התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן סד
הנה המחבר (סימן תצ"ד) נקט רק אסור להתענות במוצאי חג השבועות והטעם משום שכשחל עצרת בשבת יום טבוח לאחר השבת ועיין במחהש"ק שהקשה דהא מגמרא דחגיגה (י"ח ע"א) איפכא מוכח דר"ג הספיד באסרו חג כדי להראות שמותר בהספד להוציא מדעת הצדוקים שאמרו שעצרת תמיד אחר השבת וכן הקשו כל האחרונים ונלע"ד ליישב דהא ערב פסח אחר חצות אסור במלאכה משום שהקריבו הפסח וביום שמקריבים הקרבן אסור בעשיית מלאכה כן הוא בירושלמי והובא בתוספות פסחים ומשמע מירושלמי שהוא דאורייתא ועכשיו שבטל הקרבן מ"מ האיסור עודנו עומד במקומן דה"ה קודם שהיו הצדוקים היה אסור כשחל עצרת בשבת ביום א' במלאכה ובהספד ובתענית מפני שכל ישראל הקריבו אז קרבנותיהם חגיגה וראייה ואח"כ כשיצאו הצדוקים התירו הדבר מפני הטועין ועכשיו שבטלו הצדוקים האיסור הראשון שהיה קודם הצדוקים במקומו עומד רק בשעת הצדוקים התירו חכמים באותו הזמן מפני הטועים ועתה אסור.
והנה מתוספות ר"ה דף י"ט ע"ב בד"ה מימות מוכח שמנהג איסור תענית באסרו חג איננו קדום ויש להסביר על פי שראיתי בהגהות גאון אחד זצ"ל (חתם סופר) הזכיר שעתה מצד הדין אסור להתענות באסרו חג שיו"ט שני מדרבנן וחכמים עשו חיזוק והוה כמו כל ימים הכתובים במג"ת דאסור להתענות לאחריו כדאיתא במס' תענית (י"ז ע"ב) במשנה ובגמר' שם לפ"ז יש לומר כל הזמן שעשו שני ימים טובים מפני הספק דאורייתא לא היה בעי חיזוק רק אח"כ כששלחו מתם ותקנו יו"ט שני הגם שהיו בקיאין ויום שני מדברי סופרים לכן נהגו אח"כ איסור תענית באסרו חג משום חיזוק.
אלא יש לעיין לפ"ז יהא אסור להתענות בצים גדלי' שגם יו"ט שני של ר"ה מדברי סופרים וי"ל שהא דיום שני של ר"ה רק מדרבנן הוא מתקנת רבן יוחנן בן זכאי שתיקן משחרב בהמק"ד שגם שמקבלים עדים כל היום מ"מ אם באו עדים לאחר המנחה יהא גם מחר קודש כמו שהיתה בזמן שבהמ"ק קיים ואם באו קודם המנחה היה רק אותו יום לבד קידש אבל אח"כ בימי הלל האחרון כשהיו בקיאין על פי החשבון בקביעא דירחא תמיד גם כן יום שני דרבנן וגם בא"י נוהגים שני ימים מפני שהיה לפעמים גם בימי ב"ד שני ימים והלל הוה אחר החורבן טובא וצום גדלי' קודם לו ולא היה בידם לעקור תענית צום גדלי' הקודם לו מאוד כדאיתא במג"ת הובא בגמרא תענית דף י"ו ע"א שאם הנדר של יחיד קודם לתקנת מג"ת יעקר נדרו מג"ת מכש"כ בנדר וחיוב של ציבור מדברי קבלה שחזר חיובו בחרבן בית שני לא חל איסור של אסרו חג שתקנו אח"כ הגם בשעה שאין שמד ברצו תליא מילתא מ"מ י"ל אותו רצו גם כן היה קודם תקנה של יו"ט שני לזהר במנהג אבותיהם, ומכש"כ לסוברים שבר"ה מצוה להתענות אין לגזור באסרו חג שלו איסור תענית אטו יו"ט גופא שמצוה בו להתענות ועוד ר"ה חמירא טובא בעיני העולם כיון שאין בו קולא לענין נולדה בזה שמותרת בזה ושאר דברים וכיומא אריכתא שוינהו רבנן אך יש לעיין א"כ ליגזרו גם איסור מלאכה בא"ח אטו יו"ט וי"ל כיון שגזרו איסור תענית אטו תענית ושמחת יו"ט של יו"ט שני שלא לזלזלו בשמחתו מכש"כ שלא לזלזלו במלאכה החמורה ממנו שהיא בעשה ול"ת.
ואחז"ל כל העושה איסור לחג כאלו בנה מזבח והקריב קרבן יש להסביר שממשיכין קדושת יו"ט ששורה שכינה בישראל ביו"ט עוד באסרו חג בשמחה ודומה לקרבן שמשרה שכינה בישראל.