אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר

סימן פג

סימן פב

שאלה אם מותר לקדש על מי צימוקים היינו שבשלו אותם במים ולברך בפה"ג על מימיהן. (ב) וכמה זמן צריכים הצימוקים לשרות במים. (ג) כמה מים יוכל ליתן בהם. (ד) אי עוד יש אופן לברך על מי צימוקים גם אם לא שרו במים מעת לעת.

תשובה הנה ברלב"ח סימן א"א הובא בטו"ז או"ח ר"ב וביו"ד סימן קכ"ג איתא שכתשו צימוקים ותוסס ושהה ג' ימים מעת לעת, וסובר בהג"ה יד שאול הטעם שצריך לשהות ג' ימים מע"ל כדי שיהא כבוש והעלה שם דרלב"ח לשיטתו דסובר דכבוש הוה בג' ימים אבל לדידן דנקטינן בחד מע"ל הוה כבוש ממילא לענין קידוש ובפה"ג יש להקל אם שורה רק חד מע"ל, ונלע"ד אם גם נחמיר לענין יין נסך דבשרה רק יום אחד אסור מ"מ לענין ברכה לבטלה בפה"ג ולענין לקדש עליו אם אין לו דין יין ממילא לא יצא בקידוש ובירך לבטלה פשיטא שצריכין להחמיר שלא לברך ולקדש עליו עד ששרה ג' ימים ובפרט שלא הלכתה פסיקא הוא דכבוש ביום אחד, מע"ל הוה דידוע פלוגתת ראשונים ריב"א סבר שלשה ימים ור"ל סבר דכבוש איננו רק בציר וחומץ ולא במים הגם שמחמירים לענין איסור והיתר מ"מ לענין ברכה לבטלה יש להחמיר בג' ימים והנה לפי סברא זו דכבוש כמבושל והיה יין בין יום אחד בין ג' ימים לכל מר כדאית לי' מכש"כ אם בישל אותם היטב עד שקבלו המים טעם גמור פשיטא שיש לקדש ולברך עליו בפה"ג וכן משמע פשטות השו"ע בסימן ר"ב שנקט יין צימוקים ששרה או שנתבשלו הוה ספק לענין ברכה ראשונה ואחרונה אבל אם המשיך ממנו היין מברך בפה"ג משמע דקאי אדלעיל אתרוויהו בין שרה בין בישול.

ב אבל עדיין יש לפקפק דהרלב"ח נקט שכתש אותם ותוסס וסובר דבעי תסיסה כמו כל יין והא דנקט ג' ימים י"ל דכוונתו כדאיתא בגמרא כמה תסיסתו ג' ימים דעד ג' ימים תוסס ואח"כ הוה יין גמור שתסס ונתברר ונגמר היין זה נלע"ד טעם רלב"ח וספרו אין בידי לעיין בו, לפי זה דוקא אם שרה ותסס אז הוה דין יין אבל בבישל אין לו דין יין כמו שאם בישל ענבים במים שאין לו דין יין אלא מי פירות ושלקות כן יש לחלק.

ג וממילא יש לעיין לפי מה דאיתא בשו"ע או"ח סימן ר"ד דאם נתן ג' מרות מים ויצא ד' הוה לי' דין יין גמור והני מילי ביינות שלהם שהיו חזקים אבל ביינות שלנו הקלים רואין כל שיש בו טעם יין גמור והנה יינות שלנו הקלים הטעם היינו שהענבים שלנו אין להם כח וחוזק משקה כמו שהיה אז לכן אינם חזקים אם כן הצמוקים שלנו גם כן ומנ"ל דהוה לו דין יין אם נתן ג' מדות מים היינו ג' פעמים מים כנגד הצימוקים, והבכור שור מיקל לשער אחר שנתמלאו הצימוקי' ותפחו, והיד אפרים חולק עליו ומשמע שבג' חלקי' מים מודה וזה לא שייך בצימוקים שלנו, לכן נלע"ד פשוט שצריך לשער ליתן בו מים רק כל כך שיקבל המים טעם גמור של יין כמו בתמד שתמדו ביינות שלנו החלשים כדאיתא בשו"ע שם.

ד ולפי מה שבארנו דכוונת רלב"ח שצריך שיהי' תוסס ממילא נודע הבירור אם היין צימוקים תוסס לא החלישו המים כח הצימוקים דראינו דתוסס אבל אם איננו תוסס בלי ספק נחלש כח צימוקים מהמים ולא יכול ליתן במים טעם גמור של יין ולא הוה יין כמו ביינות שלנו שבמעט מים פגמו ואין ראוים עוד לשתיה ואין לברך ולקדש עליו.

ה ונלע"ד הש"ך מציין בסימן קכ"ג על הרמ"א ביין צימוקים שאם שרה צמוקים במים וסחט אותם ומביא ראייה מטור אהע"ז סימן ס"ב מה שכתב בשם רב נסים, נלע"ד דזה לא הוה כדין סתם צימוקים ששרה במים אלא כוונת הטור בשם ר"נ דאמרינן סוחט אדם אשכול של ענבים וחומר עליו קידש היום על התירוש מיניה ובי' רק צימוקים שרק קצת לחלוחית בהם קשה לסחוט אותם שיוציאו משקה כל כך לכן שורה אותם קצת שיתרככו ויוכל לסחוט דובשם ויינם הטוב היטב והוה לי' דין יין וגם הלכה זו אמת ואין סותר לשריית צימוקים במים דבעי תוסס וג' ימים אבל אם נתן בו סתם מים ויהא יין על ידי ששורה ויקבלו המים מעצמם טעם יין לזה צריך שיהא תוסס ושריית ג' ימים מע"ל, והנה בחיי אדם נקט בפשיטות דצימוקים שנתבשלו יש לו דין יין, ויש לומר לת"ד דמותר לציית לגוי לבשלם דעד שלא נתבשלו אין לו דין יין וכשמתחיל לבשל וליתן בו טעם הוה מבושל ויין מבושל אין בו משום מגע גוי אבל יש לפקפק על זה לפי מה דאיתא בש"ך יוד"ע סימן קכ"ג עסק"ג דדוקא בנתמעטו ממדתו ע"י הרתיחה מותר ע"י מגע גוי א"כ הכא בתחלת הבישול נעשה יין ועדיין אסור במגע גוי לכן יזהר לכתחלה שהגוי לא יתן על האש לבשלו משום סחור סחור לכרמא לא תקרב דלפי המבואר בש"ך שם ומשמעות הפוסקים היינו בישול היינו נתמעט מדתו דאם מבשל ממילא נתמעט מדתו ובהתחלת בישולו כמעט לא נתמעט כלום ואיננו בגדר לומר עליו נתמעט מדתו.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה