התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן פד
בדין ציגאריע והוא מין שורש שמייבשים אותו וקוליס אותו במחבת וטוחנים אותו היטב היטב ונותנים אותו יחד עם קאפפע שחוק ומבשלי' אותו ושותין מימיהן הנקרא קאפפע ואמרו שבשעת קלייה מערבין בו שומן דבר אחר. אם מותר לשתות אותו קאפפע או ליתן לכתחלה בשעת בישול למים כדי שיתן בו טעם לפי הנוכח שיש בו ערך שלשה פראצענט למאה ויש בהשורש הציגאריע רק ערך 40 היינו חלק שני שלישי מששים.
הנה אם נניח שאמת נכון הדבר שנותנים בו כל כך כאשר כתבנו ראינו לאחד מי שאוסר כיון שפסקינן בשאר איסורים חתיכה נעשה נבילה אם כן צריך ששים נגד כל השורש הציגאריע, ואין בו במים ששים נגדו הגם שהשורש רק תבלין ואינו ראוי לאכילה דימה אותו לתבלין פלפלים, ופלפלים יבש יש בו משום ערלה ומביא על זה ראיה מרשב"א, הגם שביו"ד סימן קל"ד בהג"ה שם בשם הרשב"א תבלין שבלועים מיין נסך אם יש ששים נגד היין הבלוע בו די (היינו אם יודעים כמה יין בלעו דאם לא כן צריך ששים כנגד כל התבלין דלא ידעו כמה בלעו) והש"ך והטו"ז כולם אינם מגיהים על זה ונקטו אותו להלכה פסוקה, מ"מ הפרמג"ד עורר על זה לפי מה דפסקינן חנ"נ בשאר איסורים גם בזה שייכא נעשה נבילה וזה עיקר טעמו של איסור, על זה נשיב אמרינו בגוף הרשב"א איתא שק של פלפלים או זנגבילו שנותנים בקנקנים של יין נסך מבואר דינו גם בפלפלין, והנה שורש הווארצל הזה אינו ראוי לאכילה והוא מר ומפלפלין אין ראיה דילמא מיירי ברטיבתא דראוי לאכילה ואם גם מיירי ביבש מ"מ מבואר בכ"מ בשם הרשב"א הלכות ברכות דפלפלין שאני שנותנים אותם בתוך המאכל ואוכלים הפלפלין עצמם לכן דין ערלה ופרי יש לו לפ"ז בווארצל הנ"ל שאין אוכלים אותו בעצמם רק טעמם אין שום ראיה לאיסור לומר שיש בו דין אוכל ולומר בו חנ"נ.
שנית השורש מר ואין בו תורת אוכל רק קטנים ולפעמים גדולים אוכלים אותו קצת דרך שחוק ובטלי דעתייהו אצל כל אדם, וראייה מרשב"א כבר דחינו.
ג אישתמיטתי' הא דהפרמ"ג דרוצה לומר דבטיגון בשאר איסורים א"א חנ"נ דכל איסורו משום לתא דבשר בחלב וטיגון בבשר בחלב רק דרבנן ומסיים הפמג"ד שיש לעשות סניף לזה.
ד בפרמ"ג איתא שאם נתרסק אח"כ כמו לח (לעקוואר) בלע"ז יש לו דין לח בלח ובהפסד מרובה נקטינן להקל מכש"כ בזה שנטחן כמו קמח קודם שבא ליד ישראל והנכרים אינם עושים הסחורה בעד ישראלים שנחוש לדעת רדב"ז ששייך בזה אין מבטלים רק עושה בעד כל העולם וישראל קונים ממנו.
ה בשו"ת שאילת יעב"ץ כתב השואל שלוקחים שומן דבר אחר לקליו' הקאפפ' ובקאפפ' בעצמו רואי' מעשה בכל יום ששומן מאוד הנהו, והשיב לו והודה לו השואל ששומן וחלב בקאפפע פוגם והוא היתר פשוט, והנה לפ"ז כיין שפוגם מותר מה נאמר נותנים בו שמן שאינו פוגם הלא שמן בלאו"ה אין בו איסור (ואם נאמר שומן מעופות יש בו מה שלא שמעו ולא פקפק אחד מעולם הלא זה השומן כפלי כפלים ביוקר משמן פשוט טוב ולמה להו ליקח שומן היוקר מאוד) ועוד מסיק התם משום חשש רינון אין להוציא דבר מחזקתו מכש"כ במה שלא שמעו מעולם ולא מצאו כתוב בספרים המביאים דרך עשייתו שלוקחים שומן עופות הנ"ל, ועוד שהעלה ששומן וחלב פוגם בל"ס גם שומן עופות פוגם.
ו בתשובת רמ"א סימן נ"א מסיק על החשש שחששו על שמן זית שמערבי' בו שומן חזיר כיין דגוי' אוכלי' אותו ואין מרגישי' בו שום טעם חזיר מותר ומביא ראיה מרשב"א הגם שאין אנו סומכי' על קפילא היינו בוודאי חם נתערב אבל בספק אם נתערב סומכי' שפיר ממנ"פ או שלא נתערב בו או שלא נתן בו טעם ומותר אפילו בפחות מששים יעי"ש הכי נמי כיון שטעמו הציגאריע כמה גוים במסיח לפי תומ' ועוד לאלפי' ורבבות אוכלי' אותו ואין מרגישי' בו שום טעם שומן וחלב ושומן דבר אחר ולא הרגישו בהם (ובפרט בקאפפע) סומכי' שפיר עלייהו, מכש"כ לענין איסור דרבנן דהא בשאר איסורי' נ"נ רק מדרבנן.
ז הש"ך בסימן צ"ב והטו"ז וכל האחרוני' סברו אם נפל טפת חלב בקדירה שיש בו כמה חתיכות בשר מהני ניעור וכיסוי שמתבטל בס' והקשה הה"מ כיון שבחתיכה אחד אין בו סמ"ך נאמר חנ"נ וצריך ששים נגד כולו, ומתרץ כיון שכל אחת ספק אין בו משום חנ"נ, והנה אם בזה שבודאי נפלה טפת חלב מ"מ כיון שאין יודעי' על איזה חתיכה לא נ"נ מכש"כ בזה שמסופקי' אם מערבי' בו מעיקרא פשיטא שלא כאמר נ"נ, הגם שאחרוני' חולקי' על הש"ך מ"מ באיסורי דרבנן מודי' כולם לדינא כך הפלתי ופמג"ד וחכמת אדם ובמה שאנו דנים בשאר איסורי' רק מדרבנן נ"נ פשיטא שמותר ובפרט שיטת המחבר שאינו פוסק חנ"נ בשאר איסורי'.
והנה רבים אומרי' אפילו היה בהשורש ששים לא מהני דדבר שעיקרו נעשה לשם כך לא שייך בו ביטול והוא מרשב"א הובא בבי יוד"ע סימן קל"ד, הגם שבמקו' אחר בארנו שכוונת רשב"א כמו שאיתא בפירוש בדבריו שעושי' לרפואה דאם לא יותן בו החומץ או היין אז אינו מועיל הרפואה דזה מדרך הסם ההוא המרפא לחולי זה שצריך שיהא בו יין או חומץ ממילא לא נוכל לומר בו ביטול והוא כמו מים לגבי עיסה ומביא ראייה מכותח הבבלי דאם חסר מין אחד ממה שנותני' בו לא הוה הכותח דעל אופן זה העמדת הכותח, אבל אם מערבי' בו דבר ובלי אותו דבר זה גם כן טוב ורבי' אוכלי' אותו כך והוא מערב בו להטעימו יותר לא מקרי דבר שעיקרו נעשה לשם כך והיכא דלא שייך משום אין מבטלי' איסור מותר, מ"מ לפי שסברו רבותינו האחרונים ז"ל בכוונתו והעלה הנודע ביהודא דהרבה מראשוני' לא סברו כך וכיון שהוא דרבנן יש לסמוך עלייהו, מ"מ בנידון דידן בקאפפע שמערבי' בו ציגאריע שהרבה קולים ושורפי' אותו בלי שום הוספת שמן והרבה מוסיפי' דברי' אחרי' לא נעשה עיקרו לשם כך לומר שלא יתבטל בהציגארי' או שנאמר שקאפפ' עיקרו לשתות בשורש הזה שנעשה נבילה ולא יתבטל אפילו בששים.
והנה אין בו חשש מבטלי' איסור כיון דהוה ספק אם מערבי', בספק איסור העלה הש"ך בכמה מקומות דלא הוה משום מבטל איסור ומותר ויש לעשות סניף לפי הרשב"א דדבר שמשתמש בשופי מותר לכתחלה ובזה בקאספע לא יוולט שלא יהא בו הרבה פעמי' ששי' כי אפילו מי שמבשל רק ציגאריע לבדו במי' יש בו נגד האיסור הרבה פעמי' ששי' מכש"כ בתערובות קאפפע שיש בו כמו עשרי' פעמי' ששי', ובשאילת יעב"ץ העלה שלא שייך חנ"נ כיון שמרסקי' אותו ושוחקי' אותו ונתבשל היטב במי' ממילא נפל יסוד האיסור בבירא אבל דבריו צריכין עיון לפי פסקי השו"ע:
והנה אם יודעי' בוודאי שלוקחי' שמן ורק שחוששי' שמא נתערב השמן בשומן בלח בלח קר אין בו משו' נעשה נבילה בדלח בלח במקו' הפסד פסק הרמ"א לא אמרינן נט"ל מכש"כ אי הוה גם ספק אם נתערב בו הוה ספק ספיקא בדרבנן ומותר ועוד בלח וקר אין אמרים נעשית נבילה ויש בו ששי' בלאו"ה בשורש אם גם נתערב בו שומן אם גם רק חלק השלישי שומן ועוד שזה ניכר אם מעורב בו שומן כל כך מכש"כ ע"י חעמיקער שבקל לו לחפש ולהבין בין שמן ושומן מה נאמר אולי נמצא בו מקצת זה וודאי בטל, והנה החמירו ליתן בו השגחה על הכל מ"מ לחוש בדברי' על צד הרחוק מאוד אין אנו צריכי' בחשש איסור דרבנן (שהמחבר פסק בשאר איסורין לא נאמר חנ"נ) ובפרט במה שבלאו"ה על פי שו"ע מותר מכמה טעמי' כנלע"ד.
ובגוף דברי הרמ"א שמתיר בתבלין והניח הפמג"ד בצ"ע יעוין בש"ך סימן קל"ד שהעלה בלח בלח קר לא אמרינן חנ"נ ותבלין הבלועין מיין נסך הוה קר וממילא אזל כל יסוד האיסור שסמך הנ"ל על הפמג"ד שכתב נגד הרמ"א ותמה על הש"ך והשתא מיושב הש"ך והרמ"א באמת לאמיתו ועוד סתם יינם דרבנן ואם נאמר באיסור דרבנן חנ"נ יעוין ברבותינו האחרונים ז"ל בזה, וכן ראיה משו"ע סימן צ"ט דרמ"א אוסר לבטל או להוסיף על איסור דרבנן שנתערב ואין בו ששים משום מבטל איסור ולאחרים שלא נתבטל בשבילם מותר לאכלם מוכח דאין בו חשש חנ"נ, ועוד נלע"ד סברא חדשה דבר שלא נאכל בעצמותו רק הבלוע ממנו לא שייך בו נ"נ דבשלמא אם אוכלים אותו דבר עצמו הוה משום לתא דבב"ח דאורייתא אבל בבלוע היוצא מחתיכה בשר שנבלע בה חלב שנ"נ אח"כ הוה דדינא כשאר איסורים כדאיתא בש"ך להדיא ומה שנאסרת ממנו רק מדרבנן נ"נ ולא גזרו אטו זה כסברת הר"ן גבי צלי ובפרט בטיגון, ממילא גבי שורש הנ"ל שרק מהבלוע נהנים ולא אוכלים בעצמו לא שייך נ"נ, ולפמ"ש שהוא פגום הגם כשיותן בקאפפע משביח מ"מ בקאפפע נתבטל בששים ומותר דבר פגום ליתן לכתחלה בתבשיל שמשביח שהוא ששים נגדו כדאיתא כמה פעמים בש"ך.
והנה שם בשאילת יעב"ץ נקט בפשיטות כיון שטוחנים ומבשלים היטב לית בו חנ"נ אפילו להאוסרים בשאר איסורים חנ"נ והוא דבר חדש אם נדוק חתיכה ונטחון אותו ויבשל אותו שלא יהא צריך ששים רק נגד הבלוע בחתיכה אם ידעינן כמה בלע, ולפי היתרו שם דאומן מירתת מכש"כ בזה שבנקל לחפש על ידי חעמיקער בודאי מירתת שלא יפסיד הקונים היהודים שיש לו הכנסה גדולה והוא בקל למצוא אם יש בו תערובות מה נאמר אולי יש בו פחות מעט דמעט שאינו נמצא אפילו ע"י החעמיקער ממילא זה המעט בטל בששים, והנה אם מבשלים הציגאריע במים לא נמצא עליו למעלה שום שומן וצריך לומר שהאור בשעת קלייתו שורפו ונאבד רק השומן מעכב שלא יושרפו השרשים והוא כמו דאיתא בתוספו' ע"ז בדם במלח דשרי מהאי טעמא, וממילא כיון שבלאו"ה הרי יש בו ארבעים אם כן אחר שנשרף פשיטא שיש בו יותר מששים וכן אמרו לי שנשאר רק אחד ממאה, וכן מסתבר אפילו אם לוקחים שמן יותר היינו שלא ישרפו השרשים מהקליי" יותר.
