התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן קג
הא דמתמה ח"צ על רבינו המחבר (סימן תרע"א) שנקט דמברכינן ומדליקין כר חנוכה בבית הכנסת הלא המחבר נקט בהלכות ראש חידש דנוהגים בכל מלכות ארץ ישראל וסביבותיה דאין מברכים על הכל דר"ח דהוא אינו אלא מנהג, יש ליישב דנהגו להדליק בבהכנ"ס דאולי יש הרבה שאין להם מקים להדליק ואין רואין כר חבושה בפרט לדידן שמדליקים בפנים ממש ואין רואים הנרות רק ממי שיש לו חלון בר"ה ואיתא בהגהת מרדכי בשם ר' משולם דאם הוא שרוי בין הנכרים צריך להדליק ולברך דחייב אדם לראות הנירות וכן מביא המחבר בשם יש מי שאומר הלכתא הוא לכן מדליקים בבהכנ"ס ומוציאם הש"ץ בברכה ורואים הנרות, ועי"ל כיון דאנו כלנו מדליקים בפנים ממש ואין מקיימים עיקר תקנת חכמים בפרסומי ניסא לרבים רק הבני בית רואים אותם ולכמה בני אדם שהמה ערטילאים ואין להם בני בית ואין מפרסמין הנס כלל לכן מדליקים בבהכנ"ס במקום שרבים שם ומקיימים עיקר פרסומי ניסא והוא כמו מעיקר תקנת חכמים לקיים פרסומא ניסא ומברכים והא דמביא רמ"א שאין אדם יוצא בנרות בהכנ"ס ומשמע דגם הש"ץ אינו יוצא י"ל דהרמ"א סובר דאינו אלא מנהג בעלמא להדליק בבהכ"נ ואנו מברכים על מנהג כפסק רמ"א כשיטת ר"ת והגם הברכות גופא שעשה נסים ושהחיינו שאנו מברכים הוא ממנהגא לברך, אי דסבר דהא דחוזרים ומדליקים בבית אח"כ הוא ממנהג מהדרין ומברכים ומדליקין עליו כמו שאנו נוהגין שכל אחד מבני בית מברך גם כן בעצמו או שצריך להדליק בביתו משום חשדא שיאמרו שלא הי' בבהכנ"ס כי רבים אינם הולכים לבהכנ"ס, וגם בביתו אינו מדליק ואפילו לחשדא דבני בית נמי חיישינן היכא דשייכי בהו חשד כמו חשדא דאורחים כמבואר ברמ"א סימן רמ"ג, ואולי כיון שלא הדליק עוד כדינא יכול גם מעיקר הדין לברך גם שאיננו רק מפני חשדא.
ופשוט דהש"ץ אינו חוזר ומברך שעשה נסים ושהחיינו בביתו אם לא היכא דמוציא בני בית בזה, אבל קשה שהמחבר בה' יוהכ"פ מביא יש מי שאומר שמברכים על הדלקת נר יוהכ"פ והוא גם כן אינו רק מנהג דהא אין מדליקין רק במקום שנהגו ואפשר במקום שנהגו הוא מעיקר תקנת חכמים שינהגו כך או כיון שמברך בעל קיל ופירושו שמברך על הדלקת ולא להדליק כמו שמברך בשבת ושאר יו"ט ועיין ד"מ סימן ח' ובטו"ז שם שקיל לברך בעל דלכן מברך על טלית שאין בו שיעור על מצות ציצית.
המג"א מקשה על הב"י דמחלק דבבהכנ"ס שיש לו שני פתחים לא יחשדו אותו כיון שאין בו חסרון כיס משא"כ בנר חנוכה, ומקשה המג"א הלא בביטול ממלאכה וסחורה בעת שהוא בבהכנ"ס נמי יש בו חסרון כיס, ויש לתרץ דשאני חסרון כיס שהוא בידו כבר וצריך להוציא מעות משא"כ באעבורי רווחא וכמו דמחלק הש"ס ר"פ מי שהחשיך דבאין מגיע ריוח לו נקל לו לוותר.
המג"א הלכות סוכה סימן תרנט"ו סע"ק כ"ה מביא בשם רד"א בשם הרמב"ם דאם לא היה דעתו בתחילה על כל הנרות בכל פעם שמביאים נרות צריך לברך בכל פעם והוא תמוה והנה לפי מנהגא לדידן, יש לומר שמברך עוד הפעם להדליק משום מנהג שנתפשט שכל ישראל מהדרין והוא מנהג עפ"י גמרא ושפיר מברכים, אבל הרמב"ם דסבר דלא מברכינן על מנהגא קשה ונלע"ד דיש לומר כוונתו אם עשה אותו שליח להדליק בכמה בתים מברך בבית ראשון ודעתו על כל הבתים וסבר הליכה לא הוי הפסק אבל אם אח"כ בכל פעם עשאו אותו שליח מחדש צריך לברך בכל פעם בפני עצמו כמו שליח שמדליק בעד חבירו שמברך וכמו בכל המצות שהשליח מברך והא דאיתא במג"א שהשליח יעמוד אצלו היינו כדי שיצא בברכת שעשה נסים כיון שיש פלוגתא אם מדליקים בעדו אם חייב.