התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן יד
שאלה. (א) על מה אנו סומכים לעשות בימות וקדתראות של עץ בביהכנ"ס הא אין עושי' אכסדראות של עץ בעזרה כדאיתא ברמב"ם פ"ו מהלכות עכו"ם, ובהכנ"ס יש לו דין קדושת בהמ"ק כמבואר בשו"ע סימן קנ"ג סעיף כ"א בהג"ה שם דנראה דדברים האסורים במקדש אסור בבהכנ"ס (ב) גם אם מותר לנטוע אילנות בחצר ביהכנ"ס כיון שאינו בבהכנ"ס בפנים (ג) אם אסור הוא אם גם סוכה של עץ אסורה לעשות בחצר ביהכנ"ס או שרי.
נלע"ד, הנה הרמב"ם העתיק בהלכות ע"ז פ"ו הלכה ט' שאסור ליטע אילן בכל העזרה האי בכל העזרה הוא לאפוקי משיטת הראב"ד דסובר דרק בעזרת הכהנים אסורה אבל בעזרת נשים שרי כדאיתא בהשגות פ"ו מהלכות בית הבחירה ובהלכה י"ד שם כתב הרמב"ם שאסור לעשות אכסדראות במקדש נקט מקדש, אבל בהלכות בית הבחירה שם נקט אין עושין אכסדראות של עץ בכל העזרה מוכח מזה דהאי מקדש דקאמר הכא כוונתו ג"כ כל העזרה כמו איסור נטיעת אילן שאסור בכל העזרה וכן הוא בפירוש ברמב"ם בהלכות בית הבחירה שכל העזרה קרוי מקדש, והנה בכ"מ שם הלכות ע"ז קאמר שהרמב"ם פסק כרטב"י נגד התנא קמא שאוסר בספרי גם בהר הבית יען משנת ראב"י קב ונקי וגם במס' תמיד דף כ"ט מקשה הגמרא סתמא מראב"י משמע דהלכתא כוותי', אבל יש לומר מגמרא דתמיד אין ראיה יען בדברי התנא קמא לא הוזכר אכסדרה רק בונה בית הי' מקום לומר דדוקא בונה בית ממש אסור ובפרט לשיטת הראב"ד בפירושו משום שהוא מאהיל ומצל אבל אכסדרה שרי, לכן הקשה מראב"י דמבואר בדבריו דגם אכסדרה אסור ואין מוכרח כומר דראב"י חולק על הת"ק דת"ק סבר בית ממש בכל הר הבית אסור בל"ת והוסיף ראב"י דגם אכסדרה אסור שאינו בית ממש אבל רק בעזרה א"כ מוכח רק מגמרא דפסקינן כראב"י דגם אכסדרה אסור (ורק בעזרה) אבל לא מוכח שחולק על הת"ק ובפרט לגירסת הגמרא דאמר ראב"י מנין שאין עושין אכסדרה בעזרה ולא נקט בל"ת כמו הת"ק, והדרא קושית הכ"מ למקומה למה לא מביא רבינו הרמב"ם דבית בכל הר הבית עובר בל"ת, ובפרט אם נוכל לומר שאינם חולקים אהדדי כלל כי אפושי פלוגתא לח מפשינן והיה נראה ליישב דהנה לכאורה קשה לי קושי' עצומה על מה דאיתא בפסוק דאמר עזרא צאו והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות וכתיב שם שעשו סוכות בחצרות בית האלקים והא לדברי ת"ק אסור מן התורה בל"ת לבנות בית והאיך עשו שם סוכות, וי"ל דהסוכות היו של בנין או דבר אחר ורק לסכך הביאו והסכך היה רק מונח על הדפנות (מוסמך על עמודי עצים) ורק בנין בית של עץ אסור מן התורה ולא זה, ואם נאמר שלכל הפחות לשיטת תנא קמא אסור זה מדרבנן כמו באמת שהכ"מ מפרש ברמב"ם שסובר אליבא דראב"י שאכסדרה רק משום הרחקה אסור, יש לחלק דאכסדרה דנבנה על גבי עמודים דומים העמודים ממש למטה האילן באמצעו לכן אסור משום הרחקה משא"כ בית לא גזרו אטו אילן וכמו שמפרש הכ"מ בראב"ד דלשכת כה"ג של עץ הי' היה בית והי' שרי דאינו דומה לאילן כונתו ופירושו דבית אינו דומה לאילן ולא לאכסדרה הבנוי על העמודים, מ"מ סברא זו אינו דדוקא לראב"י וכפי מ"ש הכ"מ שם לפי דברי הרמב"ם דאכסדרה רק משום הרחקה אסורה היינו הרחקה אטו אילן, יש לומר ולחלק דבית גמור שרי יען דאינו דומה לאילן אבל לת"ק דסבר בונה בית עובר בל"ת ה"ה דהיה סברא לגזור סוכה המכוסית בענפים שהמה של עץ אטו בית ממש דלא יהיה גרוע מאכסדרה הנאסרת אטו אילן כיון שעיקר בסוכה הסכך היא והיא נקראת עיקר הסוכה יש לאסור אטו בית ובפרט להראב"ד דהגזוזטוראות היינו העמודים שהיו מניחים עליהם הקרשים היו בנוים שם כל השנה מאבן כדמוכח מלשון המשנה מדות פ"ב משנה ה' חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא כדי שיהיו הנשים עומדות עליהם וכו' רק בחג הסוכות היו מניחים דפים עליהם ולא הותר "רק משום שהי' לשעתא" מוכח דגם אם הסכך לבד של עץ אסור ובפרט דהראב"ד לשיטתו דעיקר איסורו תלוי רק אם מגין ומציל כמו אילן וזה עיקר הסכך שלכך נסכך להיות לצל וסוכה תהי' לצל, כתיב, ויש לתרץ ולחלק ולדחוק דסובר הת"ק דזה אינו דומה לבית עץ ממש כיון דרק הסכך היה של עץ והשאר היה של בנין לא ראו חכמים לגזור בכעין זה אבל קשה למאי דמוקי הגמרא בסוכה אליבא דר' יודא דעלי עץ שמן וזית היה לדפנות כי לסכך פסול הי' דר"י סבר דדוקא ממין ארבע מינים כשר לסכך א"כ היה כולה של עץ גם הדפנות גם הסכך ופשיטא שיש לגזור בזה אטו בנין בית של עץ וצ"ל אולי לא גזרו אז עדיין כלל חז"ל גזירות כאלו כי רוב גזירות עזרא וב"ד גזור ואז עדיין לא גזר, ואין להקשות האיך יכול עזרא לגזור כזה אח"כ לפי הסברא דבית רק משום הרחקה אסור בהר הבית לפי מה שמפרש הכ"מ ברמב"ם ולפי סברת הטו"ז בכמה מקומות שדבר שמפורש בתורה להיתר לא יכלו חז"ל לאסרו משום גזירה וכן הוא בכ"מ הלכות מלכים על הא דמלכי דוד דנים אותם וכיון שמפורש פה להתיר שעשו סוכות בחצרות ב"א, א"כ איך אסרו אח"כ י"ל דהא בקרא אינו מפורש דגם הדפנות היו מעצי זית ועץ שמן כי בקרא כתיב סתם, יש לפרש לסכך היו מביאים רק ר' יודא שסבר כן וכיון שאין קרא מפורש שלדפנות נטלו שפיר יש לגזור ולאסור בית כולו של עץ, ואם כבר גזרו אז גזירה זו י"ל יען כי נשכח מאתם התורה ולא ידעו ממצות סוכה כלל כדכתיב וימצאו כתוב לכן כדי לפרסומי מילתא לכל ישראל העולים לראות וליראות שיראו בחצר המקדש סוכה וידעו עי"ז ממצוה הלזו ויחזקו במצות סוכה התירו ב"ד של אותה שעה בהוראת שעה והם אמרו והם אמרו ומשלהם נתנו להם, אך לר' יודא דסובר סוכה דירת קבע בעינן כדאיתא בסוכה (דף ז' ע"ב) וסבר דלדפנות היו לוקחים עלי זית ועץ שמן א"כ היה אסור מן התורה לבנות בהר הבית סוכה הלזו, ואין לומר דלשעתה היתה כתירוץ הראב"ד דסברת הראב"ד יש לומר בדבר שאינו קבוע הגם שמדרבנן אסור י"ל דלשעתה לא גזרו אבל בדבר שקבוע באמת הגם שאחר החג יטלנה משם אסור מן התורה בודאי דהא גם אילן יכול מיד לעוקרו ובית לסתרו ואפ"ה מן התורה אסור כיון דהוא קבוע ולקבע עשוי ור"י סבר סוכה דירת קבע בעינן, ועוד הרי בירושלמי מגילה על מתני' דהקהל קאמר דלכן היו מאחרים אם חל יו"ט ראשון של חוה"מ סוכות בשבת מפני הבימה שא"א לעשות מעיו"ט על שם לא תטע לך אשירא מוכח דלשלשה ימים לא מיקרי לשעתא, ודוחק לחלק בין בונה בית לסוכה הגם דבעי דירת קבע לומר דסוכה מיקרי אעפי"כ רק ארעי ודוחק גמור הוא זאת ובפרט לפי רש"י בסוכה על הא דדירת קבע ראוי להשתמש קבוע ונראית כבית מה לי בית מה לי זה (ועוד אם גם נאמר סברא זו לכה"פ מדרבנן הי' ראוי לגזור ולאסור) ובפרט להכ"מ דמפרש דבית של תנא קמא ואכסדרה של ראב"י חדא היא בכונתם א"כ באמת אסרו וגזרו ועשו הרחקה והנה לת"ק דספרי לא קשה הגם דסתם ספרי ר' שמעון ור"ש סבר ג"כ סוכה דירת קבע בעינן כדאיתא בסיכה (דף ז' ע"ב) דהוא יכול לסבור דלסכך נטלו הכל והדפנות מבנין עושים וכגון זה לא גזרו רבנן אבל לר"י עצמו דסובר דלדפנות הביאו העצים קשה, וצ"ל דסבר ר"י דבהר הבית באמת מותר והמה עשו סוכות בהר הבית (וכיון דבהר הבית הי' מוקף כולו מחיצה שפיר שייך לקרותו בחצרות בית אלקים) וידוע דר"י ור"ש הלכה כר"י הגם שבדין זה אנו פוסקין סוכת דירת ארעי בעינן מ"מ ר"י ע"כ ס"ל דבהר הבית מותר לבנות והלכה כמותו נגד דברי הת"ק דהוא ר"ש וממילא לא רחוק למימר דגם ראב"י חולק על הת"ק כיון דע"כ ר"י דהלכתא כותי' חולק את"ק ה"ה דראב"י חולק וסבר דדוקא בעזרה אסור ולא בהר הבית וכפירש הכ"מ דראב"י חולק ובפרט לגרסתינו בספרי סתם ר"א ולא ב"י וגם הוא סבר סוכה דירת קבע בעינן והי' הסברא לאסור מדרבנן לכה"פ בהר הבית והם עשו סוכות בחצרות ב"א מוכח קצת דרק בעזרה אסור ולא בהר הבית וא"כ אין מקום לגזור כלל בהר הבית.
ולפ"ז יש להסביר קצת ע"כ סברת הכ"מ דראב"י חולק על הת"ק וסובר דאפילו בעזרה רק מדרבנן אסור אכסדרה (ומפרש הכ"מ דבית של הת"ק כונתו ג"כ על אכסדרה כמו ראב"י) דאי בעזרה מה"ת אסור הי' להם לחכמים לגזור בהר הבית אטו בעזרה וחזינן דשרו מסוכות שעשו בחצרות ב"א אלא גם בעזרה רק מדרבנן אסור הגם שחלקנו לעיל מ"מ קצת סברא איכא ואין לחלק כיון דהעזרה מוקפת לא נחלף בהר הבית דהא הר הבית נמי מוקף היה ולא היה מכוסה כולו ואתי למיחלף בעזרה.
והנה אם נפרש בחצרות ב"א היינו העזרה שהיא במקום חצר המשכן של אוהל מועד כדאיתא ברמב"ם ריש הלכות בה"ב סוף הלכה ד', ע"כ צריכין לומר לר"י דכל איסור אכסדרה וה"ה בית בעזרה רק מדרבנן אסור ולא גזרו אז או לחלק בדוחק גדול דאכסדרה קבועה לעולם גזרו אבל סוכה מקרי לשעתא ולא כירושלמי במס' מגילה, או דבית מותר כשיטת הראב"ד דבית מותר ואכסדרה אסור.
והנה לפי מה דפסק הרמב"ם דבהר הבית מותר דלא נקיט האיסור רק בעזרה יש לעיין אם לדמות חצר בהכנ"ס להר הבית או לעזרה הנה הבימה דומה למזבח שקורין עליו פ' הקרבנות שבאין לכפרה ונשלמה פרים שפתינו וכן הוא במדרש ילקוט שסובבים הבימה בסוכות בלולביהן דומה למזבח, ונראה לומר כיון דתפלה חז"ל תקנו במקום תמידים וכיון דמתפללין בכל בהכנ"ס בפרט האידנא דהכל מתפללין בלחש א"כ בכל בהכנ"ס דינו כמזבח וחצר בהכנ"ס דינו כעזרה ואצל המזבח מיקרי ואסר ליטע אילן בחצר בהכנ"ס מדרבנן כדהעלה המג"א שבהכנ"ס דין בהמ"ק יש לו מדרבנן ואפילו אם עושה האילנות רק לנוי כדאיתא ברמב"ם להדיא בהלכות ע"ז דאפילו לנוי אסור מה"ת אצל המזבח.
והנה המג"א סימן קנ"ג ס"ק מ"ו כתב דלא מצינו בגמרא ובפוסקים דבהכנ"ס יש לו דין בהמ"ק רק ברבינו ירוחם וראיתי לגאון אחד בתשובותיו שהתעורר, הא בסימן קנ"א איתא דבהכנ"ס צריכה להיות גבוה מכל הבתים והוא מגמרא שבת י"א ע"ח וילפינן מדכתיב לרומם בית אלקינו ופסקוהו כל הפוסקים אלמא דילפינן בהכנ"ס מבית המקדש ונלע"ד ודאי כל מה שהוא לכבוד או מה שאסרה התורה משום בזיון ודאי מסתברא שבהכנ"ס כבית המקדש כיון דהוא בית מקדש מעט ומתפללין בו להקב"ה ומקום קדוש הוא לכן צריכין לכבדו ולהיות גבוה מכל הבתים שבעיר וליזהר שלא לבזותו לכן אין ליקח בה אתנן זונה ומחיר כלב שקראו אותם התורה תועבה שהיא בזיון לבהכנ"ס וזה דנקט הרי"ו שאין ליקח אתנן זונה ומח"כ אבל בשאר הדברים בדיני בית המקדש אין סברא לדמותו לבהמ"ק כמו שאין מדמים לכל דיני כלי שרת ובהמ"ק, ולפ"ז היה מקום לומר דגם אילנות לנוי שרי ליטע בבהכנ"ס, אך כיון דאיתא ברמב"ם שהיא משום דרכי ע"ז שהגוים נוטעים כך בפתחי בית ע"ז מסתברא דבהכנ"ס דבית תפלה שלנו היא אסור לעשות כמו הם בבית תפלותם והוא איסור תורה משום ובחוקותיהם לא תלכו ואין לחלק דבקרא כתיב רק אצל מזבח ה"א ובהכנ"ס רק מדרבנן הוא כדאיתא במג"א כי עתה הוא חוקות הגוי.
ונלע"ד יען כי דרך הגוים שנוטעים אילנות סביב לבית תפלותם לכן אסור מן התורה בבהכנ"ס בכמה לאוין שונים משום ובחוקותיהם לא תלכו וכתיב ולא תלכו בחוקות הגוי ועוד בלאו איכה יעבדו הגוים האלה את אלוהיהם דכתיב בי' השמר פן ואל, הגם שכוונתם לנוי אעפ"כ אסור כדאיתא ברמב"ם להדיא פרק וי"ו מה' ע"ז הלכה ט' שגם לנוי אסור ולוקה שגם כוונת הגוים ג"כ משום איזה טעם רק לסימן כדי שיתקבצו שמה כדאיתא שם טעם זה ברמב"ם לכן נוטעים אילן ורק יש לומר דאיכה יעבדו לא שייך בזה כיון דאין מתכוין בזה לעבודה רק לנוי רק ומשום ובחוקותיהם.
והנה בבימה של עץ י"ל לפי מה דמשמע מרמב"ם דאכסדרה רק משום הרחקה אסור בעזרה י"ל לפי מה שאיתא במג"א סימן קנ"ב ס"ק מ"ו דבהכנ"ס כל זה רק מדרבנן אסור יעי"ש א"כ בבהכנ"ס הוה תרתי דרבנן, אמנם אעפ"כ אסור דאי הוה בהכנ"ס גזירה אטו מקדש אז הוה מתירין בבהכנ"ס משום דהוה גזירה לגזירה, אבל באמת רק יען שבהכנ"ס הוא מקדש מעט דמו אותו חז"ל לבהמ"ק א"כ לא הוה בגדר גזירה לגזירה והוי רק תרתי דרבנן ואסור כמו בהרבה פעמים שתרתי דרבנן אסור, ובפרט לפי מה שאיתא בספר סדר המשנה שכוונת הרמב"ם שהתורה בעצמה עשתה הרחקה והאיסור מן התורה היא לא רק מדרבנן, אמנם לשיטת הראב"ד בהלכות עכו"ם לפי שפירש בו הכ"מ דבית שרי דאין דומה לאילן א"כ ה"ה הבימה יש לדמותו לבית יען הוא נראה כבית וחולקת רשות לעצמה ואפילו לשיטת הראב"ד בפירושו על הגמרא דבית שמגין ומציל דומה יותר לאילן ואסור ג"כ יש לומר בימה שרי דהיא אינה לתוכה עשוי ואינו מגין ומציל הגם שבתוך הבימה שהוא עשוי כמו בית מוקף מחיצות ובתוכו שלחן גבוה שמניחים עליו ס"ת הלא גם זה כמו בית תבניתו ואינו דומה לאילן ולא לאכסדרה שבנוי על גבי עמודים, והנה לתירוץ הב"י דלשכת כ"ג של אבן היתה ורק על שהניחו בה עצים קראו אותה כך יש לפרש מה שאמר ראב"י שכחתי לשכת עץ מה משמשת דלשיטתו בספרי שאסור לעשות אכסדרה או בית בעזרה וצריך לומר או שהיתה של אבן ונקראת על שם שמניחים בה עצים או שהיתה באמת של עץ רק הכה"ג הי' שם כל ז' ימים קודם יוהכ"פ והיתה בנויה בשל חול לשכה זו כדאיתא בלח"מ פ"א מהלכות בהב"ח הלכה ז' לכן לשיטתו הי' מסופק ושכח מה היה משמש.
והנה הכ"מ תירץ בהלכות בהב"ח שהבית לא היה קבוע לכן שרי ולפ"ז גם הבימה בבהכנ"ס אם אינה קבוע שרי ואפילו קבועה במסמרים שרי כיון שלא נבנה בה וכמו שתי כלונסאות שלא נבנו בחומה רק קבועים היו כדאיתא בכ"מ שם, ונלע"ד שגם הרמב"ם מודה לזה כי הרמב"ם בלשונו נקט בכל העזרה משמע אפילו עזרת נשים והאיך היו עושין בימה למלך שם עכ"ח כיון דאינה קבועה שרי רק על זה יש להשיב לאו משום דאינה קבועה רק משום דלשעתה היתה וסובר הרמב"ם דלשעתה מותר אבל יש לפקפק דמלשון הרמב"ם דסתם בהלכות עכו"ם דאין עושין אכסדרה משמע דגם לשעתה אסורה וצ"ל ע"כ טעם היתר בימה משום שאינה קבועה היתה, והנה המזבח במשכן הי' של עץ וצ"ל דהמזבח גופא שרי של עץ רק העזרה גופא אסורה של עץ וכיון שהבימה גופה במקום המזבח היא א"כ שרי של עץ ובזה מיושב מה שהי' באלכסנדריא הבימה של עץ כמבואר בסוף מסכת סוכה, אבל הלא אין מבואר שם להדיא דהיה בהכנ"ס וכן משמע קצת מתוספות שם דלא הי' בהכנ"ס קבוע רק אירע שהתפללו בה, אבל באמת בבית העולמים היה המזבח של אבנים אבל באמת אין ראיי' ממזבח של משכן הגם שהי' עץ מ"מ מילאו תוכו אדמה וציפוי' נחוש' ובטל לגבי אדמה עיין רש"י שמות כ"ב פסוק ה' ובסוף מסכת חגיגה בסוף המתניתין.
והנה כיון דהיא רק תרי דרבנן בבהכנ"ס יש לסמוך על הראב"ד דבית שרי אפילו בעזרה וגם על תירוצו של כסף משנה דאינו קבוע שרי כיון דלא מצינו בפי' שהרמב"ם חולק על זה והבימות קטנות שמתפללין עליהם הנקראים (שטענדער) בהמה ודאי אין בהם משום התחברות ושרי וגם המחוברות לכותל רק ביתדות מותרים כמו כלונסות של ארז במקדש המחוברים ביתידות ולכתחלה יזהר מלעשות בימה של עץ, וזכורני בבהכנ"ס הישנים היו של בנין וברזל אבל עמודים של עץ בבהכנ"ס ודאי אסור רק אם המה של בנין אבנים ובעזרת נשים היה מקום קצת להקל.
והנה בסוכה בחצר בהכנ"ס אם הדפנות המה של בנין רק משום הסכך יש להתיר כמו אכסדראות וגזוזטראות הבנוים והיו מניחים עליהם הדפים כמבואר ברש"י סוף מסכת סוכה שהיו עושין במקדש כן הגם לטעם דמגין ומציל אסור גם בזה כיון שיש לו דפנות, ועוד ברדב"ז מתרץ האי דלשכה של כה"ג שהיה של בנין רק הגג היה של עץ לכן נקראת לשכה של עץ וזה שרי ה"ה בסוכה ואם כולה של עץ היינו גם הדפנות יש לנו תירץ הראב"ד וכפירושו של הכ"מ דבית שרי אבל אם מחובר הנהו בקרקע כמו שדרך לעשות אזי אין לנו רק לעשות עוד לסניף שהיא רק לשעתה, והרמב"ם יודה לזה להראב"ד שזמן החג נקרא לשעתה לפי מה שכתב בהלכות לולב פ"ח שמערב יו"ט היו עושין בעזרת נשים על הגזוזטראות דפין כדי לעמוד עליהם והיו מונחים שם כל החג. הגם שמזה אינה ראיה שרמב"ם סבר שמיקרי לשעתה דדילמא טעמא שכיון שהעמודים של בנין היו ורק למעלה הניחו דפים אין בו חשש אפילו אם הוא בקביעות וכמו שנראה מהמפרש במס' תמיד דף כ"ט ע"ב אבל עכ"פ בסוכה כולה מעצים וחפורה וקבועה בקרקע כמו בנין ומניחים אותה שם כל השנה אין להתיר כלל ורק כשהיא של בנין אבנים או לכה"פ לא תהי' בנויה בארץ רק עומדות על גבה בזה יש להקל בדיעבד ובפרט שהלכה זו שבהכנ"ס דומה למקדש לענין איסור זה בזה לא מפורש בפוסקים להדיא שדינה כבהכ"נ כדאיתא במג"א שם ס"ק מ"ו, והנה לכתחלה ודאי יש ליזהר בכל ענין, ויען בעיירות גדולות אשר אין יכולין כל אחד ואחד לעשות סוכה בביתו כי צר המקום מאוד ובעלי הבתים הנכרים אין מניחים לעשות סוכה לכל אחד ואחד בביתו ועושים אותן בחצר בהכנ"ס העצה הטובה שיעשו הסוכה ע"י גוי) ויעוין בתוס' ר"ה דף כ"ד ע"ב שאני ר"ג דאחרים עשו לו הגם שאמירה לנכרי אסור משום שבות ואפילו בדרבנן משום מצוה מותר הגם שיש לפרש שם כוונת התוס' לא שר"ג צוה לאחרים לעשות רק אחרים עשו לו מעצמם מ"מ כמו בשבת אם גוי עשה מלאכה בשביל ישראל הגם שלא צוה אותו אסור ליהנות ה"ה בזה ואפילו אם עשה גוי רק במלאכה דרבנן אסור לישראל ליהנות אם עשאה בשביל ישראל מ"מ משום מצוה מותר וה"ה הכא דהוה שבות דשבות דהא בבהכנ"ס כל איסורו רק מדרבנן פשיטא דשרי משום מצוה לצות לכתחלה לגוי ובפרט משום לילה ראשונה שחיובא הרבה שאי אפשר להפטר ממנה ולהרבה פוסקים גם מצטער חייב בלילה ראשונה בסוכה ולכתחלה צריך ודאי לעשות סוכה שיוכל לישב בתוכה כל שבעה ואין לאסור משום מראית העין שיסברו שישראל עשה אותו באיסור כיון שהיא סוכת החג לשם מצוה לא יחשדו שעשו אותו באיסור כיון שרוצים לעשות מצוה לא יעשו עבירה וכעין סברא זו איתא באו"ח סימן תרכ"ו ס"ק ב' בטו"ז בשם הלבוש יעי"ש.
עוד יש מקום להתיר היכא דבהכנ"ס אינו בנוי להם רק שכרו בית להתפלל בו דמבואר בשו"ע קנ"ד סעיף ב' דאין לו דין בהכנ"ס ה"ה לענין זה אם היא שכירה יש להקל בסוכת החג (יעיין בתשובה לקמן.
ואיידי דאיירי בזה נ"ל שיש ליתן טעם למה הראב"ד מקשה בהלכות ע"ז שלשה קושיות ומתרץ עליהם דלשעתא הי' ושרי ובהלכות בהב"ח לא מקשה מבימת מלך רק מלשכת עץ של כה"ג ומגזוזטראות של בית השואבה ומתרץ דבעזרת נשים הכל שרי וצ"ע, וי"ל דבהלכות ע"ז נקט הרמב"ם אין עושין אכסדרה משמע אפילו אינה מחוברת אזי די לתרץ שלשעתה היתה ולא היה לא הבימה ולא הדפים על הגזוזטראות מחוברות אבל בהלכות בהב"ח דנקט הרמב"ם אין בונין בו עץ כלל משמע דווקא בנין אבל אינה בנין שרי ממילא לא קשה מבימה דהיא לא היתה בנוי' דהא בחוה"מ היו מכניסין אותו לעזרה ולא מעיו"ט כמבואר בתוס' סוטה בסוגיא פ' המלך כיצד ולא קשה כלל מבימה ומתרץ הראב"ד תירץ מרווח אפילו אם הלשכה היה בנויה וגם הגזוזטראות בנוים שבגזוזטראות איתא ברמב"ם הלכות לולב היו מביאים ועושים מעיו"ט ואולי היו בנוים גם הדפים כדי שיהיו חזקים ולא יפלו מהם הרבה נשים שהיו שם מ"מ שרי משום דעזרת נשים שרי (ולא הותר משום שיכול לעקרו) דהא הוא דומה לאילן והנה גם אילן יכול לעקרו אם ירצה ואעפ"כ אסור מן התורה ופשוט הוא.