ואין לחשוש אולי יוריק הקאפפע עודנו יד סולד וישאר למטה מהשורש עם המים מעט עד שאין בו ששים ויאסור הכל וצריך ששים כנגד כולו דזה אי אפשר כיון שלוקחים לזה לכהפ"ח שני שלישי באנען קאפפע אם כן הוה שתים פעמים ששים לבד המים ממה נפשך אם המים חם עומד בביטולו ואם הוא קר אינו אוסר, ומזה שחששו שהוה דבר שנתערב מתחילתו פשיטא שאין לחוש על הקאפפע ולומר שמתחלתו נעשה ועיקרו נעשה כך ליתן בו ציגארי' שיש בו תערובות שומן, כיון דהרבה שותים אותו הקאפפע בלי ציגאריע ובלי תערובות כלל והרבה בתערובות דברים אחרים, וראיתי מי שחושש אותן שעושים הקאפפע על המאשינע היינו שמריקים על הכתוש מכלי ראשון מים רותחים בעוד שקילוח דבוק להכלי ומבשל כדי קליפה (ואינו מתערב למעלה עד הכלי שנאמר שבטל בששים) ואותו המעט אין ששים נגד הבלוע בהשורש א"כ כולו נעשה נבילה וצריכה ששים נגד כל הקאפפע אשר בא על השורש בשפיכה ראשונה, זה אינו חדא דלבדו אין מבשלים השורש רק עם שני חלקי באנען קאפפע אז הוה שני פעמים ששים ומתבטל ואפילו מי שמבשל שורש זה לבד הגם שאינו ראוי' לשתייה כי מר הוא מ"מ עם מעט המים שמבשלים כדי קליפה הוה ששים ואפילו אם לא מ"מ הוה לח בלח ובאותו שהוא ספק אם מערבים הוה ספק ספיקא כי אולי הלכה שבלח בלח אין אומרים חנ"נ וכן הוא בפמ"ג שספס"ק שרי כי לדינא בהפסד מרובה נקטינן דלח בלח לא נ"נ וא"כ נראה לעיקרא דדינא הלכה הוא שלא אמרינן בזה בלח חנ"נ, ועוד הגע עצמך אם נתערב איסור בפחות מששים נעשה כולו נבילה וצריך ששים נגד כל זה ואח"כ נפל לתערובות שאין בו ששים נגד כל התערובות הראשון א"כ כולו נעשה עוד הפעם נבילה וצריך ששים נגד כולו ואם נתערב זה עוד הפעם בפחות מששים נגד כולו נעשה עוד פעם נבילה ואין לדבר סוף אפילו יש בתערובות השני ששים נגד גוף האיסור הראשון ואסור אעפ"כ מ"מ במה שנבלע ביותר מששים דנידון רק כמשהו בזה לא אמרינן חנ"נ, וכן הוא בש"ך סימן קל"ד להלכה בשם רא"ש במשהו לא אמרינן חנ"נ וכן העלה הפרמ"ג כמה פעמים דמשהו לא מקרי חתיכה נעשה נבילה ויעוין ברא"ש ע"ז פרק ה' סימן כ"ח בתוך הדבור.
בקיצור שומן בקאספע פוגם, בוואירצעל לא אמרינן נ"נ משום שאינו ראוי לאכילה ושאני מפלפלין יבשים ששוחקים ואוכלים המה עצמם במאכל ובספק אם נתערב לא אמרינן חנ"נ, והנה יש צד להקל משום חירוך ומשים שנתרסק והוה לח בלח כדאיתא בפמג"ד והחעמיקער בדק ולא מצא בו מאומה והבדיקה בקלות ונאמן לכה"פ בספק איסור דרבנן לו יהא שאנו מסופקים אם נתערבו מ"מ בספק לא נ"נ ועוד ספק אם יש בו וספק אי אמרינן בלח בלח נ"נ והוה ספק ספיקא וממילא אין על השמן שיש בו חשש תערובות לתא דנ"נ, ועוד אם נתערב צונן בצונן בלאו"ה אין בו משים נ"נ ועוד אפילו ודחי מערבים עד שני שלישי חלב הוא בוואורצעל ששים ולא נעשה דוקא בשביל ישראל, ועוד אי משום דלטעמיה עבידא או דבר הנעשה לשם כך ולא בטל אפילו ביותר מששים מ"מ חתיכה נ"נ לא אמרינן בזה ואם נתערב בתערובות אחר צריך ששים רק נגד איסור הראשון כדאיתא בש"ך במשהו לא אמרינן חנ"נ וכמה פעמים בפמג"ד שמה שנתערב יותר מששים לא אמרינן חנ"נ הגם שאסור כולו ולא בטל מ"מ נ"נ לא אמרינן בו שיהא צריך ששים נגד כל התערובות מקיר האיסור שאנו דינן עליו, ועוד יש צדדים וכולו רק איסור דרבנן לפי רמ"א שפסק בשאר איסורים חנ"נ. כ"ז כתבתי לפלפולא אבל בהשגחה כראוי שאין נותנים בו רק שמן יש לסמוך.