למלוה מלכתוב פרוזבול לכן נ"ל לפי סברת הרב המגיד פ"א מהלכות אישות הלכה ד' בד"ה משנתנה דבאיסורא דרבנן אפילו בזנות אם אין איסורו אלא מדרבנן לא אמרינן חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כי דווקא בדאורייתא אמרינן כן כי חמיר איסורא בעיני בני אדם אבל איסורא דרבנן כולהו אינשי לא זהירא בהו עכ"ל אם כן יפה אמר ר' נחמן דווקא בזמן ששמיטה דאורייתא דחמיר איסורא בזה אמרילן לא שביק איניש היתרא ועביד איסורא ובזמן שהוא דאורייתא אז דווקא רק פרוזבול מהני לכן קאמר רב נחמן נאמן אדם לומר "פרוזבול" הי' לי ואבד משום דלא שביק וכו' אבל בזמן הזה באמת לא מועיל טענה זה דלא זהירי אינשי במילי דרבנן ובפרט לומר לוודאי כן שלא שביק היתרא ולהוציא ממון מהמוחזק, ומיושב בזה הרי"ף דלא הביא הא דרב נחמן פרוזבול הי' לי ואבד דהרי"ף לא מביא רק מה שנוהג עתה וסבר דעתה רק מדרבנן נוהג שמיטה וכיון שהביא הא דרב נחמן אקיימינה (ורבנן דבי רב אשי מסרו מילייהו להדדי) ממילא עתה כיון שהוא דרבנן לא נזהר לא בכתיבת פרוזבול ולא במסירה בעל פה כסברת ה"ה ולא יכול לטעון פרוזבול הי' לי.

והנה הא דקרי לי' פרוזבול לשון עושר הגם שהוא גם תקנת בוטי העניים י"ל משום דלעשירים הוא תקנה יותר בכפלים שלא יעברו לא בהשמר לך וגו' וגם שיבואו לידי ממונם אבל לעניים רק חד תקנה הוא כדי שילוו כהם, וי"ל עוד לפי תמיהת הר"ן האיך מזכה המלוה ללוה קרקע כל שהוא כדי לגבות חובו הלא הוא הפסד שעל ידי זה צריך לשלם יותר ממה כל שהוא של קרקע שוה וזכין לאדם ולא חבין לאדם ותירץ כיון דהדבר בעצמותו הוא זכות עיין שם וקשה הדבר להבין ונלע"ד כן להסביר הנה הדבר בעצמותו הזיכוי לו קרקע זכות לו אבל יבוא ממנו ללוה "אח"כ" חוב שיגבה ממנו חובו עי"ז אבל גם זכות יבוא לו אחר כך מזה על ידי שגובין חובו שילוה לו המלוה עוד פעם וכן שאר בני אדם ילוו לו תמיד א"כ כיון שהדבר בעצמותו הוא זכות רק משום שיבוא אח"כ מזה חוב לו הלא לעומת זה גם זכות יבוא לו מזה ושפיר זכין לו בזה, וחם כן כיון דכל עיקר פרוזבול ניתקן רק על קרקע שיש ללוה ואם לא הי' התקנה ללוה בזה לא הי' יכולין לזכות ללוה קרקע ולא הי' המלוה יכול לגבות ממנו אם כן ע"כ במה שהוא תקנת בולי עשירים מוכח שהוא תקנה לעניים דאל"כ לא הי' מועיל לעשירים וממילא בתיבת בולי מוכח גם כן תקנת בוטי על כרחך לכן קורא אותו סתם פרוזבול.

והנה הטור פסק דצריך שלשה דיינים כרב ששת ורצה הב"י ליישבו דסבר דמילתא דאיסורא הוא והלכה כרב ששת באיסורא וצריך ביאור דהא גם מלתא דממונא הוא יעוין בב"י, ונלענ"ד לבאר הטור לשיטתו שפיר פסק דמילתא דאיסורא "לבדה" הוא דהרא"ש כתב וחלק מצות שמטה לשני חלקים כי קרא שמטה לה' בכניסת שנה שביעית אסור לנגוש ולתבוע בב"ד אבל אם שלם לו לוה יכול לקבל וגם אם גבו ב"ד החוב מותר לקבל החוב אבל בסוף שביעית החוב נשמט לגמרי לכן צריך שכתוב פרוזבול בסוף ששית כדאיתא בתוספתא לפ"ז בשנה השביעית שאם שלם לו יכול לקבל לאם גבו הב"ד החוב מה שעשה עשוי א"כ אין וכאן בשעת כתיבת הפרוזבול שהוא בסיף שנה ששית רק דררא דאיסורא כדי שלא יעבור על לאו דלא יגוש כי דררא דממונא אין כאן כי יכול לקבל החוב וגם אם נגש וגבה מותר לו לקבל לכן הטור דקאי בשיטת הרא"ש בזה כדהובא בטור שכותבין פרוזבול בסוף ששית לדידי' הוה רק דררא דאיסורא ושפיר פסק כרב ששת בשלשה דיינים.

לפ"ז הי' קצת ראיי' מהרא"ש והטור דאם קבל אחר שביעית הממון דצריך להחזירו ללוה דרק דררא דממונא הוה בסוף שביעית ולא עוד מילתא דאיסורא ודמצוה רק אפקעתא דמלכא ממהקב"ה הוא שהפקיר כל ממון של המלוים ולפ"ז אם קבל המלוה בחובו גזילה הוא בידו וצריך להחזיר וכדהובא בב"י בשם מן הראשונים זה הלשון אפקעתא דמלכא הוא' ולא דמי באם אביו מצוה שיעשו בניו בממון ירושתם ממנו איזה דבר שמצוה עליהם לקיים דברי אביהם ואם לא קיימו אין הממון גזל בידם רק שלא קיימו מצוה כי מן התורה ממון ירושה שלהם הוא מיד בפטירת אביהם ואין עוד כח להאב בממון זה רק עליהם מוטל לקיים מצותו משא"כ בשביעית אפקעתא דמלכא הוא ובא ביד המלוה באיסור וגזל בידו.

ויש להביא קצת ראיי' לזה דאמרינן יתומים אין צריכים פרוזבול דר"ג ובית דינו אביהן של יתומים הוא אם נאמר דרק מצות השמטה הוא מקיים וכא גזל ביד המלוה אם קבל חובו רק שחסר מצוה הא יתומים לאו בני מצוה המה ולמה צריכים לטעמא דר"ג אביהם של יתומים הוא אלא ע"כ אפקעתא דמלכא הוא והפקר הוא לכן צריכין לטעמא דב"ד אביהם הוא וכאלו בא ליד ב"ד דמי, ויש לדחות קצת דקאי איתומים גדולים בני מצוה מ"מ אינם באו באנשים לסדר ולשאת ולתת בממונם וקנינם וצריכים עוד אפוטרופוסים והב"ד אביהם הוא.

ועתה נבוא לבאר ספק זה אם יש להחמיר לבעל נפש ומדקדק שלא לכתוב פרוזבול כדי לקיים מצוה מדברי סופרים שמטת כספים הנה רש"י פירש ותלי לי' עד דאמר לי' אעפ"כ במתנה אני נותן לך ותמה הרא"ש דאם כן בטלת תורת שמטה, ונ"ל טעמא דשמיטת כספים נוהג בזמה"ז פירשו הראשונים שהוא זכר לשמיטת כספים דאורייתא ואם כן מעיקרא הכי תיקנו רבנן שהמלוה יאמר משמט אנכי ויכריח ללוה שיאמר אעפ"כ ובמתנה אני נותן לך ודי בזה כיון שעי"ז הוא זכר לשמיטת כספים ולא ישתכח שמיטת כספים לגמרי כי לא הי' כוונתם להטיל חוב מצוה שישמיטו חובותיהם רק לזכר ובזה נתקיים הזכר וכדאיתא בריטב"א טעמא דלמה לא תקנו שכל אחד יתנה ע"מ שלא תשמטיני אתה בשביעית משום דתשתכח עי"ז תורת שמיטה אבל בכתיבת פרוזבול דצריך דיינים די בפרסום הזה ולא ישתכח לפ"ז כיון דכל עיקר טעמא דתקנתא הוא רק משום שלא תשתכח תורת שמיטה אם כן די בזה בכותב פרוזבול כיון דלא הי' טעמא דב"ד המתקנים שישמיט החוב באמת רק שיהא זכר לשמיטה ודי בפרוזבול לזכר עולם. אבל יש להביא ראיי' מרבה דהוה עצב על דלא החזיר לי ממונו ולמה לא זהיר רבה לכתוב פרוזבול ויהא אז בטוח על ממונו משום דוודאי בל"ס רצה לקיים מצות שמיטה לשמט חובו ולא תקשי דאם כן באמת למה הי' עצב הי' לו לבטוח על הבטחת בגלל הדבר הזה יברכך וצ"ל כסמ"ע דבמצוה דרבנן לא נאמר ברכם זו. אבל לעומת זה שאר אמוראים דעשו פרוזבול ורבנן דבי רב אשי דמסרו מילייהו להדדי נראה דאין להחמיר שלא לכתוב פרוזבול. וגוף דברי סמ"ע צריכין עיון הרבה הלא כתב לקל גומר עלי והקב"ה מסכים לתקנת ב"ד ולמה לא ישלח הקב"ה עזרו מקודש בברכה מרובה במקיים דברי חכמים ובאמת הלא הרבה פעמים מצינו בגמרא עושר ועונש עניות כגון המזלזל בנטילת ידים ולעומת זה הרבה ברכות המקיים דברי חז"ל וחביבין דברי סופרים ובתשובה אחרת הארכתי וצ"ע קצת עוד להלכה ולמעשה.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה