התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן נח
שאלה מי שיש לו חוש הריח חזק ביותר ומרגיש ריח רע ורוב בני אדם אינם מרגישים אם אסור לו להתפלל וצריך להרחיק ד"ח ממקום שכלה לו הריח.
נלע"ד הא מבואר בשו"ע או"ח (סימן ע"ט ס"א) דתותרן שאינו מריח כלל צריך להתרחק כמו כל אדם שמריחים אבל בזה שהוא מריח לבד ויותר מכל אדם יש לעיין, והנה אם יש הפסק מחיצה בינו להצואה והריח מגיע אליו עיקר להלכה בשו"ע או"ח (שם ס"ב) דלא מהני הגם שמחניך קדוש קרינא ביה, מ"מ כיון דריח רע מבלבלו מהכנה בתפילה וכמו שאיתא בעירובין ס"ה ע"א שמואל והרבה אמוראים לא מצלי בביתא דאית ביה שיכרא דלא מיושב דעתו מפני הריח של שכר מכש"כ היכא דאיכא ריח רע באמת כי"ל הטעם אבל לפי זה דאנן לא נהגינן כוותייהו כיון דבלאו"ה חין אנו מתפללין כ"כ בכוונה היה מותר, אבל זה אינו דהא תותרן אינו מריח וע"כ משום דלא מקרי מחניך קדוש אסור גם תותרן להתפלל וי"ל דגם בזה אם מגיע לו ריח רע לא מיקרי מחניך קדוש ויש לומר הגם דמחיצה מפסיק מ"מ הוי כריח רע שאין לו עיקר ואסור להתפלל משום לתא דוהי' מחניך קדוש ויש לדמותו להא דאיתא ברמב"ם (סוף ה' מאכלות אסורות) לענין בל תשקצו מי שנמאס גופו מזה הגם שאחרים אינם מואסים בו אסור לדידי' וה"ה בזה וכן לענין חציצה מי שמקפיד הגם שרוב העולם אינו מקפיד חוצץ לדידי' מ"מ הא נראה אם הוא ש"ץ ומוציא אחרים והציבור עומדים במקום שאלו הי' הש"ץ עומד שם הי' מרגיש ואחרי' אשר יוצאים בתפלתו אינם מרגישי' יוכל להוציאם הגם מי שמברך במקום נקי ואחר עומד במקום שאינו נקי אינו יכול להוציאו כיון דשומע כעונה ולדידי' ליכא מחניך קדוש מ"מ הכא המוציא בתפילה המרגיש עומד מרחוק במקום שכלה לו הריח והשומעים העומדים למקום שלא כלה הריח להמוציא מ"מ הם הרוב אינם מרגישים ולהם כלה הריח ויוצאים שניהם לטוב.