התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן נט
שאלה מי ששמע ברכת הגומל מאחר ונתכוין לצאת אם יצא בזה, ואם מברכת אשה הגומל אחרי קמה מלידתה.
נ"ל הטור (או"ח סימן רי"ט) מביא בשם הרא"ש דיצא, והנה פשיטא אם ענה אמן יצא דבזה הודה ברבים דגם הוא נתן הודאה להשי"ת בזה יצא הגם שיש לפקפק שהרי כולם כל השומעים עונים אמן על ברכה זו ולא ניכר אם מחמת הודאה ענה או לא, והטור מביא אפילו בלא ענה אמן יצא והוא תמוה דמי שמע ויודע שהתכווין להודות, אבל באמת הטור לשיטתי' סבר דאינו מעכב בעשרה אבל להסוברים דמעכבי עשרה בהודאה פשיטא דלא יצא בלא ענה אמן והנה המחבר מביא ב' שיטות אם בירך בלא עשרה אם יצא ומביא אח"כ להלכה דאם שמע והתכוין דיצא גם בלא עניית אמן כיון שהוא מחויב בדבר וצ"ע וצריך ליישב דבדיעבד משום ספק ברכות פסק דיצא ולא יחזיר לברך עוד הפעם.
והנה אשה אחרי שקמה מלידתה צ"ע אם תברך כיון שהוא סכנה כדרך רוב העולם וכולם נצולים מזה וראייה הגם שמותר לחלל שבת בעדה מ"מ צריך שינוי מטעם זה שהוא בטבע העולם, אך מדברי כנה"ג שהובא במג"א (סימן הי"ט) שתמה בזה למה אין נוהגת לברך מוכח דסבר דמחויבת, גם מדברי ב"י שמפקפק אם מברך בעלה בשבילה אם שפיר דמי מוכח שגם הוא סובר שמחויבת, וי"ל כיון שהבעל עולה לתורה והוא במקום קרבן בעד אשתו כמנהגינו שהיא חייבת בקרבן יולדת והקרבן בא משל ממון בעלה ולברך ברכו יוצא בזה שמברך בשליחותה שבעל כגופה ונוסח הברכה ודאי איננה מדברי קבלה ויוצא בברכו והכל יודעים שבשבילה עולה לכן יוצאת בזה כדברי אלי' רבה והנכון כדברי פמ"ג שהבעל יברך בריך רחמנא בפני עשרה והיא תשמע ותברך אמן.
ומה שאינן נוהגים העולם לומר אמן אחר ברכת הגומל רק עונים מי שגמלך יש ליישב כי כוונת אמן אמת הדבר שהקב"ה גמל לחייבים טובות אמת דבריו ויגמול עוד חסדים וטובות וכיון שעונים מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה בזה מאמתים הדבר שהקב"ה גמל לו כל טוב ומבקשים שכן יגמול עוד כל טוב להבא ואמרו בפיהם כוונת אמן ויוצאים בזה אבל לכתחלה ודאי נ"ל שיענו אמן.