התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן קב
ראיתי בספר מטה אפרים שמיקל בתענית צום גדלי' כמו ת"ב שנדחה ואולי כיון שלפעמים עיברו לאלול קבעוה תמיד ביום ג' תשרי שהוא מיום למ"ד אלול ג' תשרי שנהגו בו תמיד קודש ועיין בכגון זה בתוס' ר"ה דף י"ט ע"ב בד"ה מימות) דגדלי' נהרג בר"ה ומחמת יו"ט לא קבעו התענית באותו יום ונדחה לאחריו, אבל לע"ד כיון דמוזכר בקרא צום השביעי ומעיקרא תיקנו אותו ביום של אחריו עיקר חיוב להתענות באותו יום ואין לו דין כמו תענות שנדחה מעיקר חיובו של אותו יום כגון ת"ב שחל בשבת שנדחה מיומו ליום יו"ד, ורבי באמת סבר הואיל ונדחה ידחה, הגם שהפרעניות הי' ביום ר"ה אבל עיקר חיוב התענית קבעו ביום של אחריו, וי"ל ולישבו דבפסוק כתיב באחד לחודש בא ישמעאל בן נתני' ופשיטא שגדלי' שהיה בארץ ישראל וכן ירמי' הנביא שקבל מצפני, הנביא לא היו גדולים מהם בבבל בין החרש והמסגר וידעו בקביעא דירחא ולא הי' רק יום אחד ר"ה ונקבע התענית למחרתו, אבל אנן שיש לנו באר"י ובחו"ל שני ימים ר"ה ממילא נדחה עתה מעיקר יומו ויש לו דין נדחה אבל מגמרא ר"ה דף י"ח נראה להדיא דמעיקרא קבועה ביום שלישי בתשרי ולא שהוא נדחה מיומו דהגמרא קאי שם, לומר דאיסור בתענית ביום ב' בתשרי משום שהוא יום שלפני ג' בתשרי שהוא תענית גדלי' בן אחיקם וע"כ קאי בזמן שלא הי' ר"ה אלא יום אחד דאי לאו הכי אסור להתענות משום יו"ט של ר"ה גופא ואעפ"כ מקשה שיהא אסור משום יום שלפני גדלי' משמע שמעיקרא קבעיה בג' בתשרי לא הי' ר"ה ואעפ"כ לא קבעוהו ביום ב' אלא ביום ג' מוכח דביום ג' בעשה המעשה וקאמר שם צום גדלי' דברי קבלה הוא וא"צ חיזוק מוכח להדיא דמדברי קבלה קבעוה בג' ואזיל כל ההיתר בבירא והי' לששון ולשמחה ביום ג' בתשרי בב"א.