התעוררות תשובה חלק א· רבי שמעון סופר
סימן יג
א מומר לחלל שבת בפרהסיא אם שב בתשובה גמורה אם נתיר יינו למפרע גם מה שנגע בעודו מומר (ב) אם מותר להושיט כוס יין משלו לכבדו למומר לשתותו שהמושיט יודע בעצמו שהוא מומר כיון שהמומר עושה אותו נסך במגעו ושותה אותו הרי מכשילו באיסור יין נסך ומומר פשוט שמחויב בכל התורה בין דאורייתא בין דרבנן א"כ המושיטו עובר בלפני עור:
נלע"ד כיון שאסור מגעו כמו מגעו של מומר לע"ז א"כ דין היין במגעו אחר ששב מע"ז כמו גוי שנתגייר אם כן מומר לע"ז ששב כל יינות שנגע בהם בעודו גוי למפרע אסורים ה"ה לגבי מומר דמחלל שבת בפרהסיא או שאר מומר, אך לפי שיש מרבותינו האחרונים ז"ל דעתם שכל מה שאסרו חז"ל מגע יין של מומר לחלל שבת בפרהסיא הוא רק משום קנסא א"כ ז"ל שהתירו יינו למפרע כיון שאין איסור ממש על היין רק משום קנסא, אבל נלע"ד כיון שלכל העולם אסרוהו היין והניחו איסור על היין זה כמו חמץ אחר הפסח שקנסא קניס ר"ש והאיסור מונח על החמץ ואסור לכל העולם לא כמו במבטל איסור במזיד שלאחרים מותר לכן העיקר נלע"ד שאסור ובפרט שמשמע מסתימת הפוסקים שהובאו בב"י (עיין לעיל בתשובה י"ג בד"ה והנה ובד"ה ברם דא) שמצד עיקר הדין אוסרין המומרים יין במגעם.
ועל השני' אם מותר להושיט לו כוס יין כשר יען שמנסכו במגעו ובשתיתו בתוך פיו נלע"ד אם היין של המומר הוא שיכול ליטלהו בידו בלאו"ה ולא שייך בו רק מסייע עוברי עבירה בזה יש לדון עפ"י מה שאיתא בש"ך יו"ד סימן קנ"א ס"ק ו' ובדגול מרבבה שם דסתם מומר מזיד הוא אם שייך במומר מסייע ידי עוברי עבירה אבל אם נותן לו יינו שלו ומכבדו בו באופן שבלעדו לא היה לו יין ולא היה שותה זה נראה דאסור.