התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן קלב
נסתפקתי בפסח שני אי גם לראב"ע דסבר דפסח אינו נאכל אלא עד חצות אבל פסח שני אם נאכל כל הלילה דמפיק מגז"ש ואכלו הבשר בלילה הזה וכתיב ועברתי בא"מ בלילה הזה מה להלן בחצות אף כאן עד חצות ובפסח שני לא כתיב ואכלו הבשר בלילה הזה, או נימא דשוה בזה לראשון ככל מצות שבגופו דילפינן מראשון וממתני' פסחים דף נ"ה מה בין ראשון לשני דלא נקט חילוק זה אין ראי' די"ל דסתם מתניתן זו אתיא כר"ע דגם הראשון נאכל כל הלילה, והנה ד' כוסות ושאר דברים לא נוהגים בשני והגם דאכל מצה בראשון מ"מ צריך לאכול בשני דטפלי לפסח אבל הגדה פשיטא דרק בראשון נאמרה מצוותו וגם הלל דנאמר רק בראשון דלילה המקודש לחג דווקא טעון שירה, והטעם דאז היה עיקר הגאולה והא דנקט התנא לשון דהראשון צריך הלל "באכילתו" היינו דסמכו מצות קריאת הלל לאכילת הפסח אבל לא בא הלל דווקא משום אכילת פסח דהא גם בזמה"ז קורין הלל, אבל יש לספק אם אחר פסח שני אין מפטירין אפיקומן ויש לפשוט הספק אי הטעם משום דנאכל לשובע כדרך שהמלכים אוכלים ומשמע מרשב"ם שם דה"ה גם בכל הקרבנות שנאכלים כך על השובע אין מפטירים אחריהם ה"ה פסח שני דגם כן קדשים הוא ואי משום דישאר טעם פסח ומצה בפיו טעם זה שייך גם בפסח שני ולתוספות שם דנאכל על השובע משום גזירת שבירת עצם צ"ע הא בפסח שני חייב משום שבירת עצם ולמה לא תקנו בו קרבן חגיגה כמו בראשון גם בשני כדאיתא בתוספות שם יעוי"ש שזה הטעם של קרבן חגיגה וי"ל דגם בראשון אם יהי' בא במועט לא הקריבו חגיגה כיין דדי להם בפסח אבל קשה הלא יש לחוש משום שבירת עצם וצ"ל דרק לכתחלה תקני חכמים חגיגה לעצה טובה ובשני כיון דלא שכיח שיבוא במרובה דרק יחידים נדחו לשני וכל התקנה רק זהירות בעלמא לא תקנו דהא גם בראשון אם היו אוכלים מנוים מועטים על הפסח ג"כ לא הקריבו אע"פ שאכלו מיד רק פסח, ואם משום דנאכל על השובע אכלו בפ"ש מאכלים אחרים קודם לזה.
ויש לדקדק קצת כן מסידור המשנה דמביא תחלה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ואח"כ נקט בירך ברכת הזבח וברכת הפסח דהוא קודם אכילה ומביא תחלה אין מפטירין דשייך אחר אכילה אלא דזה נוהג גם כן בשני ובירך ברכת הזבח דקאי על חגיגה רק בראשון נוהג לכן נקט תחילה המתניתין אין מפטירין דנוהג תמיד ובכל הפסחים.